"ישראל היא הבית שלי"- הזמרת חנה אהרוני בראיון מיוחד- כותב, מראיין ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

חנה אהרוני, כוכבת שנות ה-50 וה-60 ואחת הזמרות הישראליות הראשונות שהצליחו בחו"ל, בראיון בלעדי ונוסטלגי לדודי פטימר.

חנה אהרוני

שנים רבות חלמתי לפגוש את הזמרת חנה אהרוני, אחת מכוכבות שנות ה-50 וה-60, אך התקשיתי לעשות זאת בשל היותה מתגוררת בניו יורק וניסיונות ליצור עימה קשה עלו בתוהו. לפני כחודש, בביקורי את אביבה קניאל, אלמנתו של המלחין והזמר אלי קניאל ז"ל, בעודה יושבת שבעה, סיפרה לי אביבה על היותה חברת ילדות של חנה וכי היא שומרת עימה על קשר עד היום.

 

כשסיפרתי לאביבה על ניסיונותיי הכושלים לאתר את חנה ולהשיג ראיון איתה, היא מיד רשמה לי את מספרה של חנה, שבאותו שבוע ביקרה בישראל, והפצירה בי לצלצל אליה עוד באותו הערב. כך עשיתי.

 

מיד כשצלצלתי לאהרוני, בעודי מתרגש (ורועד קמעה) באוחזי בטלפון, נחשפתי לאישה חייכנית, חברהמ'נית ולבבית שמיד הסכימה לפגוש אותי בחיפזון בטרם תחזור לחו"ל.

 

קבענו בבית קפה תל אביבי ובעודי מתקרב לבית הקפה, אני נתקל באישה תימניה מטופחת עם חיוך שזכור ומזוהה לי היטב מתקליטיה הישנים. אמנם שיבה זרקה מעט באותה דמות מהתקליטים, אך היא עדיין נראתה צעירה ואנרגטית למי שנמצאת בעשור השמיני לחייה.

 

ישבנו בבית הקפה, פנים מול פנים (וטייפרקורדר חוצץ בינינו) והתחלנו לדבר על המוזיקה שלה, על ההופעות בחו"ל, על החיים ואני? אני הרגשתי כמהלך בתוך חלום.

 

מיד אכתוב את עיקרי הראיון אך לאלו מקוראיי (בני גילי בעיקר) שאינם יודעים מי היא חנה אהרוני, אז מדובר בזמרת ישראלית שהחלה את הקריירה שלה כבר בסוף שנות ה-30 ובשנות ה-50, ה-60 וה-70 זכתה להצלחה בינלאומית ונחשבת לאחת הזמרות הישראליות הראשונות שבאמת הצליחו בחו"ל.

היא נולדה ב-10 בספטמבר 1933 באריתריאה, בעת שהוריה עליה מתימן לישראל. היא גדלה בשכונת כרם התימנים בתל אביב ובשנת 1943, עת הייתה בת 10, התגלתה על ידי המלחין הנודע נחום נרדי שפרש עליה חסותו, כתב לה שירים וצרף אותה להופעותיו.

 

בשנת 1948 הוזמנה על ידי האמרגן משה ואלין לתיאטרון "לי לה לו", תיאטרון סאטירי פופולארי באותן שנים, ובמסגרת הופעותיה שם, ביצעה שירים שיצרו עבורה מיטב היוצרים.

 

בשנת 1951, עם גיוסה לצה"ל, שירתה בלהקת "אילן" (צוות הווי של חטיבת גולני) והתפרסמה בשל היותה זמרת המסוגלת לשיר בארבע אוקטבות.

 

בין להיטיה המוכרים בישראל: "שחורה אני ונאווה", "זכריה בן עזרא", "ערב שח", "בפאת הכפר", "זוהרה", "בוקר טוב", "רועה ורועה" ועוד.

עם שחרורה הצטרפה ללהקתו של המלחין עמנואל זמיר ובאמצע שנות ה-50 החלה בקריירה בינלאומית שכללה הופעות בפריז, לונדון, מכסיקו, ארה"ב והופעות בתכניות טלויזיה בינלאומיות פופולאריות (בראשן תכניתו של "אד סאליבן") שהפכו אותה לכוכבת ענק בחו"ל.  באותן שנים נישאה למי שיהפוך לבעלה, האמרגן חיים טישמן, עימו בנתה בית והפכה לאמא מאושרת.

 

הלהיט הגדול ביותר שהקליטה בחו"ל היה "ויוה אספניה" שהפך ללהיט חוצה יבשות. שיא בינלאומי נוסף שקצרה בחו"ל היה זכייתה במדליית "זמרת החוץ הטובה ביותר של השנה" בברזיל.

 

בשנים האחרונות החלה להמעיט בהופעותיה עד פרישתה מעולם הבידור. כיום מתגוררת בניו יורק ומבקרת לעיתים תכופות בישראל.

 

hana

מתי גילית שיש לך כישרון לשיר?

 

"אני לא חושבת שבאמת ידעתי שיש לי כישרון. רק ידעתי שאני אוהבת לשיר. ידעתי שהדבר הזה מאד קוסם לי. שרתי בבית, שרתי בציבור. הייתי בת 10.

 

למדתי בבית ספר גאולה בתל אביב ואמה של רות נורדאו, ילדה מבית הספר שהייתה חברה טובה שלי, הייתה מעורבת מאד בחיי הבוהמה של אותה תקופה. אמה של רות שאלה אותי אם אני רוצה לשיר. אמרתי שכן. אז היא שאלה: 'את רוצה להכיר את נחום נרדי?'. לא ידעתי מי זה. הייתי ילדה. אז אמרתי שאני צריכה אישור של אמא שלי. אמא הסכימה והגעתי למפגש עם נחום נרדי.

