נולד לתופים: סיפורו של המתופף ניסים שושן ז"ל – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

ניסים שושן – מתופף שבלט בעיקר בסצנת המוזיקה הים תיכונית בשנות ה-60, ה-70 וה-80 וליווה את מיטב אמני הז'אנר, בהם זהר ארגוב, ג'קי מקייטן, צלילי הכרם, אהובה עוזרי וחיים משה

ניסים ששן

ניסים שושן נולד בשנת 1941 בטבריה.

הוא גדל בתל אביב ומגיל מאד קטן נמשך למוזיקה והאזין למצעדי הפזמונים ששלטו ברדיו בשלל הסגנונות המוזיקליים וכילד נהג לנגן על מפוחית פה ולשיר.

בשנת 1957, בהיותו בן 16, החליט ללמוד לנגן על תופים,ולאחר שלקח שיעורים ספורים אצל מורה פרטי בשכונה (קרית שלום) בתל אביב,החליט להתמקד ולהפוך את התחביב למקצוע ,התאמן ולמד לתופף באופן אוטודידקטי.

בתחילת שנות השישים ניגן במועדון ״אריאנה״ ביפו עם זמרים יוונים שהתארחו לתקופות קצרות בארץ.

בשנת 1965 עבר להתגורר בשכונת כרם התימנים בתל אביב, ובכדי להתערות בתעשיית המוזיקה של אותן שנים, בילה ב"קפה נגה" בתל אביב ששימש כבורסת הנגנים של אותן שנים.

ב"קפה נגה" "קבלני העבודה" (בהם הזמר והמוזיקאי זבדיה לוי והמתופף אברהם "הבוכרי" אליעזרוב) שמו עינם על שושן והתחילו לסדר לו "חלטורות" והופעות כמתופף באירועים שונים, כשבלילות היה מנגן ובימים עובד בעבודה "רגילה" לכלכלת משפחתו.

בתחילת שנות השבעים התלווה לסיבוב הופעות עם הזמר ג'ו עמר,ובהמשך ליווה את הזמר היווני ונגן הבוזוקי ״סטטוס״ לסיבוב הופעות ברחבי הארץ.

במחצית שנות ה-70 הכיר את דקלון ומשה בן מוש שהחלו להופיע כצמד טרי תחת השם "צלילי הכרם" ושימש כמתופף ההרכב במשך 15 שנה. שושן ניגן בהקלטות הצמד (תמונתו אף נמצאת בצדו האחורי של אלבומו הראשון של הצמד משנת 1975 – "בזכרי ימים ימימה") שנחשב לאחד הצמדים הפופולאריים בשנות ה-70 וה-80.

לאורך שנות ה-70 וה-80 ניגן שושן עם מיטב האמנים בהם אהובה עוזרי (ניגן גם בתקליטה הראשון של עוזרי – "היכן החייל שלי״ 1975), ג'קי מקייטן (ניגן בתקליטו "הקסם השחור", 1982), זהר ארגוב, מרגלית צנעני, עפרה חזה, יפה ירקוני, דקלון (לבד) ובשנות ה-90 ניגן עם הזמר אורי שבח.

היה מהראשוני המתופפים שהתחילו לתופף בבנוגוס בארץ, ב1980,חבר של המשפחה רכש לו בונגוס (בגרמניה),שהיה מורכב משני תופים צמודים קטנים.הוא אהב לתופף בו וניגן בו בחפלות,ובמפגשים עם חברים.

לצד עבודתו כמלווה נגנים בהופעות ובהקלטות, הוזמן שושן לא מעט פעמים ללוות אמנים בתכניות אירוח פופולאריות בטלוויזיה כשל דן שילון ומני פאר. והתארח בסרט הישראלי "כסאח" (1984) בו ליווה אמנים רבים שהופיעו בו (ג'קי מקייטן,חיים משה,משה גיאת ).

בשנת 2004, עם דעיכת ההופעות וחילופי הדורות, הפסיק שושן להופיע באופן רציף אך ניגן לעיתים רחוקות בהופעות שונות ומזדמנות. והמשיך לנגן במפוחית.

ביולי 2019 כשהוא בן 78,הלך לעולמו.

ניסים

תודה מיוחדת לאלמנתו של ניסים, רחל שושן ולבתו סימה שושן על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורו של ניסים זכרו לברכה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

גו, ריצ'ארד, גו – סיפורו של היוצר והמוזיקאי ריצ'ארד פרץ (+ראיון) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ריצ'ארד פרץ הוא מוזיקאי, מלחין, מעבד וגיטריסט ישראלי שבלט בשנות ה-60 וה-70 כשניגן בין השאר בלהקת "אריק והאינשטיינים" (להקת הליווי של הזמר אריק אינשטיין), בלהקת הליווי של זמרת הפופ גילה אדרי, במופע "אהבה וג'אז" (עם הג'אזיסט המיתולוגי מל קלר והשחקן-קריין גדעון שמר), הקליט מספר שירי סולו בתחילת שנות ה-70 והקים את שלישית "היהלום השחור". ב-40 השנים האחרונות עורך ומגיש את תכנית The Shalom Show בערוץ ABC האמריקאי

ריצ'ארד פרץ 1

ריצ'ארד פרץ (Richard Peritz) נולד בלונדון, אנגליה לניצולי שואה ילידי גרמניה. בילדותו, בסוף שנות ה-50, עלתה משפחתו לישראל והשתכנה בקריית חיים. בהיותו בן 14 אביו קנה לו גיטרה והוא לימד עצמו לנגן, לקרוא ולכתוב מוזיקה.

בשנת 1963 הקים את להקת הקצב "כוכבי הצפון", להקה אינסטרומנטלית שכללה את ריצ'ארד פרץ (גיטרה מובילה), אברהם (צ'ארלס) דעבול (תופים) וגיטריסט ליווי בשם יוסי. הלהקה ניגנה בעיקר נעימות של להקת "הצלליות" הבריטית (The Shadows).

בשנת 1965 הלהקה התפרקה ופרץ ניגן בלהקת הליווי של זמרת הפופ העכואית גילה אדרי (שהייתה מעין התשובה הישראלית לזמרת הפופ הבריטית הלן שפירו) שכללה את קובי ונטורה (אשרת) (גיטרת בס), אילן נובקוביץ' (גיטרת ליווי – לסירוגין עם יוסי ליטובסקי (ליטני)), ריצ'ארד פרץ (גיטרה מובילה) ומישל אדרי (תופים – לסירוגין עם יגאל סלע).  הלהקה הליוותה את אדרי הן בהופעות והן בהקלטות שיריה, שהבולטים בהם היו "הנשיקה הראשונה" ו"יקירי".

