לתפארת ישראל – סיפורו של המוזיקאי, זמר ומנצח עזרא צפדיה ז"ל – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

עזרא צפדיה, גיבור ישראל, מוזיקאי, נגן עוד וזמר, ניצח בשנות ה-60 וה-70 על מקהלות הילדים "שירי דוד" ו"תפארת ישראל" בשכונת התקווה בתל אביב ותרם לעיצוב המוזיקה המזרחית

עזרא צפדיה נולד בביירות, בירת לבנון בשנת 1930, בנם הבכור של רפאל ולטיפה צפדיה. אביו, רפאל, היה מוזיקאי וזמר והקליט בביירות תקליט פיוטים. הוא גדל במשפחה אמידה ובילדותו למד בבית הספר "אליאנס", שם למד גם צרפתית. כמו כן, באותה תקופה החל ללמוד לשיר ולנגן על עוד.

בשנת 1945, בהיותו בן 15 בלבד, עלה בגפו לישראל דרך גבול הצפון בעלייה בלתי ליגלית ונתפס על ידי הבריטים. עורך הדין אהרן חטר-ישי שחרר אותו בערבות מהמעצר ומיד עם שחרורו, התגייס כלוחם לארגון "ההגנה" והשתתף בין השאר ב-8 בדצמבר ב"קרב שכונת התקווה", העימות הצבאי הגדול הראשון במלחמת העצמאות, כאשר כוח בן 400 לוחמים ערבים בפיקודו של חסן סלאמה התקיף את שכונת התקווה.

הקרב הסתיים בהדיפת ההתקפה, אך במהלך הקרב איבד צפדיה את עינו והוכר כנכה צה"ל. הוא היה בן 16 בלבד. לימים, בשנת 1994, קיבל מראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, צל"ש על פעילותו בקרב. למרות שאיבד חלקית את שמיעתו בשל הפציעה, למד ולימד מוזיקה ושמר על חושיו הפנומנליים לצלילים.

בשנת 1946 עלו הוריו וחמשת אחיו לישראל והתגוררו בדרום תל אביב, שם ניהל אביו בית קפה בשכונת כפר שלם.

בשנת 1949, עם סיומה של מלחמת העצמאות, פנה צפדיה ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון למוזיקה מזרחית בתל אביב, עיר מגוריו, ולפרנסתו עבד כפקיד בחברת החשמל.

בשנת 1954 החל לנהל מוזיקלית ולנצח על מקהלת הילדים "תפארת ישראל" בשכונת התקווה, בה החלו צעדיהם הראשונים בתעשיית המוזיקה גם רמי דנוך, משה גיאת (ואחיו אהרון גיאת ז"ל), מיכאל סינוואני ואבנר גדסי והיה אחראי להופעתה המוצלחת של המקהלה בהיכל התרבות בתל אביב בשנת 1960.

במקביל לניצוחו על מקהלת "תפארת ישראל", ניהל וניצח צפדיה בשנות ה-60 גם על מקהלת הילדים "שירי דוד". עם מקהלות אלו אף הקליט מספר תקליטים שכללו גם טקסטים ולחנים שלו. אחד השירים שיצר-  "שמש עלתה" אותו כתב יחד עם אליהו אגסי ללחנו של סייד דרוויש הוקלט בשנת 1977 על ידי הזמרת אביבה ניר. כמו כן עיבד וניצח צפדיה על מקהלת "תפארת ישראל" בביצועיה ל"שלום לבוא שבת" ו"אל נא רומם עדת בני ישראל".

בשנת 1979 הקליט תלמידו, משה גיאת, את אלבום הבכורה שלו – "בשרו נא הגאולה", בו הקליט כמה מיצירותיו של צפדיה: "יום זה שירו לאל" (לחן: עזרא צפדיה), "בשרו נא הגאולה" (מילים: רפאל צפדיה, לחן: עזרא צפדיה) ו"שיבת ציון" (מילים: רפאל צפדיה, לחן: עזרא צפדיה). כמו כן, להקת "צלילי שבזי" הקליטה שירו "שמש עלתה" באלבומה משנת 2002.

בשנות ה-70 עזב עבודתו כפקיד בחברת חשמל והתמנה כאזרח עובד צה"ל למפקד כוח הג"א במרחב דן (בדרגת סרן). בסוף העשור הרבה להתארח בתכניות הדת והמסורת הטלוויזיוניות של העיתונאי מרדכי פרימן.

באמצע שנות ה-90 עבר צפדיה אירוע מוחי ולמרות שיקומו, מצבו הבריאותי החמיר עד פטירתו באוקטובר 1999 בבית החולים "וולפסון" כתוצאה מדלקת ריאות.