 

אמא שלי ליוותה אותי לפגישה ובכלל לכל פגישה ובכלל לכל הופעה היא הגיעה. נחום ישב ליד הפסנתר וביקש ממני לשיר איזה שיר. הוא אהב את מה שהוא שמע ומאז היינו נפגשים בכל פעם ובכל פגישה הוא לימד אותי שירים, אבל רק שירים שהוא הלחין.

 

איך זה לילדה בת 10 להתחבר למלחין נודע?

 

"הייתי ילדה קטנה ופשוט נהניתי מלשיר. לא כל כך הבנתי את המשמעות. בהמשך הוא סידר לי הופעת בכורה ברדיו "קול ירושלים" ומשם החלה הקריירה שלי. התחלתי להופיע והכל התגלגל".

 

זוכרת את הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?

 

"עד היום אני לא אוהבת לשמוע את עצמי ברדיו ולא בתקליטים. אני תמיד מתרגשת וחושבת שיכולתי לעשות את זה יותר טוב. פרפקציוניסטית".

 

היכן הייתה ההופעה הראשונה שלך בחו"ל?

 

בשנת 1956 ב'אולימפיה' בצרפת. זו הייתה הופעה גדולה עם ז'ילבר בקו, אדית פיאף ושארל אזנאבור. זה היה ה-שיא הראשון שלי".

התרגשת להופיע לצד כוכבי ענק שכאלה?

 

"באותה תקופה לא הייתה טלויזיה ובקושי עיתון היה מסקר אותם, אז לא ידעתי איך הם נראים ואת גדולתם אבל כן שמעתי עליהם. בדיעבד אני מבינה שזו הייתה זכות וכבוד שמעטים זוכים להם".

 

וזמן קצר אחרי זה התארחת בתכנית הבידור מספר 1 בטלויזיה האמריקאית: תכניתו של אד סאליבן, הבחור ש"חשף" בין השאר את אלביס והביטלס.

 

"זה היה כבוד באותה תקופה. אני, ישראלית מתל אביב, מופיעה בתכנית של אד סאליבן הגדול, זה היה השיא. מאותו רגע הקריירה הבינלאומית שלי באמת התחילה והתחלתי בסיבוב הופעות עולמי".

ועדיין שמרת על אותה מנטליות ישראלית.

 

"נותרתי אותה הישראלית העממית, אותה אהבת המולדת. בכל פעם ששמעתי על מלחמה שיש, עזבתי הכל ובאתי להופיע בפני החיילים הישראליים. זה היה הדבר הכי חשוב לי. הפסדתי חוזים בינלאומיים בשביל להופיע למען החיילים. הישראליות תמיד הייתה הכח והאנרגיה שלי להמשיך".

 

מה היה להיט הפריצה שלך בארץ?

"בתיאטרון 'לי לה לו' כתבו לי את 'זכריה בן עזרא' ו'זוהרה' שהיו להיטי ענק ובעצם להיטיי הראשונים. אני הייתי מהראשונות ששרו את השירים של עמנואל זמיר, שירי הרועים. מעטים יודעים זאת. הייתי נוסעת אל עמנואל הביתה והוא היה מלמד אותי אותם. אני הראשונה שביצעה אותם. הופענו בכל הקיבוצים והמושבות וזה היה כיף".

 

היית סוג של "סלב" בארץ?

 

"כשהייתי ילדה, לא אהבתי להיות במדורי הרכילות שכתבה עליי דברים לא נכונים ולא אהבתי שאנשים הצביעו עליי, אבל זה היה חלק מהמקצוע".

איך הגעת ללהיט הגדול ביותר שלך בחו"ל – "ויוה אספניה"?

 

"חברת תקליטים גרמנית חיפשה מבצעת שתהיה אותנטית לבצע שיר גרמני לעידוד תיירות בספרד בשם 'ויוה אספניה'. התקשרו אל האמרגן שלי (ובעלי המנוח) חיים טישמן והזמינו אותי לאודישן. חיים ביקש שישלחו את המנגינה בכדי לראות אם זה מוצא חן בעיניי. אהבתי את זה משמיעה ראשונה.

 

עבדתי על השיר באולפן, חברת התקליטים אהבה את הביצוע שלי והקליטה אותי שרה את השיר בגרמנית. מיד לאחר ההקלטה חזרתי לישראל לכמה ימים בכדי לקחת את הבת שלי שהייתה אצל אמא שלי, וכשחזרתי לחו"ל אני מקבלת טלפון מפרנקפורט להקליט את השיר בספרדית כיוון שהרדיו בגרמניה משמיע אותו 24/7 ושהוא הופך ללהיט היסטרי.  אחרי חודש, כולם הקליטו את השיר. לא האמנתי שזה יהפוך לכזה להיט. כל העולם שר את זה. בעקבות הצלחת השיר, ממשלת ספרד הזמינה אותי להיות אורחת כבוד שם וגם הוזמנתי לבצע את השיר באולימפיאדת מינכן 72', יום לפני האסון".

 

מתי הפסקת להופיע?

 

"פרשתי לפני עשר שנים".

 

למה?