בשנת 1966 הצטרף פרץ ללהקת "האינשטיינים" שליוותה את הזמר אריק אינשטיין וכללה את דוד קריבושי (קלידים וניהול מוזיקלי), שמוליק ארוך (גיטרת בס), אלי מזרחי (קדם) (תופים) וריצ'ארד פרץ (גיטרה מובילה). "זו הייתה תקופה מטורפת", מספר פרץ, "תפרו לנו חליפות צהובות בהירות עם בד מוזר ומעריצות צרחו בכל פעם שעלינו לבמה עם אריק. כחלק מהשואו, היינו צריכים לנוע קדימה ואחורה עם הרגליים כמו להקת רוקנרול ובאחת ההופעות החליפה הצמודה נקרעה לי וכל המופע הייתי צריך להסתיר את החור במכנסיים. זה היה מטורף".

הלהקה הקליטה עם אינשטיין את תקליטונו "אריק והאינשטיינים" שכלל את השירים "עץ הלימון" (Lemon Tree), "רחוק רחוק מכאן" (House Of The Rising Sun), "ערב של שושנים" ו"מזל" (Do You Want To Know  Secret). הלהקה גם השתתפה במופע "ערב של שושנים", מופע משותף של אינשטיין והלהקה עם שייקה אופיר.

Arik and the Einsteins

בשנת 1968 השתתף פרץ כגיטריסט במופע "אהבה וג'אז", המופע המשותף של הג'אזיסט מל קלר עם הקריין והשחקן גדעון שמר. המופע רץ עד סוף השנה ותועד גם על גבי תקליט. "הופענו בכל קיבוץ בארץ, בפני קהל של קיבוץ ארצי של 'השומר הצעיר' וקהל של קיבוץ 'מאוחד'. אני זוכר שהיינו מגיעים לקיבוץ ולפי סוג הקהל היינו יודעים לאיזה קיבוץ הגענו", נזכר.

בשנת 1969 נבחר פרץ לגלם את התפקיד הראשי בסרט הישראלי דובר האנגלית – "חמישה ימים בסיני". לאחר כשנה אינטנסיבית של חזרות על דמותו של יוסי הרופא, החליטה ההפקה לוותר על פרץ ולקחה במקומו את השחקן אסי דיין, כשאחת הסיבות לבחירתו הייתה היותו בנו של משה דיין, שר הביטחון וגיבור "מבצע קדש", המבצע שבו עסק הסרט.

החל מסוף שנות ה-60 החל פרץ לעבוד כתפאורן ובמאי בטלוויזיה הלימודית. בשנת 1970 הקליט את השיר "תמיד" (מילים: אברהם בן זאב, לחן: ריצ'ארד פרץ). בשנת 1973  הקליט פרץ תקליטון בכורה שכלל שני שירים: A Girl I Met ו-Saying Goodbye שהפיק מוזיקלית המוזיקאי אלדד שרים.

בהמשך אותה שנה, במהלך מלחמת יום הכיפורים, הקליט ריצ'רד תקליטון נוסף ברוח המלחמה: "יום הדין" ו"לבודדים". "היה בי דחף להקליט את התקליטון הזה והקלטתי אותו באולפני 'קולינור' בתל אביב. לא מצאתי נגנים בגלל שזה היה זמן המלחמה אז את התיפוף ששומעים בתקליט זה תיפוף שלי על הגיטרה. בזמן אמת לא כל כך הייתי מרוצה מהתקליט כי נשמעתי בו ביישן וקצת מהוסס, אבל היום למדתי לאהוב אותו", מגלה.

בשנת 1974 הקליט פרץ יחד עם הזמרת ריקי מנור והזמר דודו אלהרר את השיר – "אלי חי".

כחלק מצוות הבידור שנסע למוצבים השונים בכדי להעלות את מוראל החיילים במהלך מלחמת יום הכיפורים, הקים פרץ באותה שנה את ההרכב "שלישית היהלום השחור" שכלל את ריצ'ארד פרץ (שירה וגיטרה מובילה), אבנר צדוק (שירה וגיטרת ליווי) ומירי מועלם (מור) (שירה).

בשנת 1976 הוציאה הלהקה את תקליטה היחיד הנושא שמה, כשחלק משיריו נכתבו והולחנו על ידי פרץ וחלקם נכתבו והולחנו על ידי צדוק. השירים הבולטים באלבום היו "ערב של זיכרונות", "כינור הזהב" ו"שבת המלכה". התקליט נחשב לפורץ דרך במוזיקה המקומית שכן מיזג בין מוזיקת רוק, פולק ופופ עם מוזיקה אוריינטלית בעלת זיקה תימנית. פרץ היה אמון על העיבודים המוזיקליים.

ריצ'ארד 3
"בזמן אמת לא ידעו לעכל כל כך את האלבום הזה בארץ", טוען פרץ. "כנראה חשבו שבגלל שמועלם תימניה וצדוק הוא תימני אז גם פרץ הוא מרוקאי 'דפוק' ובגלל שאנחנו היינו בעלי שמות 'מזרחיים' זה די קלקל את הצלחת האלבום והוא לא קיבל את החשיפה והבמה הראויות לו".

באותה שנה, לאחר מותו של סא"ל יוני נתניהו ז"ל ב"מבצע אנטבה", הקליטה השלישיה לזכרו תקליטון שכלל שני שירים שכתב והלחין בן ראובן ועיבד והפיק מוזיקלית פרץ: "שיר לכת ליונתן" ו"חזרה לציון". בתחילת 1977 התפרקה הלהקה.

בשנת 1985 יצאה בארצות הברית מהדורה שנייה של התקליט תחת הכותר – Songs From Israel With Richard Peritz.

עוד בשנת 1976 פיתח וצילם פרץ פיילוט לתכנית אירוח חדשה שנקראה – "חלב עם אירוח" (על לשון הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח") בהשתתפות דודו טופז, אלדד שרים, מושיק טימור, צמד הפרברים, שלישית "המעפיל", הפנטומימאי יורם בוקר, להקת מחול ועוד. התכנית, שצולמה בקיבוץ, הוצעה על ידי פרץ למפיקי ועורכי הטלוויזיה הלימודית שדחו את ההצעה. "זה היה טמטום לדעתי", מספר, "במשך שנה וחצי עבדתי על זה וכל האמנים, שהיו חברים שלי, השתתפו בצילומים בהתנדבות מלאה. זה היה ממש חבל. זה פגע בי".

