"כמה יוסי" – סיפורו של המתופף המזמר יוסי אטיאס – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

IMAG1142

שנות ה-70 במוסיקה הישראלית היו שנים מהותיות להתפתחות הפופ והרוק הישראלי: עם ירידת להקות הקצב שאפיינו את הסיקסטיז ופריחתן של להקות החתונות ( טרום תקופת הדי ג'יי), רבים מהנגנים והמוסיקאים שהיו מבוקשים בקרב הלהקות, מצאו עצמם חסרי עבודה. היו שפרשו מהמקצוע והיו שהמשיכו לחיות את החלום והפכו לנגני אולפן והופעות של כוכבי התקופה ( בתקופה בה כוכבים היו כוכבים) .

אחד המתופפים העסוקים ביותר בעולם הפופ והרוק בסבנטיז, הוא יוסי אטיאס שהפך לאחד הנגנים המבוקשים בעשור וניגן עם מיטב כוכבי התקופה, עד שעזב את הארץ ב-1980 ללונדון, שם חי עד היום. משום מה, אין תיעוד לפועלו החשוב והמשמעותי של יוסי לסצינת המוסיקה הישראלית ( בתקופה בה פעל בה) , לכן תיאמתי עימו ראיון ובקשב רב, אטיאס גולל בפניי סיפור חייו המרתק ודרכו את עולם הפופ-רוק הישראלי מנקודת מבטו.

 

יוסף (יוסי) אטיאס נולד במרוקו ב 25 לנובמבר 1953 . בשנת 1954 , בהיותו בן שבעה חודשים, עלה עם משפחתו לישראל.

יוסי מעיד על עצמו שהוא זוכר כי מגיל מאוד צעיר ( 9-10) הוא אהב מוזיקה,  במיוחד לועזית .אחיו הבכור יעקב ז"ל היה גיטריסט / זמר  ואביו מכלוף אטיאס זצק"ל היה פייטן.

כששאלתי אותו, באיזה גיל גילה את הרוקנרול, השיב לי אטיאס כי בגיל 13,14  הוא החל לשמוע את קליף ריצ'רד ואלביס פרסלי, ומאוחר יותר שמע לרוב להקות רוק, ובמיוחד את סגול כהה (דיפ פרפל) , לד זפלין, בלאק סבאת' ופינק פלויד.

התפנית המהותית בחייו המוסיקליים של יוסי אירעה בגיל 12 , עת גילה את התופים: אחיו היה מתאמן על הגיטרה ויוסי הקטן ניסה ללוותו על כסא.

בגיל 13 ,בבר מצווה שלו, אחיו יעקב  הפתיע אותו וקנה לי תופים במתנה- מתנה ששינתה את חייו. יוסי נזכר שלאחר מספר חודשים כבר החל להופיע עם אחיו באירועים, חתונות וכו'. בלהקתו של אחיו שנקראה – "כוכבי הזהב".

IMAG1144

עוד בגיל צעיר מאוד נהג יוסי לשיר, בעיקר שירים צרפתיים, וזכה לכינוי "לואיג'י הישראלי" (לימים ליווה את לואיג'י ה"אמיתי"), וזכורים לו פלקטים עם תמונותיו כנער הפלא של השנסון הצרפתי בישראל.

IMAG1143

בשנת 1969 הקים יחד עם שני חבריו ( איציק ברנס – גיטרה מובילה, ואבי סרוסי – גיטרה בס) את להקת "המסמרים", שנוהלה ע"י משרד האמרגנות של חיים סבן.

בשנת 1970, עת היה בן 17, החליף יוסי את חברו הטוב,  המתופף מאיר ישראל, בלהקת "עוזי והסגנונות" , עימם הופיע עד שהלהקה התפרקה ועוזי פנה לקריירת הסולו המצליחה שלו.

IMAG1152

בשנת 1971 התגייס אטיאס לצה"ל וסופח לצוות הווי ובידור.