 

"יום אחד הרגשתי שמיציתי את הדברים. מגיל 10 הופעתי ברחבי הארץ. הופעות, התרגשויות. לא הייתה לי ילדות שרציתי שאעשה. כל הזמן הופעות ולימודים ולא היה לי זמן לחברות וחברים. אלו לא היו חיים. אז אמרתי לבעלי חיים שאני מותשת מאד ולא יכולה כבר לתת. לא הרגשתי שאני רוצה יותר להופיע.  לקחתי שנה חופשה וראיתי שטוב לי. אז החלטתי לקחת עוד שנה חופשה וראיתי שעוד יותר טוב לי. וזהו הרגשתי שטוב לי בלי ההופעות וההקלטות כבר.

 

אני מאושרת, בריאה ברוחי וגופי בלי עין הרע, מטיילת בעולם, יוצאת לבלות ונהנית מהחיים.

מזהים אותך בארץ?

 

"הייתה תקופה, בעבר, שכשהייתי הולכת ברחוב דיזינגוף בתל אביב כל אדם שני היה מזהה אותי. היום כולם צעירים, אז אף אחד לא מזהה אותי. רק הגווארדיה הישנה מזהה אותי".

 

חנההה.png

תודה מיוחדת לחנה אהרוני היקרה על שפינתה מזמנה להתראיין ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

מודעות פרסומת

"נער תוף"-סיפורו של מתופף "נערי החוף"- יוסי (ג'ו) זגורי ז"ל-כותב, מתעד ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ג'ו זגורי פרופיל

יוסף "ג'ו" זגורי היה מתופף ישראלי שפעל בסצנת המוזיקה החיפאית בסוף שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-60.

 

יוסף "ג'ו" זגורי נולד בחיפה בשנת 1945. בילדותו נמשך מאד לג'אז ולמוזיקה קלה וכבר בגיל 10 החל ללמוד לנגן על תופים. בשנת 1957, בהיותו בן 12, החל להופיע בתזמורות מקומיות שונות ובשנת 1960 הקים יחד עם חבריו, הסקסופוניסט והמוזיקאי אילן סגל והגיטריסט והזמר מגי (מנחם) גרוס את להקת "נערי החוף", שם שנתן להם צבי שרף ז"ל שבנה בעכו את קפה צור המיתולוגי שהשלישייה חנכה.

 

בשנת 1963 ניגנה הלהקה במועדונו של אהרון כהן בטיילת שבטבריה, במקביל להופעותיה בקפה צור בעכו ובמועדונים השונים של חיפה בסופי שבוע. בשנת 1964 עזב זגורי את "נערי החוף" והחל ללוות אמנים שונים, בהם את הזמר ג'ימי לויד בהופעותיו בעיקר במועדון "צברה" התל אביבי אך גם ברחבי הארץ.

נערי החוף

 

בסוף שנת 1964 יצא לנגן בהרכב ישראלי על אוניית שעשועים, ירד לחופשה בארה"ב והחליט להישאר. בשנת 1965 היגר רשמית לארה"ב.

 

בארה"ב שימש כאיש עסקים, נישא והוליד שני ילדים. הוא לא נטש את המוזיקה והמשיך לתופף ולנגן להנאתו כחובב בהרכבים מקומיים (עד יומו האחרון).

 

ב-1 באפריל 2018 הלך לעולמו בגיל 73.

 

 

*תודה מיוחדת לאילן סגל היקר על העזרה בליקוט המידע אודות יוסי ("ג'ו") זגורי ז"ל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

בנג'ו מזמר – סיפורו של הפזמונאי בנימין "בנג'ו" אביגל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הוא אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של שנות ה-50 כמו "בת הדייג", "בדרך לתבור", "שאול ויהונתן", "הפטנט מתימן", "קוטפי הכותנה", "מפוחית הפה" ועוד ובראיון בלעדי לדודי פטימר, חושף בנימין (בנג'ו) אביגל (84) לראשונה את סיפור הקריירה שלו.

10356311_432154853594507_5965268581723398877_n

בנימין ( “בנג'ו") אביגל נולד בשנת 1934 בתל אביב. הוריו היו חלוצים שהגיעו ארצה בשנת 1922 והיו ממייסדי העיר תל אביב . אביו, היה עובד מחלקת הגינון של עיריית תל אביב .

בנימין ציין בפניי שעוד מילדותו היה לו חוש כתיבה ( נטייה "הומנית") ומגיל צעיר נמשך לספרות, היסטוריה, תנ"ך וכו' .

בגיל 7 , לאחר שאביו נפטר, נשלח לפנימיה פרטית בכפר הנוער "בן שמן" , שם גדל והתחנך. כמו כן , הוא היה חבר בתנועות הנוער ו"השומר הצעיר".

בסוף שנת 1951 הצטרף בנימין כנספח להכשרה צבאית של "השומר הצעיר" והתגייס לנח"ל. הוא הגיע לקורס מכ"ים של הנח"ל (שנחשב לפאר היצירה אז, כדבריו) .

בתחילת שנת 1952, כאשר הקימו את גייסות השריון , סופח בנימין לשם ונשלח לקורס קציני שריון (הוא היה סמל ועבר את הקורס עם קצינים) ורק מאוחר יותר לקורס קצינים. בנימין שובץ בגדוד 9 ב"מחנה נתן". יש לציין כי בזמן "מבצע קדש" (1956) קיבל בנימין אות ציון לשבח על מעשה גבורה.

בשנת 1953 השתחרר מצה"ל.