בשנת 1977 עזב פרץ את הארץ כי הרגיש שלא בא לידי ביטוי אמנותי בישראל, ועבר לנסות את מזלו במיאמי, ארצות הברית. את חזונו הטלוויזיוני הגשים פרץ בארצות הברית כשיצר, ביים, הפיק והתחיל להגיש בשנת 1979 את תכנית הטלוויזיה – The Shalom Show שעוסקת בחיי הקהילה היהודית בשלל תחומיה ומשודרת עד היום בהצלחה בכל יום ראשון בצהריים בערוץ ABC בפאלם ביץ'.

נעימת הפתיחה של התכנית היא המנגינה של השיר "שבת המלכה" של שלישית "היהלום השחור".

בשנים האחרונות "הזניח" פרץ את המוזיקה והתמקד בעיקר בצילומי והפקת תכנית הטלוויזיה שלו. לאחרונה חזר ליצור מוזיקה כשתרגם לאנגלית את השיר "היהלום השחור" מתקליטה של שלישית "היהלום השחור".

ריצ'ארד

תודה מיוחדת לריצ'ארד פרץ היקר על שפינה מזמנו להתראיין ולגולל בפניי את סיפור חייו המקצועיים והמוזיקליים לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

"מומי" – סיפורו של המוזיקאי והזמר מומי אלפין – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

מומי אלפין הוא מוזיקאי וזמר המלווה את המוזיקה הישראלית החל מראשית שנות ה-70 ועד היום, סולן ומנהיג להקות הרוק "היורשים" ו"חצות" וחלק בלתי נפרד מסצנת הזמר הים תיכוני בשנות ה-80 וה-90

מומי אלפין

שלמה (מומי) אלפסי נולד במרוקו בשנת 1953. בגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל וגדל באשדוד. בהיותו בן 16 וחצי השתתף בתחרות כישרונות צעירים מקומית וזכה במקום הראשון עם שיר מקורי שכתב והלחין: "רוצים שלום".

בשנת 1970 הקים את להקת "היורשים" שכללה את מומי אלפסי (שירה וגיטרה מובילה), יוסי שריקי (גיטרת בס), ויעקב פרץ (תופים). בשנת 1972 התפרקה הלהקה.

באותה שנה התגייס לצבא ובמסגרת שירותו בחיל החימוש, שר בהרכב "צוות הווי חימוש" יחד עם חיים בר (להקת "השחקים").  בתקופה זו שינה שם משפחתו לשם הבמה "מומי אלפין".

בשנת 1974 יצא כזמר סולן לסיבוב הופעות משותף עם הזמר הבלגי לואיג'י במועדונים ישראליים בבריסל שבבלגיה.  בשנת 1975 יצא לסיבוב הופעות משותף עם הזמר בעז שרעבי. בשנת 1976 הופיע בקנדה (שם הופיע בטלוויזיה הקנדית) ובהמשך גם בלוס אנג'לס.

בשנת 1977, עם שובו לישראל, הקים את להקת החתונות – "להקת חצות" שכללה מלבד אלפין (שירה וגיטרה מובילה), הזמרות אתי צבר ואביבה אבידן, יוסי רוזנצווייג (גיטרת בס), חיים שמואלי (קלידים) ורוני בוני (תופים). הלהקה פעלה כ-20 שנה ובמקביל פיתח אלפין את קריירת הסולו שלו במסגרתה הופיע בסוף שנות ה-70 כזמר הבית של מועדון "אריאנה", לצד זהר ארגוב.

בשנת 1986 הוציא אלפין תקליט בכורה – "חפלה בלילות אתונה" שנטה לכיוון יווני-ים תיכוני וכלל בין השאר את הלהיטים: "המזל איתנו", "שלוש נשים" ו"אלו הם חיי". בשנות ה-90 שימש כתקליטן במועדונים וכזמר ומוסיף להופיע עד היום.

תודה מיוחדת למומי אלפין על שגולל בפניי סיפור חייו.

תודה מיוחדת לסמי וילה על העזרה ביצירת הקשר.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית

"עכבישים, סגנונות וגל חדש" – סיפורו של המוזיקאי אבי קרפל

רשומה רגילה

 

אבי קרפל – יוצר, גיטריסט וזמר, אחד מחלוצי הרוק הישראלי בשנות ה-60 וה-70 ומייסד להקות הקצב "העכבישים", "הסגנונות" (שהפכה ל"עוזי והסגנונות") ו"הגל החדש"

אבי קרפל

אבי קרפל נולד בברלין, גרמניה, בשנת 1947. "גדלתי בבית מאד מוזיקלי", מספר, "הוריי לא ניגנו על כלי נגינה אבל אמי שרה נפלא ואבי היה מאד מוזיקלי. אחותי למדה פסנתר, אחי דני כמובן היה עורך ושדרן מוזיקה מיתולוגי בגלי צה"ל ומתמחה במוזיקת הג'אז. זה היה בית שנשם מוזיקה".

בשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל, למושב עין עירון שליד כרכור. בשנת 1959 עברה המשפחה להתגורר באזור המרכז  והשתכנה ברמת גן, שם בילה קרפל את שנות נעוריו.

כבר בגיל 6 גילה קרפל את משיכתו למוזיקה ולשירה. "הייתי יושב על המרפסת ושר בקולי קולות", נזכר. "כשהייתי בן 12 עברנו לרמת גן ובכיתתי היה ילד שניגן על גיטרה ועוד ילד ששר והקמנו שלישיה. היינו מופיעים בכל בוקר בפני כל בית הספר ומשם בעצם התחילה הקריירה המוזיקלית שלי".

בדצמבר 1963 הקים את להקת הקצב הראשונה שלו – "העכבישים השחורים" שבגלגולה הראשון כללה את שלמה אלטובסקי (תופים), מתי מלכי (גיטרת בס), אבי ורשבסקי (גיטרת ליווי) ואבי קרפל (גיטרה מובילה). הלהקה הייתה במתכונתה זו להקה אינסטרומנטלית שניגנה נעימות של להקת "הצלליות" הבריטית.

בשנת 1964 עזבו מלכי ואלטובסקי את הלהקה ובמקומם הצטרפו הבסיסט דוד אליהו והמתופף שמואל בכר. בשלב זה הלהקה גם שילבה שירה.