עם שחרורו ב-1974, הקים יחד עם חבריו מלהקת "המסמרים" – איציק ברנס ואבי סרוסי, את להקת "או שכן או שלא", שנוהלה ע"י משרד ההפקות של מיקי פלד. הלהקה הופיעה והקליטה עם מיטב כוכבי שנות ה-70 ושימש כמעין "להקת הבית" של משרדו של פלד. בין האמנים שהלהקה ליוותה נמנה הזמר הבלגי המצליח דאז- לואיג'י ( Une Maman, Pitie) . בנוסף, הלהקה השתתפה בליווי זמרים בפסטיבלי הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר החסידי ופסטיבל שירי הילדים. לאחר הצלחת הלהקה, המוסיקאי קובי אשרת לקח את הלהקה "תחת חסותו" ויחד עימו הקליטו שירים של מיטב האמנים להם כתב אשרת בשנות ה-70, לצד פרסומות וג'ינגלים. הלהקה גם הקליטה שני שירים מקוריים: "תני להיות הגבר שלך" ( בו יוסי אטיאס הוא הסולן הזמר) שהצליח במצעד הפזמונים דאז ו"המנון לאישה המשוחררת".

ב-1977 הצטרף אטיאס ללהקת "הגל הירוק", להקת הקצב בה היו חברים בין השאר: אלי סולם (גיטרות), סמי וילה (קלידים) , דודו רג'ואן ז"ל (סולן ובסיסט) ואטיאס על התופים. הלהקה הקליטה מספר שירים בהם: "פתגמים", "יה יה מה יהיה" (שרג'ואן שר גם בלהקת "השמנים והרזים") , ו-Stranger Down In The City .

נוסף לזאת, ניגן אטיאס בין השנים 1978-1980 עם להקת "הפסגות" שיסד חברו, איציק ברנס.

כמתופף, אטיאס היה מהבולטים ביותר בישראל בשנות ה-70 וניגן בין השאר עם: עוזי פוקס, צביקה פיק, רותי נבון, עדנה לב, אושיק לוי, גבי שושן, אילנה רובינא,  קובי רכט, גרי אקשטיין, ריקי גל, יגאל בשן, אריס סאן, דודו טופז, דודו דותן, יעקב בודו, מוטי גלעדי,אבי בהט, עירית דותן וחיה ארד.

בין המוסיקאים והמעבדים עימם עבד נמנים: נפתלי אלטר (סרטים), נורית הירש קובי אשרת, ומרקו בכר.

על החזרות נזכר יוסי בהומור: " את רוב החזרות היינו עושים אצל אמי בבית בבת ים-  על מנת לחסוך שעות אולפן עם רוב הזמרים/זמרות. אני זוכר שכל השכונה הייתה כמובן מתאספת  כמו בחגיגה גדולה,  ואפילו היינו משחקים מדי פעם בכדורגל על הכביש: 4 על 4 צביקה (פיק) ואני באותה קבוצה. אפילו האוטובוס שהיה עובר בשכונה היה נאלץ להמתין עד שיהיה גול! "

כשביקשתי מאטיאס לנסות ולהיזכר באילו הקלטות חשובות השתתף, השיב: "הקלטתי את הלהיטים הפולאריים של עוזי פוקס כמו: ילדונת, כן כן לא אז לא, אין לך מה לדאוג ,ללכת בגשם ולשרוק ועוד. עם צביקה פיק את : אני אוהב אותך לאה, הרקדן האוטומטי (עם רותי נבון), תמיד ישנו מחר, ועוד שירים אחרים, כולל את האלבום הראשון שלו.

עם רותי נבון הקלטתי את: חשמל זורם בכפות ידיך, WHO EVER SHE WAS ועוד שאני לא זוכר. עם נורית הירש עבדתי המון וזכור לי במיוחד העיבוד שהירש עשתה לאילנית לשיר "מליסה". עם אושיק לוי: יונתן סע הביתה, שיר ערש ועוד.. עירית דותן , מיכל טל ועוד.. ריקי גל – השמש היא האור ועוד.. עם ניסים סרוסי את השיר "סיונרה" שייצג אותנו ביפן ועם מספר זמרים יוונים כמו איזקיס וניקולס. "

ב1980- היה יוסי בפרשת דרכים ועמדה בפניו ההחלטה: האם להיענות להצעה לנסוע לניו יורק ולהופיע עם אריס סאן , או לעבור ללונדון עם החברה האנגליה שעימה התחתן. הוא בחר באהבה ועבר לגור בלונדון משנת 1980.