לאחר שחרורו, הכיר בערב חגיגת הולדתה של מצדה, בתו של רב אלוף רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל במצדה , עלמת חמודות שהייתה בת טיפוחיו של עמנואל זמיר, בשם מרים (מיקי) לאון , שהופיעה באותו ערב . הוא נפעם מקול זמרתה ומאותו רגע נדלק "ניצוץ האהבה" ביניהם. מאוחר יותר הפכו לבני זוג (ובשנת 1957 נישאו ומרים לאון הפכה למרים אביגלשהפך לשמה המסחרי עד יומה האחרון) , ומכיוון שהסביבה שסבבה את מרים הייתה מוסיקלית, וכללה כמה מהמוסיקאים הבולטים באותה תקופה : מישה אפלבוים, עמנואל זמיר, יוסף הדר וכו' , אז גם בנימין החל לסייע למרים עם כתיבת פזמונים עבורה. (יש לציין כי לפני שהכיר את מרים, לא כתב שירים).

לזוג נולדו שלושה ילדים : עלומית (1958) , נמרוד (1961) , אודליה (1965) 

מכיוון שמרים הייתה ה"טאלנט" הבולטת של חברת "מקולית" – חברת התקליטים הבולטת בשנות ה-50 וה-60, באופן טבעי התקבל בנימין לעבודה ב"מקולית" וסייע בכל מה שקשור בהפקה וייצור אלבומי החברה.

כמו כן, בשנת 1963 , היה זה בנימין שהגה את הרעיון להביא את להקת פיקוד מרכז להקליט ב"מקולית" את "שיר השכונה", עובדה שיצרה מהומה רבה אותה שנה בשל זכויות היוצרים.

בהמשך, לאחר שמרים, שהפכה כבר לכוכבת הנוער , עזבה את "מקולית" ועברה ל"הד ארצי", עזב בנימין גם הוא, והפך להיות אמרגנה ומנהלה האישי של מרים . כמו כן, הוא כתב לה שירים רבים, שהבולטים שבהם נחשבים לנכסי צאן ברזל במוסיקה הישראלית : “בת הדייג" ו"בדרך התבור", המזוהים עימה עד היום. לישראל יצחקי (וביצע גם אהרון צדוק) כתב את "הפטנט מתימן". ליצחקי כתב גם את "קוטפי הכותנה".לאהרון צדוק כתב גם את "הוא היה רב חובל". ללהקת דמול כתב את "אלת הברקת". לצמד הגיטרות כתב את "שאול ויהונתן".

השיר הראשון שכתב בנימין אביגל היה "מפוחית הפה", שהפך לשלאגר בביצועו של ישראל יצחקי.

בסוף שנות ה-50 עברו בנימין ומרים להתגורר בכפר סבא, ועבדו במוסד "אונים" , שהקימו חבריו של אביגל, יוצאי כפר הנוער בן שמן.

עד המחצית הראשונה שנות ה-60 שימש אביגל כמנהלה של מרים והשקיע בכך את כל זמנו. כעבור מספר שנים הזוג התגרש.

משנת 1961 החל בנימין לעבוד בתפקידים בכירים בעיריית תל אביב . הוא שימש בתפקיד זה 25 שנה עד שנת 1986 . על אף שהעבודה בעירייה הייתה עיסוקו העיקר, הוסיף אביגל לכתוב פזמונים לבקשת מלחינים, אך את מרבית זמן הכתיבה שלו, הקדיש לכתיבה עצמית.

בשנות ה-70 הכיר את אהבת חייו , עדנה סולל ז"ל, שבנימין מתאר כי החיים עימה היו השנים הנפלאות בחייו (לה גם הקדיש בימים אלה ספר שירים המתאר אהבתם העזה). בשנת 2007 נפטרה עדנה.

לאורך השנים כתב בנימין טקסטים ושירים אישיים ועצמיים ומוסיף ליצור.

תודה מיוחדת לבנימין אביגל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות יוצרים בזמר העברי לדורותיו.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית .

"חוזליטו הישראלי" – סיפורו הטרגי של כליפה גרשון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה
%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f
כליפה גרשון נולד במרוקו בשנת 1949. בגיל   4 עלה  עם משפחתו לישראל . המשפחה התגוררה בירושלים וכליפה גדל בבית מסורתי ועל פיוטי בית הכנסת.
כסיפור סינדרלה טיפוסי, שבת אחת שמע אותו בפיוט בבית הכנסת,  מוסיקאי בשם מקסים מלכה, ואמר להוריו של כליפה שהוא  רוצה לקחת אותו תחת חסותו ולהוציא לו אלבום משיריו.
 התקליטון של כליפה גרשון יצא ב-1962 והוא נקרא "חוזליטו הישראלי- כליפה גרשון" וכלל להיטים כ"אם תיסע לחיפה" (שמאוחר יותר יהורם גאון לקחו והפכו ללהיט באלבום הבכורה שלו "כל העיר מרכלת עלינו" תחת הכותר "היא חזרה מקניות") ו"הנודד המאושר"- השירים הושמעו רבות ברדיו קול ישראל וכליפה הפך כוכב בן לילה בירושלים.
אחד מהישגיו הגדולים של גרשון, היו שהוא ראיין והופיע יחד עם השחקן היהודי אמריקאי עם דני קיי בהצלחה רבה בעת ביקורו בארץ בשנת 1965.
10268602_405610916248901_7991388217512996965_n
למרות הצלחת התקליט , בגלל מצוקה כלכלית (9 נפשות) הוריו לא יכלו לדחוף בנם בן ה-13- לפתח את הקריירה המוסיקלית והכל נגוז.
במשך שנות ה-60 וה-70 כליפה הוסיף להופיע (לא להקליט) באירועים פרטים ומועדונים כשהוא מלווה עצמו בגיטרה וסוחף את קהל מאזיניו אחריו.
בשנת ,1982 בהיותו בן 33 , התמוטט בפתאומיות ומת ( בדיעבד, הרופא אמר כי זה היה גידול סרטני) . היה  זה בערב ל"ג עומר (לג=33- צירוף מקרים מצמרר).
אישתו של כליפה הייתה באותו זמן בהריון ובנו , שנולד זמן קצר אחרי שנפטר ולא זכה להכיר את אביו, קרוי על שמו –כליפה גרשון.
תודה מיוחדת לאשר גרשון, אחיו של כליפה, על העזרה בליקוט המידע.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"שירת מרים" – ראיון עם הזמרת מרים צפרי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