קרפל 2

בסוף 1965 הצטרפו ללהקה הזמר נורמן רוט (זמר אוסטרלי שהיה מתופף בלהקת הרוק האוסטרלית "האיזיביטס") והגיטריסט והבסיסט הרצל מזרחי (מירון). מדי פעם השחקנית והזמרת תיקי דיין, חברתו של הגיטריסט אבי ורשבסקי, נהגה להופיע עם הלהקה במספר שירים (אך לא כחברת הרכב "רשמית"). הרכב זה פעל עד פרוץ מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

אחרי המלחמה, פעילות ההרכב חודשה ומלבד ששמו הפך ל"העכבישים", הוא כלל את אבי קרפל (שירה וגיטרה מובילה), שמואל בכר (תופים), מנשה זכאי (קלידים), הרצל מזרחי (גיטרת ליווי) ודוד אליהו (גיטרת בס).

בהמשך אותה שנה החלה הלהקה, לצד גרסאות כיסוי לשירים לועזיים, לשיר בהופעותיה גם שירים מקוריים שכתב והלחין קרפל: "כי את חלום", "מה לך ילדה?"  ו"לאורך החוף".

בשנת 1968 עזב בכר את הלהקה ובמקומו הצטרף המתופף מאיר ישראל. בהמשך אותה שנה עזבו קרפל וישראל את הלהקה (קרפל העניק לחברי להקת "סאני הייטס" את השם ב"ירושה" והיא המשיכה לפעול עד שנת 1980) והקימו את להקת "הסגנונות" שכללה בגלגולה הראשון את: אבי קרפל (שירה וגיטרת ליווי),  מאיר ישראל (תופים), רפי שוורץ (גיטרת בס) ויצחק קלפטר (גיטרה מובילה). כשקלפטר התגייס, הצטרף במקומו הקלידן והמעבד אלדד שרים.

בסוף אותה שנה הקליטה הלהקה תקליטון שכלל ארבעה שירים שכתב והלחין קרפל עוד ללהקת "העכבישים": "כי את חלום", "מה לך ילדה?", "ילדתי שלי" (מילים ולחן: מנשה זכאי) ו"לאורך החוף".

הסגנונות

בשנת 1969, לאחר פסטיבל להקות קצב ב"סינרמה" בתל אביב, הצטרף ללהקה הזמר עוזי פוקס והלהקה שינתה שמה ל"עוזי והסגנונות". בהמשך אותה שנה עזב שרים את הלהקה (בעקבות גיוסו לצבא) ובמקומו הצטרף הקלידן והזמר אייב אורצ'ובר (להקת "ריבולבר").

בתחילת 1970 הוציאה הלהקה תקליטון ראשון תחת השם "עוזי והסגנונות" שכלל שני שירים: Daytime Nightime ו-I’ve Got Sunshine. בהמשך השנה הוציאה עוד תקליטון שכלל את השירים Morning Train, Someday ו-Where Were You Last Night.

באותה שנה הלהקה הוציאה את אריך הנגן הראשון – Friends. בסוף 1970 עזב קרפל את להקת "עוזי והסגנונות" והקים את להקת "הגל החדש" שכללה את שמוליק אביגל (שירה), אילן דודמן (גיטרת בס), סמי וילה (קלידים), אמיל שהרבני (תופים) ואבי קרפל (גיטרה מובילה). הלהקה גם נגינה בתקליטונו של הבדרן-זמר אבי בהט שיצא  בשנת 1972 וכלל שני שירים שכתב והלחין קרפל – "כך הם החיים" ו"בלדה לגבר הנשוי".

במאי 1972 התפרקה הלהקה כשקרפל עזב לקנדה לצורך לימודי סאונד באוניברסיטת "קונקורדיה" במונטריאול.

בשנת 1984, כשחזר קרפל לישראל, הוא החל לעבוד כטכנאי סאונד במיטב אולפני ההקלטות בארץ כשבמקביל הוא  הצטרף ללהקת "הגל הירוק" וניגן עמה עד 1985. קרפל אף שימש כסולן הלהקה בשיר "מתפרנס" שיצא על גבי תקליט שדרים באותה שנה.

 

קרפל עבד באולפני ההקלטות עד שנת 1999 ואז חזר לקנדה כשבשנים האחרונות הקליט שני אלבומים יחד עם חברו ללהקת "העכבישים", שמואל בכר וחמישה אלבומי סולו.

תודה מיוחדת לאבי קרפל על שהסכים להתראיין ולגולל בפניי את סיפורו המוזיקלי.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

שרה מהנשמה – סיפורה של הזמרת גילה בשארי (ראיון) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

גילה בשארי, אחת הזמרות הבולטות בז'אנר התימני החל משנות ה-70 ועד היום שפרצה לתודעה בשנת 1976 עם הלהיט העברי "תפילה" והקליטה בשנת 2000 אלבום תימני פורץ דרך ("זאפה")

גילה בשארי

גילה בשארי נולדה וגדלה בשכונת בן ציון בנתניה בשנת 1956. "נולדתי לתוך בית מוזיקלי. אבי, יוסף, היה זמר בלהקת חתונות. אבי היה אמון על החלק של השירה התימנית המסורתית והיה עוד זמר ששר שירים בלועזית. כל ששת אחיי ואחיותיי שרו והיו בעלי קול ערב", היא מספרת. "הובלתי לדרך של השירה וההופעות. קיבלתי המון תמיכה".

הופעתה הראשונה על הבמה הייתה באחת החתונות שאביה הזמר לקח אותה אליהן והעלה אותה לשיר שני שירים בתימנית. "רק בעשור האחרון הבנתי את המשמעות של לגדול בבית ליבראלי כשאבא שלי חשב שאני צריכה לדעת גם לשיר שירת הגברים בתימנית ('שירת הדיוואן'), לצד שירת הנשים, משהו שלא היה מקובל".

הבא לטפח את הקריירה של בשארי היה עובדיה בן-שלום ז"ל, מייסד האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת יהדות תימן. "הייתי בת 13 ועובדיה מאד אהב את העובדה שאני שרה שירת גברים שזה משהו שלא היה מקובל לזמרת, אז הוא הזמין אותי להופיע באופן קבוע באירועי ג'עלה", משחזרת, "הייתי מעין ילדת פלא כזו. לאירועים הגדולים של האגודה, בשבתות נוסח תימן, הוא גם הזמין אותי".

שרת רק בתימנית באותה תקופה?

"לא, תמיד שרתי גם בעברית. הייתי שרה שושנה דמארי, אסתר עופרים וכו'. פשוט בגלל שאהבו את השירה התימנית שלי אז טיפחתי את זה, אבל תמיד שרתי במקביל בעברית".