*תודה מיוחדת לבתו, עדנה שבתאי רביב, שגוללה בפניי סיפור חייו וסייעה לי בליקוט המידע לצורך תיעודו ותיעוד מורשתו בדפי ההיסטוריה.

*תודה מיוחדת לאיתן טובי ששלח את תמונת תקליטו של גיאת ובה תמונתו של צפדיה, מאוסף תקליטיו של אביו, שמעון (סימון) טובי ז"ל.

כתב, ערך, תחקר, תיעד וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

נולד לתופים: סיפורו של המתופף ניסים שושן ז"ל – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

ניסים שושן – מתופף שבלט בעיקר בסצנת המוזיקה הים תיכונית בשנות ה-60, ה-70 וה-80 וליווה את מיטב אמני הז'אנר, בהם זהר ארגוב, ג'קי מקייטן, צלילי הכרם, אהובה עוזרי וחיים משה

ניסים ששן

ניסים שושן נולד בשנת 1941 בטבריה.

הוא גדל בתל אביב ומגיל מאד קטן נמשך למוזיקה והאזין למצעדי הפזמונים ששלטו ברדיו בשלל הסגנונות המוזיקליים וכילד נהג לנגן על מפוחית פה ולשיר.

בשנת 1957, בהיותו בן 16, החליט ללמוד לנגן על תופים,ולאחר שלקח שיעורים ספורים אצל מורה פרטי בשכונה (קרית שלום) בתל אביב,החליט להתמקד ולהפוך את התחביב למקצוע ,התאמן ולמד לתופף באופן אוטודידקטי.

בתחילת שנות השישים ניגן במועדון ״אריאנה״ ביפו עם זמרים יוונים שהתארחו לתקופות קצרות בארץ.

בשנת 1965 עבר להתגורר בשכונת כרם התימנים בתל אביב, ובכדי להתערות בתעשיית המוזיקה של אותן שנים, בילה ב"קפה נגה" בתל אביב ששימש כבורסת הנגנים של אותן שנים.

ב"קפה נגה" "קבלני העבודה" (בהם הזמר והמוזיקאי זבדיה לוי והמתופף אברהם "הבוכרי" אליעזרוב) שמו עינם על שושן והתחילו לסדר לו "חלטורות" והופעות כמתופף באירועים שונים, כשבלילות היה מנגן ובימים עובד בעבודה "רגילה" לכלכלת משפחתו.

בתחילת שנות השבעים התלווה לסיבוב הופעות עם הזמר ג'ו עמר,ובהמשך ליווה את הזמר היווני ונגן הבוזוקי ״סטטוס״ לסיבוב הופעות ברחבי הארץ.

במחצית שנות ה-70 הכיר את דקלון ומשה בן מוש שהחלו להופיע כצמד טרי תחת השם "צלילי הכרם" ושימש כמתופף ההרכב במשך 15 שנה. שושן ניגן בהקלטות הצמד (תמונתו אף נמצאת בצדו האחורי של אלבומו הראשון של הצמד משנת 1975 – "בזכרי ימים ימימה") שנחשב לאחד הצמדים הפופולאריים בשנות ה-70 וה-80.

לאורך שנות ה-70 וה-80 ניגן שושן עם מיטב האמנים בהם אהובה עוזרי (ניגן גם בתקליטה הראשון של עוזרי – "היכן החייל שלי״ 1975), ג'קי מקייטן (ניגן בתקליטו "הקסם השחור", 1982), זהר ארגוב, מרגלית צנעני, עפרה חזה, יפה ירקוני, דקלון (לבד) ובשנות ה-90 ניגן עם הזמר אורי שבח.

היה מהראשוני המתופפים שהתחילו לתופף בבנוגוס בארץ, ב1980,חבר של המשפחה רכש לו בונגוס (בגרמניה),שהיה מורכב משני תופים צמודים קטנים.הוא אהב לתופף בו וניגן בו בחפלות,ובמפגשים עם חברים.

לצד עבודתו כמלווה נגנים בהופעות ובהקלטות, הוזמן שושן לא מעט פעמים ללוות אמנים בתכניות אירוח פופולאריות בטלוויזיה כשל דן שילון ומני פאר. והתארח בסרט הישראלי "כסאח" (1984) בו ליווה אמנים רבים שהופיעו בו (ג'קי מקייטן,חיים משה,משה גיאת ).

בשנת 2004, עם דעיכת ההופעות וחילופי הדורות, הפסיק שושן להופיע באופן רציף אך ניגן לעיתים רחוקות בהופעות שונות ומזדמנות. והמשיך לנגן במפוחית.

ביולי 2019 כשהוא בן 78,הלך לעולמו.

ניסים

תודה מיוחדת לאלמנתו של ניסים, רחל שושן ולבתו סימה שושן על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורו של ניסים זכרו לברכה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!