60220_103123853084898_3742291_n

עולם המוסיקה אינו חדש או זר למרים צפרי, הוא מעולם לא היה. כבר מגיל 0 נולדה אל תוך בית מוסיקלי לדוד מוסיקאי שהיווה השפעה מוסיקלית ראשונה עליה. היא נולדה כמרים לגיה (בתימנית – "מציאה") וכבר בילדותה נחשבה ל-"הזמרת" של בית הספר ומושב אחיעזר בו גדלה, ואת הקריירה המקצועית הממשית שלה החלה בהיותה בת 15 בלהקת "ענבל" תחת שרביטה של שרה לוי תנאי. בסוף שנות ה-60 החלה להופיע עם בעלה דאז , ישעיהו צפרי, כ"צמד צפרי".

 

הצמד, שזכה להצלחה רבה בארץ ובחו"ל, תועד על גבי תקליט פורץ דרך (בדיעבד) שיצא בשנת 1977 וזכה להצלחה רבה, אך בעיקר שימש משב רוח מרענן במעבר בין רוקנרול לשירה תימנית שורשית וארצישראלית טהורה.

בשנת 1983, לאחר פירוק הצמד וגירושיהם, פנתה מרים לקריירת סולו שהחלה לתפוס תאוצה עת הופיעה דרך קבע במועדון ה"חאן" בירושלים ובחו"ל. לאחר מכן, הופיעה וגרה משך 5 שנים בארה"ב ועם שובה, הופיעה יחד עם בתה המוסיקאית והזמרת שירלי צפרי ובשנת 1994 השתיים הוציאו אלבום פולקלור מצליח – "ספרי תמה".

 

מאז ועד היום, מרים מוסיפה להופיע, לשיר ולהקליט חומרים חדשים כשהיא מביאה את סגנון שירתה והגשתה הייחודי ופורץ הדרך אל לב הקהל הישראלי ומתגאה בממשיכי וממשיכות דרכה, דוגמת A-WA על פועלם לשימור השירה התימנית השורשית.

לרגל חמישה עשורים של קריירה מוסיקלית, מרים ניאותה להעניק לי ראיון מיוחד על המוסיקה, הקריירה והמשברים שבדרך, אך בעיקר הניצחון של המוסיקה על תלאות החיים.

 

 

מרים, מתי החלה אהבתך למוזיקה?

 

"נולדתי לתוך זה. דוד שלי היה רועה צאן שהיה כותב, מלחין ושר שיריו בעצמו, וכל המשפחה שאבה זאת ממנו. כבר מגיל קטן ידעתי שאני אהיה זמרת. קראו לי בבית הספר – "שושנה דמארי", כי לא עניין אותי בכלל לימודים, כל מה שעניין אותי היה רק לשיר. אני זוכרת שכשהייתי בת 7, הייתה איזו ישיבה של נשים והעמידו אותי על שולחן ושרתי, ואחת מהן אמרה: "הילדה הזאת תהיה זמרת. כמו כן, הייתי הסולנית בבית הספר במקהלה ובהצגות, ובמושב אחיעזר, בו גדלתי, תמיד היו מזמינים אותי לשיר באירועים ושמחות".

 

580858_336665676397380_1732291999_n

 

איזו ילדה היית?

 

"הייתי ילדה מרדנית שאי אפשר לתאר, אני הראשונה שיצאה מהמושב".

 

 

 

ומתי החלטת שאת צריכה לפתח כשרון השירה?

 

"יום אחד, ביום הבחירות, הופעתי ואדם בשם יעקב חזן החליט שאני צריכה ללכת ללמוד פיתוח קול ולקבל סטיפנדיה ("תעודה"). הייתי בת 13, ובאמת הביאו אותי לאחת המורות הטובות בארץ של אותה תקופה – לולה שנצר, הייתי לומדת אצלה פעמיים בשבוע והייתי הילדה הכי קטנה שלמדה אצלה. אני זוכרת שהיא מאד אהבה את השיר "מחמד לבבי" ותמיד ביקשה שאשיר לה אותו. למדתי אצלה שנתיים וכל הזמן היא שכנעה אותי שהמקום שלי זה להיות בתיאטרון של להקת המחול והשירה "ענבל". היא הייתה פוגשת את עובדיה טוביה (המנהל והיוצר המוסיקלי של "ענבל") ומשכנעת אותו לבוא ולראות אותי".

 

נישאת בגיל מאד מוקדם, איך זה קרה?

 

"הייתי בחתונה אחת, בה ראיתי את ישעיהו צפרי, שהיה בלהקת "ענבל", מלווה על תוף את הזמר אהרן עמרם, הוא היה מוכשר מאד, ואהרן הזמין אותי לעלות לשיר, אני זוכרת ששרתי "מה יפים הלילות בכנען" והוא התרשם ממני. הייתי בת 14 וחצי והוא היה בן 30 ומשהו, גרוש עם ילדים, ולמרות זאת התפתח בינינו סיפור אהבה מהסרטים. לאחר מכן, הצלחתי להיכנס ללהקת "ענבל" וזמן קצר לאחר מכן התחתנתי איתו".