בשנת 1974, עם גיוסה לצבא, החליטה לוותר על מסלול של להקה צבאית ("היו לי אידיאלים אחרים והיו שמועות שזה קשה ולא פשוט, אז לא לקחתי להקה צבאית בחשבון") ובחרה לשרת בנח"ל הדתי בקיבוץ טירת צבי.

עם שחרורה מהצבא, בשנת 1976, הופיעה בתכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל" – "תשואות ראשונות". באחת התכניות זכתה במקום הראשון בתחרות.

בעקבות החשיפה בתכנית, הוזמנה על ידי יוסף בן ישראל, המפיק והעורך של פסטיבל הזמר המזרחי, להשתתף בפסטיבל עם השיר "תפילה" (מילים: בצלאל אלוני, לחן: יאיר אלוני (אביאמיר), לחן: אריה לבנון) שאמנם לא הגיע למקום הראשון (מקום רביעי), אבל הפך ללהיט ענק.

"אני זוכרת ביקורת של עמוס אורן שבה הוא כתב שהייתי קרן האור של הפסטיבל", מספרת בשארי בצניעות, "זו הייתה תקופה שהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה ומאה אחוז רייטינג, אז למחרת כבר כולם זיהו אותי".

אהבת את החשיפה?

"אהבתי את החשיפה רק לאותו הרגע אבל אני די ביישנית. החשיפה הזו הייתה לי מאד קשה. לא יצאתי מהבית, אם הייתי צריכה לקנות משהו, הייתי שולחת את בעלי המנוח, אליהו (אלי), כי הייתי מפוחדת מהחשיפה הזו".

לאור ההצלחה החלה הקריירה של בשארי לתפוס תאוצה כשהיא הופיעה בשלל מופעים ותכניות רדיו וטלוויזיה, בהופעות ברחבי הארץ, כשהיא בעיקר מבצעת גרסאות כיסוי עבריות לשירים ידועים של  חנה אהרוני ("זכריה בן עזרא"), שושנה דמארי וכו' ושירים תימניים ידועים (למשל "אהבת הדסה" עם הזמר אורי שבח). בשנת 1979 הקליטה עם הזמרת דינה גולן לאלבום "שלום לבוא שבת" את גרסתן לשיר "אגדת שלום שבזי".

בשנת 1985 השתתפה שוב בפסטיבל הזמר המזרחי – "דרור למנצח שיר מזמור"  עם השיר "האיש מהכרם" (מילים: אברהם בר עוז, לחן: נמרוד טנא, עיבוד: אורי קריב). למרות שכבר הפכה לזמרת ידועה, בשארי לא הקליטה אלבום באותן שנים למעט השתתפותה בפרויקטים של הרדיו או הטלוויזיה.

מדוע לא הוצאת אלבום בכורה בתקופה הזו?

"הייתה לי אפשרות להקליט אבל לא רציתי, זה לא דיבר אליי. פנו אליי חברות התקליטים אבל הם רצו להפוך אותי לזמרת מזרחית ולא רציתי להיות מקוטלגת, רציתי להיות הכל. אני אוהבת מזרחית אבל לא רוצה להיות מקוטלגת לז'אנר מסוים. התיוג זה מה שהפריע לי, אז סירבתי להקליט אלבום בתקופה הזו".

בשנת 1982 רשמה לעצמה הישג מוזיקלי נוסף. "הוזמנתי להופיע במכון 'ואן ליר' בירושלים בערב פיוטים נוסח אשכנז, תימן וספרד. אני ייצגתי את תימן ושרתי את השיר 'מי נישקני'. היה באותו ערב מלחין בשם מרק קופיטמן. הוא מאד התלהב מהשירה שלי ואמר לי שהוא חיבר יצירה בשם 'לקול הזיכרונות' וחשב שהקול שלי מתאים לשיר בה. הוא שאל אם אני מעוניינת לבצע אותה, הסכמתי בשמחה והופעתי עם היצירה הזו בערב מוזיקה ליטורגית עם התזמורת הסימפונית בירושלים. לאור ההצלחה הזו, נסענו להופיע עם היצירה באנגליה ובגרמניה".

בשנת 1986 יצאה בשארי עם היצירה הזו לסיבוב הופעות בארצות הברית ביחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה". בהמשך הופיעה עם היצירה הזו גם יחד עם עוד תזמורות, בהן התזמורת הסימפונית של פילידלפיה והתזמורת הפילהרמונית של וורשה.

בשנת 1996 הוציאה קלטת ראשונה – "מכאן ומשם" שכללה גרסאות כיסוי משלה לשירים בעברית, בתימנית וביידיש. "הקלטתי את הקלטת רק עם ליווי פסנתר ועיבודים של המוזיקאי יאיר סתוי וזה היה מעין ניסיון לשווק אותי בחו"ל", מספרת.

לאורך השנים הופיעה בבמות יוקרתיות כמו ה"קרנגי הול" וה"קנדי סנטר", ובשנת 2000 הגשימה חלום כשהוציאה אלבום בתימנית – "זאפה" (Zaffa).

"החלום הגדול שלי היה להקליט אלבום בתימנית", מספרת, "קראתי לו 'זאפה' כי פירוש המילה 'זאפה' בערבית זה ליווי, ואני גדלתי בשכונה שמסביב לבית שלנו היו ארבעה בתי כנסת. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, כמעט כל שבת הייתה מתקיימת שבת חתן ואצל התימנים, אחרי שהחתן קורא בתורה, אז מוציאים אותו מבית הכנסת למקום שבו עושים קידוש כללי ומוציאים את החתן בשירה, אז הרב, החתן והזמר בראש וכל בית הכנסת מאחוריהם. הזמר מתחיל לשיר שורה וכל בית הכנסת עונים לו בשירה. כשגדלתי, אמרתי לעצמי שאת מחרוזת  'איילת חן' שנהגו לשיר באותו אירוע, אני חייבת להקליט".

מדוע לא שומעים עלייך יותר מדי בתקשורת?

"אני קצת ביישנית וכל נושא החשיפה והפרסום תמיד היה בעוכריי, לכן לא שומעים על הופעות שלי בתקשורת. המזל שלי היה שתמיד מי שרצה להזמין אותי- הזמין. זכיתי שיאהבו את השירה שלי".

מתפרנסת ממוזיקה?

"כל השנים פחדתי להסתמך רק על המוזיקה. קיבלתי חינוך בבית להיות עצמאית ולא לסמוך על אף אחד. לכן כל השנים עבדתי, גם בימי הזוהר, בהנהלת חשבונות. המוזיקה אף פעם לא באה על חשבון עבודה. היו ימים שהייתי חוזרת מהופעות ב-4 לפנות בוקר ובשעה 6 בבוקר כבר הייתי בעבודה. ביטחון כלכלי תמיד היה לי חשוב".