כשהגיע ללונודון בשנת 1980, התחיל לעבוד בחנוית לביגוד,  ולאחר שיצר קשרים, ניסה לשכנע את הלהקה ( הפסגות) לבוא ללונדון ולנסות מזלה, אבל זה לא צלח.

IMAG1133

בשנת 1984 הקמתי להקת אירועים מקומית בשם – TASTE OF HONEY  שהפכה, לטענתו, בין המצליחות בלונדון עד היום.

בימים אלה אטיאס עדיין מתעסק במוסיקה ( עדיין חלק אינטגרלי מחייו) )  יחד עם אישתו איריס (פסנתרנית / מוסיקאית  שבמקור מאילת) והשניים מנהלים אף סוכנות אומנים ומשרד הפקות .

יוסי מספר, כי  דרך הסוכנות הוא שולח הרבה להקות מלונדון לאילת להופיע בפאב ה"מאנקיז" הידוע וגם הוא בעצמו מגיע לעיתים לאילת להופיע בפאב עם הרכב צעיר מלונדון. כמו כן, בשנים האחרונות פתח משרד נדל"ן  ונכסים להשקעות בלונדון ועובד עם הרבה משקיעים  ואנשי עסקים מישראל.

תודתי הגדולה נתונה ליוסי אטיאס היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי!

יוסבי

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

מודעות פרסומת

"תנו לו קצב" – סיפורו של המתופף שמעון אבן -צור – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

402965_223249931088564_1285360556_n

שמעון אבן צור נולד במרוקו ב-2.2.1948 , לבית שכללה חמישה אחים ואחות אחת. שמעון מעיד כי אביו יחיאל, שהיה נגר, היה בעל חוש קצב ונהג לתופף על כפיות עם להקת חברים במרוקו, ואחיו הגדול, ושמעון אומר כי הוא ואחיו מיכה אבן צור ז"ל ( שהיה מתופף כשרוני ומוכר בחיפה) ירשו מאביהם את חוש הקצב. בשנת 1949 עלה עם משפחתו לחיפה. כשהיה בן 10, אחיו מיכה שהיה גדול ממנו ב-7 שנים החל לתופף עם להקות קצב ( כמו להקת "המקרנה") ושמעון נמשך לתופים. באותה תקופה אהב לשמוע את אלביס, ביל היילי, ג'רי לי לואיס, ליטל ריצ'ארד ועוד.

בהיותו בן 12, מצא בשכונה תוף, אלתר סנר והחל לתופף עליו עם מקלות יומם וליל כשהוא מלמד עצמו באופן אוטודידקטי. בהיותו בן 14 ביקש מהוריו ללמוד תופים, ולאחר תחנונים רבים אביו לקח אותו לחנות החיפאית "אבילאה" וקנה לו ב-600 לירות סט תופים. אחיו מיכה החל ללמד אותו לנגן ובשנת 1964 שמעון הקים עם חבריו את להקת "הנשרים" שכללה את : חנן קספירסקי (אקורדיוניסט), יואל קוקל ( סקסופוניסט וגיטריסט) , שמעון (תופים) ולעיתים הצטרף אליהם זמר מתחיל – מייק ברנט האלמוני (כשנקרא משה ברנד). הלהקה הופיעה במועדון "בית זאב" בחיפה.

בית פיקה 1965

בשנת 1965, בהיותו בן 17, הופיע שמעון במועדון לילה ( חשפנות) בשם "לידו בר" יחד עם פסנתרן ואקורדיוניסט בשם נתן. שמעון נזכר כי לעיתים הזדמן למועדון דני ליטני שעלה לשיר ( שמעון נזכר כי ליטני אהב לשיר את Cheek To Cheek ) . כמו כן, ניגן במועדון ה"רונדו" החיפאי עם מייק ברנט, קובי ארליך ויואל קוקל.