 

איך היה בענבל?

 

"לעבוד עם שרה לוי תנאי (מנהלת ומייסדת "ענבל") זו הייתה חוויה נדירה ביותר, התחלתי להשתלב בהצגות ובהופעות, לאחר מכן הפכתי סולנית הלהקה ועם הלהקה נסעתי פעם ראשונה בחיי לחו"ל – הופעה באוסטרליה. הייתי צריכה לשיר שם בתימנית ועל אף שאני תימנית, לא שרתי בתימנית אלא יותר ארץ ישראל, ושם למדתי לשיר בתימנית. למדתי מענבל מה זה לעמוד על במה, להופיע, המון דברים שעד היום מלווים אותי. אבל, לישעיהו היו הרבה בלגאנים עם שרה לוי תנאי ועזבנו את "ענבל", בתחילת שנות ה-70".

ואז הקמתם צמד.

 

"כן, מיד כשיצאנו מ"ענבל" התחלנו להופיע כ"צמד צפרי", זו הייתה הצלחה גדולה. הרפרטואר היה כולו ישראלי עם קצת משחק ושירה בתימנית. הופענו הרבה ב"עומר כייאם" ביפו ובתיאטרון ה"חאן". אהבתי מאד את ההופעות על הבמה אבל תמיד שרתי בטונים שלו ולא שלי, בדיעבד אני לא אוהבת לשמוע את עצמי אז בגלל העניין הזה".

 

תארי קצת את הצלחת הצמד.

 

"הופענו ב"תשואות ראשונות", בטלויזיה, ברדיו, יצאנו להופיע עם יונתן כרמון ולהקת כרמון בכל אירופה, הופענו לפני הרבה תיירים בהצלחה רבה. הופענו גם ב"קזבלן" ו"כנר על הגג", היינו סיפור הצלחה".

 

איך נולד התקליט?

 

"החלטנו לעשות תקליט והגענו ל"אחים אזולאי". את הרפרטואר בחרנו ביחד ולקח לנו כמה חודשים לעבוד על האלבום עם מיטב הנגנים והמעבד המוסיקלי אלדד שרים".

ואיך הרדיו קיבל את האלבום?

 

"הושמענו מלא, הרדיו פרגן מאד. היינו פורצי דרך בשנות ה-70, מיזגנו פופ ורוקנרול עם שירה תימנית פולקלוריסטית אותנטית. האלבום הצליח מאד, הוא היה מאד אומנותי".

 

 

קוטלגתם כזמרים מזרחיים?

 

"לא, ממש לא. זמרי פולקלור. היה לנו משהו מיוחד, אין לשיר בלי לרקוד, חובה לתופף, להביא את התיאטרון להופעה, זה היה קסם מיוחד".

 

למה לא הקלטת שירים נוספים כסולנית?

 

"כיבדתי את בעלי, היינו עסקת חבילה, לא יכולתי לעשות שום דבר בלעדיו, על אף שקיבלתי לא מעט הצעות מיצחק לוי, פשנל ושאר מנהלים בכירים".

 

מרגישה פספוס?

 

"בטח, איזו שאלה!?"

 

מדוע התפרקתם?

 

"התפרקנו בשנת 1983, לאחר שהתגרשנו בחיים האישיים".

 

ואיך התחלת את הקריירה מחדש?

 

"אני מודה ומתוודה, לא הייתה לי תקופה קלה, התחלתי הכל מחדש. ואז, הייתי צריכה להתחיל תכנית משל עצמי ולהופיע לבד. זה לא היה פשוט אבל הסתדרתי ולמעשה נולדתי מחדש, הופעתי במועדון החאן ב"ירושלים של זהב", חרשתי את חו"ל בהופעות ובשנת 1985 הוצאתי קסטה של שירים ישראליים. בשנת 2003 נסעתי דרך הפדרציה התימנית להופיע בארצות הברית בחנוכה, ואז הופיעה שם להקה תימנית ונשיא הפדרציה, פרופסור אפרים איזאק, הציע לי לבוא לעבוד ולהופיע בארצות הברית. חזרתי לארץ, קיפלתי הכל, גרתי במנהטן והופעתי שם במשך 5 שנים עם אברהם פנגס (בוזוקאי ומוסיקאי). בהמשך הופענו שירלי בתי ואני במופע מצליח עם אחינועם ניני המקסימה".

 

מה את עושה כיום?

 

"כיום אני ממשיכה להופיע, לשיר ולשמח לבבות".

dd

 

תודתי הרבה נתונה למרים צפרי היקרה על שתרמה חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

צפו: חלוץ הרוקנרול צ'אק ברי חוגג 90 בראיון מיוחד לדודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור ‪chuck berry‬‏

 

הוא נחשב לאחת מאגדות הרוקנרול הבלתי מעורערות ולרוקר הכי ותיק במה שכונה "מהפכת הרוקנרול" של שנות ה-50, כפורץ דרך וחלוץ שהשפיע על דורות של אמנים בולטים בהם הביטלס, הרולינג סטונס, אלביס, הביץ' בויז ומי לא?

 

בימים אלה חוגג צ'אק ברי את יום הולדתו ה-90 ולרגל המאורע, ולאחר מאמצים עילאיים שארכו כשנה שלמה של בירוקרטיה (מול יח"צ) הצלחתי לראיין אותו לראשונה עבור הקהל הישראלי.