אז מה את עושה בשנים האחרונות?

"יש לי בבית גן אירועים קטן שהחלטתי להופיע בו. מי שרוצה להגיע- מוזמן. אני גרה במושב ישעי ליד בית שמש ובאות אליי מדי פעם קבוצות שרוצות לקבל את החוויה: גם אוכל שאני מבשלת, גם שירים שאני שרה  בתימנית, בעברית ובלדינו וגם סיפורים מאחורי השירים. אני עושה גם קבלות שבת וברוך השם נהנית מכל רגע".

תודה מיוחדת לגילה בשארי על שהתראיינה וגוללה בפניי סיפורה המוזיקלי לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

הקליפ "יא בנתנא" באדיבות האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת יהודי תימן

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

"מעפילה ושרה" – סיפורה של הזמרת עירית סנדנר (ראיון) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

עירית סנדנר  היא אחת הזמרות המשובחות בזמר העברי החל משנותה -60, בעלת הקול הבולט בשלישית הזמר הקיבוצית הידועה- "שלישית המעפיל". במאמר זה חוזרת סנדנר לתחנות מוזיקליות בחייה ובחיי השלישיה הפופולארית

סנדנר 1

עירית סנדנר נולדה ב-17 בינואר 1944 בקיבוץ עין החורש כעירית מלר, אחותו הצעירה של המלחין, חלילן, מנצח ומשורר הנודע עמוס מלר. "גדלתי בבית מוזיקלי. מהרגע שאני זוכרת את עצמי במשפחה שכולה הייתה מוזיקלית מלבד אמא שהייתה כותבת יפה: אבינו לימד אותנו את שירי החזנות ואת שירי ארץ ישראל, אחי עמוס למד מגיל קטן כבר לנגן על כינור. זה היה חלק ממני. מגיל 8 התחלתי לשיר בבית", מספרת.

עוד בנעוריה בקיבוץ, הקימה שלישיה מוזיקלית יחד עם חבריה לספסל הלימודים ולקבוצת איילה: נתן מוהר וגורי בוימוולד. "הם שרו וניגנו על גיטרה ואני שרתי והופענו בכל מופע חגיגי וטקסי בית הספר ובכל מיני מפגשים חברתיים וטיולי תנועה", נזכרת, "הופענו כמה שנים ביחד, מכיתה ט' עד סוף כיתה יב'. במקביל למדתי לנגן על פסנתר במשך 6 שנים בקונסרבטוריון בחדרה וגם למדתי פיתוח קול".

ב-1 בדצמבר 1962, לאחר נישואיה, עברה לקיבוץ המעפיל. ב-10 בדצמבר ילדה את בנה הבכור, יובל. "בשנת 1965, כשבקיבוץ רצו להרים ערב מיוחד לכבוד שחרורם של חברי הקיבוץ בני גילי מהצבא, התגבשנו חבורה שכללה את אהוד שחם שגם ניגן על גיטרה, את גדי אלון ואותי. קיבצנו שירים שהכרנו ואהבנו ואותו ערב מוזיקלי היה מוצלח. במקרה באותו הערב נכח איש הרדיו יואל רקם ("קול ישראל") שהקליט אותנו ושידר ברדיו. משם דברים התגלגלו: הופענו במועדון 'צוותא' בתל אביב עם ערב בהובלת אפי נצר שכולו כלל שירים לועזיים".

בשנת 1967, עוד בטרם השלישיה החלה להקליט, תרמה סנדנר את קולה לפסקול הסרט "הוא הלך בשדות" (מילים: חיים חפר, לחן: סשה ארגוב). זו בעצם ההקלטה הראשונה בחייה בשילוב התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשילוב עבודה של המוזיקאי הצרפתי ולדימיר קוסמה.

בשנת 1970 השתתפה השלישיה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "שמלת כלולות" (מילים: דודו ברק, לחן: נחצ'ה היימן) שהפך ללהיט ענק. באותה שנה השתתפה השלישיה בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר – "ולירושלים עירך" (מילים: מהמקורות, לחן: שייקה פייקוב).

באותה שנה הקליטה השלישיה, שנקראה "שלישית מעפיל", את תקליטונה הראשון בהפקתו המוזיקלית ובעיבודיו של המלחין אריה לבנון וכלל ארבעה שירים: "יום אביב כזה" (מילים: דבורה (קוזוינר) בן נר, לחן: אריה לבנון), "אלי יום עבר" (מילים ולחן: רונית אופיר), "איזה קיץ" (מילים: יורם טהר לב, לחן: אלונה טוראל) ו"שלובי זרועות" (מילים: עמוס אטינגר, לחן: אריה לבנון). שיריהם של השלישיה זכו לעיבודים פופיים, ג'אזיים שנתפרו היטב להרמוניות הקוליות של השלישיה. מי שניהל מוזיקלית את השלישיה החל משנות ה-70 היה המעבד צביקה כספי.

בסוף 1970 הקליטה סנדנר תקליטון סולו – "עירית" שכלל ארבעה שירים: "הגשם חדל" (מילים: דבורה בן נר, לחן: אריה לבנון), "לא נושיט זרים" (מילים ולחן: יואל רקם), "כוכב קטן" (מילים: אילן גולדהירש, לחן: פיל זלר) ו"נסו להבין את הים" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש). "אף פעם לא הופעתי לבד (למעט השירים: 'היסמין' בפסטיבל הזמר המזרחי 1970 ו'יהי שלום בחילך' בפסטיבל הזמר החסידי 1971), גם כששרתי שירי סולו, הם ליוו אותי על הגיטרה ובחליל צד שניגן דן שרון. תמיד הייתי עם השלישיה, אנחנו מחוברים עד היום בלב ובנפש עם אהבה בלתי רגילה. מעל 58 שנה אנחנו ביחד, ללא ויכוח אחד".

בשנת 1971 הקליטה לבדה את השיר "כשנפגשים" (מילים ולחן: דן זכאי).

במקביל, בין השנים 1970-1974  זכתה השלישיה לפרסומה גם כשהופיעה דרך קבע במופעי "ניחוחי חציר", סדרת המופעים המוזיקליים של בני ההתיישבות העובדת בהפקת רשות השידור בהפקתו ועריכתו של יואל רקם. במסגרת התכניות שרה השלישיה בין השאר את "שיר לאנשים הבודדים" (מילים: אפרים רימון, לחן: משה צוקרמן), "ונזכה ונחיה" (מילים: מן המקורות, לחן: שייקה פייקוב), "בין אדם לאדם"  (מילים ולחן: שייקה פייקוב) ו"ליל גליל" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: מרדכי זעירא).