באותו זמן, מיכה, אחיו של שמעון, נהג לתופף עם הפסנתרן מנדי בלומנטל במועדון החיפאי "120". יום אחד מיכה חלה, וכמו סיפור סינדרלה, שמעון החליף אותו והרשים את מנדי. לאחר שמנדי עבר לתל אביב והצטרף לתזמורת שכללה את פיסי אושרוביץ (מוזיקאי שנחשב אגדה בזמנו), מקס הולבן ומתופף בשם סימו. לאחר שסימו נסע לשלושה חודשים וכיוון שמיכה ניגן באותו זמן במועדון מולין רוז' ולא יכל להצטרף, אז בהמלצת מיכה, מנדי הזמין את שמעון להצטרף. על אף שהערב הראשון עבר מקרטע, פיסי לא ויתר על שמעון והחל לתת לו טיפים וללמד אותו להתמקצע יותר ושלושת החודשים בהם ניגן שמעון עם התזמורת היוו למעשה את בית הספר המקצועי הראשון של שמעון.

1798628_10153070379283754_6327917142739696271_n

במקביל, שמעון נהג להסתובב בקפה נגה, בורסת הנגנים דאז, שם פגש במוסיקאי אלי קניאל שהזמינו לנגן איתו באילת. שמעון ניגן באילת שנתיים ( בין השנים 1967-1969 ), תחילה עם אלי קניאל ולאחר מכן עם פסנתרן איטלקי בשם רוברטו רוסיני. כמו כן ניגן במועדון הנודע "חצות וחצי".

בשנת 1969 חזר לתל אביב ( כשמערכת התופים שלו בינתיים מוצאת מעון אצל אריה פיין, אביו של יוסי פיין) והחל לנגן עם להקת "נערי החצר" של עוזי אברהם במלון דן ( עימם שר גם מייק ברנט, רגע לפני הפריצה הגדולה שלו). הוא היה עם "נערי החצר" עד 1970 ולאחר מכן ניגן בחלטורות למיניהן עם זמרים שונים. בשנת 1972 הצטרף כמתופף ללהקת "האריות" ולאחר מכן ניגן עם ששי קשת, מוני עמרני והזמר דב סבאטו. בשנת 1975 הצטרף ללהקת "הסולנים" יחד עם סמי וילה, מתי הררי, דני קמחי, אילן דודמן וכו'.

זמירה חן ונערי החצר

בין השנים 1977-1981 הצטרף ללהקת "הדולפינים" של משה נוי, להקת בידור וזמר מובילה באותו תקופה. בזמן הזה החל ללמוד תיפוף באופן מקצועי ולמד בבית הספר לתופים אצל דייויד ריץ', מורה התופים המיתולוגי.

 

בתחילת שנות ה-80 ניגן עם דני בן ישראל ( גם בהקלטות) . באמצע האייטיז ניגן בהרכב עם ג'קי סביליה ופאול רוט. לאחר שעזב ניגן קצת במועדון בדיזינגוף ובשנת 1987 החל לעבוד במחלקת תופים בכלי זמר. הוא עבד שם עד שנת 2007 , ובמקביל ניגן בהרכב ג'אז עם ג'ורג' טאובנר ז"ל, ז'אק סאני והזמרת דליה שפיגלר ז"ל.

לאורך כל השנים, בן צור מנגן ומתופף ובשנים האחרונות הוא חלק מהרכב בלוז – Allstars Blues הפעיל עד היום ( בעיבודים של דב האמר) וכן בהרכב נוסף עם המוסיקאי מאור כהן, ערב הכולל סטנדרטים של דין מרטין, פרנק סינטרה וכו'.

969895_490401877706700_871887930_n

בניו של שמעון הלכו בדרכו המוסיקלית והוא אביהם של המוסיקאים שחר אבן צור ( "מוניקה סקס") ואייל אבן צור.

תודה מיוחדת לשמעון אבן צור על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו !

11698594_594435224033135_998412408856805358_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.