 

קשה לי להסביר במילים את ההתרגשות האופפת אותי לפרסום ראיון זה, לו חיכיתי מילדותי המוקדמת, כילד שנהג לאסוף תקליטיו (ויניל) ואלבומיו (דיסקים) לאורך השנים, שנהג להכיר את כל מילות שיריו בעל פה ולהעריץ כל צליל וצליל הבוקע מגיטרת הרבע נפח האדומה המיתולוגית שלו. כמו כן, זכיתי לתרגם כמה משיריו לעברית, גרסאות שהוקלטו לאורך השנים והושמעו , למזלי, ברדיו.

הוא החל דרכו במועדונים קטנים בסנט לואיס וזכה לפריצתו הראשונה בשנת 1955 עם הלהיט "מייבילין" שהפך אותו לאחד האייקונים הראשונים של הרוקנרול (עוד בטרם המילה "רוקנרול" הומצאה), ומהזמרים השחורים הבודדים שהצליחו מאד גם בקרב הקהל "הלבן" בימי הגזענות האמריקאית.

 

לאורך שנות ה-50, ה-60 וה-70 הנחיל ברי אינספור להיטים שהפכו קלאסיקות רוק אלמותיות בהן "ג'וני בי גוד", Roll Over Beethoven, School Days, No Particular Place To Go, Carol, Nadine, Brown Eyed Handsome Man,Rock And Roll Music, My Ding A Ling ועוד שתרמו לעיצוב פניה של המוסיקה העולמית.

 

אני מודה כי רעדתי במהלך שיחת הטלפון, כי לא בכל יום אני זוכה לדבר עם אחד מאלילי נעוריי ועוד בסדר גודל כזה, אך צ'אק היה נעים לשיחה, חבר'מני ומלא חוש הומור, מה שהפיג את החששות שלי במיידית.

 

צ'אק, מה שלומך?

 

"נפלא, נפלא, תשמע כל זמן שאני עומד על הבמה ועדיין מנגן את המוסיקה שלי, אני יודע שהכל בסדר (צוחק)".

 

אתה חוגג 90, האמנת שתגיע לגיל הזה?

 

"האמת שזה שהגעתי לגיל 40 היה בשבילי נס, אז מבחינתי הרווחתי 50 שנות בונוס".

 

אתה נחשב לאגדת הרוקנרול הותיקה ביותר, לפורץ דרך ומי שהביא את הרוקנרול ללב הקונצנזוס, הרגשת כזה?

 

"תראה, מעולם לא התעמקתי במה המשמעות הנסתרת העומדת מאחורי המוסיקה שלי, זה מעין קצב שנולדתי איתו והיה חשוב לי להוציא אותו החוצה, וכשזה יצא קיבלתי לא מעט ביקורות, אבל במרחק של זמן כנראה שהקצב היה נכון ועובדה שעד היום השירים שלי מחזיקים מעמד, לפעמים אפילו יותר ממני (צוחק)".

 

 

מה משאיר אותך עדיין עומד ומופיע על הבמה, גם בגיל 90, כשאנשים בגילך כבר מזמן פרשו?

 

"אומרים שלרוק’נרול אין גיל, בשבילי המוסיקה והבמה והקשר עם הקהל זה טעם החיים ומה שמשאיר את רוחי צעירה. ביום בו אפסיק להופיע ולנגן, אני לא יודע איך אמשיך לחיות".

 

 

מה עם שירים חדשים?

 

"אני תמיד עובד על כאלה".

 

מתגעגע לפעם?

 

"לא, אני לא אדם נוסטלגי, אני לא אוהב להתעכב ולחשוב על מה היה, אני מתעסק בהופעות, בכתיבת שירים ובעיקר בטיולים מסביב לעולם".

 

למה לא הופעת אף פעם בישראל?

 

"היו דיבורים על זה לאורך השנים, אבל זה לא יצא לפועל. לא אפסול אפשרות כזו".

 

מסר לקהל בישראל?

 

"אני רוצה להודות לכם על שאתם שומעים ואוהבים את השירים שלי, זה מאד מרגש אותי, המשיכו לשמוע מוסיקה טובה, לעשות כיף חיים וזכרו: הרוקנרול יחיה לנצח".

העובדה שברי, כיום בן 90, עוד עומד על במה, מנגן ושר, מעוררת השראה ומעלה את המחשבה: מדוע אמן מוערך כמו ברי, בארצות הברית זוכה לכבוד של מלכים מקרב קהל צעיר וותיק מכל העולם ואמן ישראלי, אינו זוכה לכך?

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה.

 

"הפרח הלבן" – סיפורו של היוצר והזמר עמי שביט – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

14333688_781971808612808_2277709741370775324_n

התחקיר הבא הוא אחד המרגשים שאירעו לי זה שנים: מדובר בזמר ששיריו מלווים את פסקולי האישי החל מימי נעוריי, וכאחד שגדל על פזמוניו השונים, תמיד סיפורו נחשב בעיניי לתעלומה, שכן באנציקלופדיות המקוונות למיניהן היה מידע מאד מצומצם ובלתי ממצה לגבי סיפורו המלא, ועם זאת הוא שמר עצמו הרחק מתשומת הלב הציבורית זה שנים רבות.

מדובר בעמי שביט, אחד מכוכבי הפופ הבולטים בתחילת שנות ה-70, האחראי למספר להיטי פופ ענקיים בראשית הסבנטיז בראשם "הפרח הלבן" ו"בית הבובות" שהקנו לו הופעות ברדיו, טלויזיה ועיתונות באותן שנים.