"היינו עובדים בבוקר בקיבוץ ואחרי העבודה מקיימים חזרות בחדר בקיבוץ ובערב נוסעים להופיע", מספרת סנדנר, "אחרי ההופעות היינו הולכים מיד לעבודה. בהמשך היינו מקיימים את החזרות באולם של קיבוץ המעפיל עם הגברה ותמיד היה לנו שם קהל".

בתחילת שנות ה-70, כשגדי אלון עזב את הקיבוץ ועבר לגור בארה"ב, הצטרף במקומו בן הקיבוץ, דן שרון. בשנת 1973 יצא השלישיה  להופעה ביום העצמאות בארצות הברית ומי שהתווסף לשלישיה לתקופה קצרה בעת זו היה הבסיסט והזמר גדעון ברקני (מהרכב "הבחורים מאפיקים") שהיה חבר קיבוץ המעפיל.  השלישיה גם הופיעה בשנת 1976 ברחבי ארגנטינה.

בשנת 1975 הוציאה השלישיה את תקליטה המלא הראשון – "אהבת ערב" שכלל שירים כ"ציפור שנייה" (מילים: נתן זך, לחן: צבי שרף), "אלעד ירד אל הירדן" (מילים ולחן: אברהם זיגמן), "אניטה" (מילים: נתן יונתן, לחן: דני מסנג) ו"אהבת ערב" (מילים: נתן יונתן, לחן: שושנה לוי). האלבום שילב בין גרסאות כיסוי לשירים מקוריים שנכתבו במיוחד עבור השלישיה.

אלבומה השני – "שירים לאורך הדרך" שיצא בשנת 1979 כלל  בין השאר את "לפנות ערב" (מילים: יעקב שבתאי, לחן: סשה ארגוב), "צעד עימי" (נוסח עברי: יהודה שרל, לחן: טום ספרינגפילד), "ניגונים" (מילים: פניה ברגשטיין, לחן: דוד זהבי) ו"היה הייתה עלמה" (מילים: נתן יונתן, לחן: יעקב שגיא).

אלבומה השלישי של השלישיה – "חיוך שלא יחלוף לעולם" יצא בשנת 1984 ובלטו בו "הגיטרה של פדרו" (נוסח עברי: דן אלמגור, לחן: סינדי ווקר), "הכניסיני תחת כנפך" (מילים: חיים נחמן ביאליק, לחן: נורית הירש) ו"הנך יפה רעייתי" (מילים: מתוך שיר השירים, לחן: נורית הירש).

המעפיל

בשנת 2001 בנה המוזיקאי של סנדנר, יובל, הצטרף כמנהלה ומלווה המוזיקלי של השלישיה בהופעות במקום מעבד השלישיה הקבוע צביקה כספי  והצטרף כזמר גם להרמוניות הקוליות.

השלישיה הופיעה עד לאחרונה ולקחה פסק זמן, עם כוונה להופיע בהמשך.

תודה מיוחדת לעירית סנדנר על שהתראיינה וגוללה בפניי סיפורה לצורך תיעוד פועלה בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

מוצי סאן – סיפורו של הגיטריסט, הבוזוקאי והזמר מוצי עופר (אפר)- כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

מוצי עופר (אפר) היה גיטריסט, בוזוקאי וזמר ישראלי שפעל במוזיקת הרוק והמוזיקה היוונית בישראל של שנות ה-70 וה-80 ובתזמורתו התגלו לראשונה שימי תבורי וזהר ארגוב

91634644_1264050050460887_545035554635382784_n

משה עופר (אפר) נולד בשנת 1939 בעיר סופיה בבולגריה. בגיל 8 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה השתכנה ביפו. בילדותו החל לנגן על מפוחית פה במקהלת בית הספר ועם חבריו. בנעוריו התאהב בצלילי הגיטרה ובהיותו בן 16 אביו הביא לו גיטרה.

מאוחר יותר, כשהיוצר והזמר היווני אריס סאן הגיע לישראל והופיע במועדון "אריאנה", נהג מוצי, שלא היה לו כסף להיכנס למועדון היוקרתי, להאזין מבחוץ דרך החלון לצליליו של סאן ולימד את עצמו לנגן על גיטרה בהשראת גיבורו היווני. בהמשך עבר לנגן גם על בוזוקי.

באמצע שנות ה-60 החל לנגן, לשיר ולהופיע במועדון "ג'ו" בבת ים כשהוא מאמץ את שם הבמה "מוצי". בערבים נהג מוצי להופיע במועדונים שונים באזור המרכז ובימים נהג להוביל אבטיחים במשאיתו. בסוף העשור הקים תזמורת חתונות שנשאה את השם "תזמורתו של מוצי" שכללה את מרסל ליטצ'י (לימים הקלידן של זהר ארגוב), והמתופף יורגוס סלמאראס (גדעון כהן). מי שניהלה את התזמורת הייתה אשתו של מוצי, לבנה. במסגרת התזמורת ניגן הן מוזיקה יוונית והן מוזיקה קלה (רוקנרול) לריקודים.

90785297_215616409504639_2508887201585037312_n

"עבדנו הרבה במועדוני רמלה ובאולמי 'דולפין', ולפעמים על המודעות היה כתוב 'מוצי סאן' בשל הדמיון בין אריס למוצי. פעם אחת הופענו במועדון שבו על המודעה היה כתוב 'מוצי סאן' ואריס סאן עצמו הופיע במועדון סמוך. בגלל שהקהל כבר הכיר את אריס סאן, הוא הגיע להופעה של מוצי כדי לראות במי מדובר ונוצר שאצל אריס היה ריק ואצלנו מלא", משחזר יורגוס.

בתזמורת שר מוצי ביוונית והיה בה גם זמר ששר בעברית ובשלל שפות: הזמר הראשון ששר בתזמורת היה חופני כהן. בהמשך, בתחילת שנות ה-70, במהלך הופעה של התזמורת באשדוד בחתונה תימנית, עלה לבמה לשיר זמר צעיר בשם שמשון טווילי, לימים שימי תבורי. "באותה חתונה מוצי היה מאד נחמד ואהב איך ששרתי והציע לי להצטרף לתזמורת שלו", משחזר הזמר שימי תבורי, "הוא לימד אותי לאורך השנים ששרתי איתו איך להחזיק הופעה, איך לעמוד על הבמה ולתת שואו והוא נתן לי את הצ'אנס הראשון".