לפני כחודש, נסעתי עם ידידי משה הלל ("הצנחן המזמר") לו הלחין שביט את להיט הפריצה ("הנער עם הבנג'ו") לקריית ביאליק בכדי לבקר ולראיין, לראשונה מזה שנים רבות, את עמי שביט ולתעד, לראשונה, את סיפורו הביוגרפי המלא והמקיף מפיו.

 

המפגש היה מרגש, ולאחר הראיון, עמי חשף בפניי מיטב תקליטיו וקטעי ארכיון פרטיים שלו שריגשו אותי הן כחוקר מוסיקה, אך יותר מכך כמעריץ של שיריו. אני גאה מאד להציג את סיפורו המלא כאן ב"דודיפדיה".

 

עמי שביט נולד בעירק בשנת 1946 כאדמונד (אמנון) שבת. בהיותו בן 5, בשנת 1951, עלה עם משפחתו לישראל היישר אל "שער העליה" בכפר חסידים ומשם התמקמה המשפחה בקריית אתא, שם בילה שנות נעוריו.

הוא נולד לבית מוסיקלי: אביו היה חזן בבית הכנסת, ממנו ספג עמי את "חיידק השירה". האירוע המכונן בחייו המקצועיים אירע עת היה בן 8 והשתתף בתחרות זמר מקומית, בה זכה בפרס הראשון (שהיה בקבוק שמפניה).

 

בנעוריו שר בעיקר בקרב החבר'ה, אך לא באופן מקצועי, ולפרנסתו, לצד הלימודים, עבד במפעל לבתי זיקוק בו עבד אביו. לקראת גיוסו, ניגש לאודישנים ללהקת חיל הים, אך לא התקבל, ובשנת 1964 התגייס לחיל הים ושירת באילת. במהלך שירותו הצבאי, "חיידק" המוסיקה דבק בעמי, שקנה גיטרה והקים צמד עם חברו ששנובסקי  שנקרא Black And White ושר בעיקר גרסאות כיסוי ושירים מקוריים שכתב והלחין עמי, עד כי מפקד הבסיס אסר על הצמד להופיע.

14438946_789430814533574_21340675_o

עם שחרורו בשנת 1967,  חזר לעבוד כחניך במפעל לזיקוק, ובמקביל הכיר את מנכ"ל חברת "התקליט חיפה" – דב זעירא, ובפגישה השמיע לו את שירו החדש – "הפרח הלבן". זעירא התלהב מכשרונו של שבת, שבינתיים שינה שם הבמה שלו ל"עמי שביט" (הפזמונאי ואיש גלי צה"ל דודו ברק, שינה שם הבמה שלו ל"עמי שביט") והחתים אותו על חוזה הקלטות, כשהסינגל הראשון – "הפרח הלבן", יצא בשלהי 1969 והפך להיט ענק על גלי האתר ואת שביט לכוכב פופ ישראלי.

אחרי "הפרח הלבן", הוציא שביט בתפזורת לא מעט להיטי פופ מוצלחים בהם "יריחו", "בית הבובות", "אם אוהב אותך בקיץ", "דם די דם", "יום ועוד יום", "האדמה בוערת", "לו", "היא יפה" ועוד שכיכבו במצעדי הפזמונים.

לאור ההצלחה החליט לעזוב את בתי הזיקוק ולעבור לעיר הגדולה – תל אביב. הוא השתכן בחולון יחד עם חברו, "הצנחן המזמר", משה הלל, עבורו הלחין למילותיה של תרצה אתר את להיט הפריצה – "הנער עם הבנג'ו".

בין השנים 1969-1973 שביט הוציא מספר תקליטונים (45 סל"ד) ושני אריכי נגן: "עמי שביט" (1970), "עמי שביט" (1973). בנוסף, הקליט תקליטון שירי ילדים בשם "עמי שר לילדים".

 

בנוסף, מלבד "הנער עם הבנג'ו", כתב בתקופה זו שירים לאילן ואילנית, ששי קשת ("אהבה עזה"), גדעון גרייף, משה הלל ("שלוש יונים") ועוד.

 

בשנת 1972 נסע לגרמניה והקליט תקליטון בגרמנית שזכה להצלחה נאה שם, אך בתחילת 1973 חזר לישראל, והשינוי שהביאה עימה מלחמת יום הכיפורים למוסיקה, גרמה לדעיכת הקריירה של שביט, שלא הסתדר בעיר הגדולה (תל אביב) והרגיש שחיי הכוכב אינם החיים שלו.

14467053_789430767866912_386909060_o

הוא חזר לקריות והופיע במינון נמוך, כשבשנת 1978 נסע לסיבוב הופעות בבלגיה ודנמרק ובהופעות בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית, אך מיעט להקליט.

 

בשנת 1984 הקליט את "סמבה למכבי חיפה" (מילים: ניסן פרידמן, לחן: עמוס ברזל) – שיר האליפות הראשון של מכבי חיפה בכדורגל שזכה להצלחה והחזיר את שביט לתמונה, אך תחנות הרדיו לא קיבלו בפרגון חם את הסינגלים שבאו אחרי בהם "מי שזוכר", "שירי", "אם תאמיני", "ילדה ילדה וקשת" והוא החליט להפסיק להקליט ובעיקר להופיע במינון נמוך עד שפרש בסוף שנות ה-90.

 

בשנת 1996 הוציא אוסף משיריו: "עמי שביט – 1969-1996" ובשנת 2015 הוציא בחברת "התקליט חיפה" אוסף המאגד שני אריכי הנגן שלו.לאורך השנים ניהל חנות לחומרי בניין בחיפה, פתח מעדניה ונכנס לעסקים שונים

תודה מיוחדת לעמי שביט היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

14291851_781890781954244_7678363854140056341_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!