91583095_847517292404054_7376436331779457024_n

בשנת 1974 הקליט מוצי תקליטון ראשון (ויחיד) בחברת התקליטים "קול דורית". "אבא ידע שכדי לקדם את ההופעות ולהיות כמו שר הזמרים הישראלים ששרו ביוונית אז, הוא חייב להקליט תקליט, למרות שזה עלה הון תועפות, אבל זה היה חלום עבורו והוא הקליט ארבעה שירים", מספר בנו של מוצי, חיים עופר. "מי שבחר לאבא את השירים לתקליט היה הקלידן והזמר היווני שהופיע בארץ ספירו קצרזוס.

כשתבורי החל להתפרסם כזמר סולן עם להיטו הראשון "הלנה", מי שתפס את מקומו כזמר התזמורת היה הזמר פופי (שלימים הקליט את הלהיט "אפנדי איברהים"). בהמשך, בשנת 1976, בהמלצתו של שימי תבורי, מי שהצטרף במקומו של פופי כסולן התזמורת היה זוהר עורקבי, לימים זהר ארגוב, עוד בטרם הקליט את שירו הראשון ("ילדה חיכיתי שנים").

ארגוב הופיע עם התזמורת למשך כשנה עד שנאסר לשנה ואז החליף אותו פופי שחזר שוב לשיר עם התזמורת. לאורך שנות ה-70 וה-80 הוסיף מוצי להופיע עם התזמורת עד שעידן התזמורות דעך והוא פנה להופיע לבדו בפיאנו ברים כמו במועדון "זורבה" ביפו.

בתחילת שנות ה-2000 הופיע מוצי בתכניתו של ירון אילן – "ריח מנטה" (ערוץ 33 דאז) ובשנת 2003, בהיותו בן 64, הלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.

90979991_205125377446833_765211645700997120_n

תודות:

תודה מיוחדת לחיים עופר ומשפחת עופר על העזרה בליקוט קטעי הארכיון על מוצי.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שבזכות התקליטון הנדיר של מוצי שברשותו (משנת 1974) הגעתי לתחקיר ובזכותו הומרו החומרים הנדירים לפורמט דיגיטלי.

תודה מיוחדת לאברהם פנגס היקר על שסייע באיתור יורגוס נגנו של מוצי ובאיתור המשפחה.

תודה מיוחדת ליורגוס ולשימי תבורי על העזרה בתיעוד.

חיים עופר

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של הזמרת אראלה בר-לב – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

אראלה בר-לב הייתה זמרת ישראלית שפעלה בישראל בשנות ה-60 וה-70 ואחרי כן הקליטה בארה"ב שלושה תקליטים לאורך שנות ה-80. מתגוררת כיום בתל אביב

20191105_114434(0)

אראלה בר-לב נולדה בקיבוץ "בית אלפא" בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, למשה זרצ'ניק ורבקה ליברמן, שעברתו את שם משפחתם בשנת 1951. אביה, משה, היה זמר ונהג להופיע ברחבי עמק יזרעאל. כדבריה, היו יוצרים שכתבו שירי אופרות במיוחד לאביה. לכן, ממנו ספגה לראשונה את אהבתה למוזיקה.

בשנת 1951, בהיותה בת 8 עברה משפחתה לדטרויט, ארה"ב. אמה שלחה אותי לתנועת "השומר הצעיר", שם החלה לשיר בחברותא שירים כמו "דונם פה ודונם שם"  והופיעה במסגרת פעילויות של התנועה. בהמשך הופיעה במועדונים מקומיים בארה"ב כשהיא מלווה עצמה על גיטרה ושרה שירים ישראליים ושירים לועזיים.

בשנת 1961, בהיותה בת 18, קיבלה אראלה מלגה ללימודי הוראה בישראל ועזבה את ארצות הברית לצורך שנת הלימודים.

בהתחלה התגוררה במעונות בירושלים ובהמשך חזרה לקיבוץ בית אלפא. בקיבוץ הכירה את המלחין נחום (נחצ'ה) היימן שהתגורר בקיבוץ ובדיוק באותה תקופה ייסד את ההרכב חמישית גלבוע שהקליט את לחניו הראשונים. בר-לב שימשה כסולנית בשירים בהם ניגנה החמישייה מתוכם התפרסמו הסולואים שלה:  "שיר הרבי (צאו נא במחול)", "לאן נושבת הרוח" ו"הלילה הותיר".

כמו כן הקליטה באותה תקופה, יחד עם חמישית גלבוע, את השירים "למדבר" ו"מזרה ישראל יקבצנו". השירים יצאו בתקליטה המשותף עם חמישית גלבוע משנת 1962- "ניחוחי אביב".

בשנת 1962 חזרה לארה"ב בשל עניינים משפטיים ופנתה ללימודי היסטוריה, כשבמקביל היא מופיעה במועדונים בארצות הברית. בשנת 1965 התחתנה ועברה להתגורר עם בעלה בניו יורק. בשנת 1970 חזר הזוג לדטרויט.

בשנת 1971, בעקבות רצונה לשהות בישראל לתקופה (על אף שבעלה לא רצה), חזרה לישראל לבדה והופיעה ברחבי הארץ עם גיטרה במבחר שירי פולק מכל העולם. הבמאי דני ליטאי ראה אותה בהופעה, התרשם והזמין אותה להצטרף להפקה של המחזמר "אל תקרא לי שחור" (1972), שזכה להצלחה רבה וקולה של בר לב בלט בו בעיקר בלהיטי המחזמר: "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן".

בשנת 1974 הצטרפה לתזמורת "הצעירים" שהופיעה בחתונות ובמועדונים ובשנת 1977 יצאה לסיבוב הופעות בדרום אמריקה ומשם הצטרפה ללהקה האמריקאית – The Golden Gate Gypsy Orchestra Of America And California, Otherwise Known As The Travelling Jewish Wedding.. בשלב זה עברה להתגורר שוב בארצות הברית.

לאורך שנות ה-80 הוציאה בר-לב שלושה תקליטי סולו בארה"ב: "אראלה" (1980), "חנוכה" (1981) ו"הדליקו את הנר" (1985).
20191105_114930
בשנת 2018 חזרה להתגורר בישראל וכיום מתגוררת בתל אביב.

20191105_115546

תודה מיוחדת לאראלה בר-לב שהתראיינה וסיפרה לראשונה את סיפור חייה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה. תודה מיוחדת למוזיקאי רמי פינשטיין על שקישר בין אראלה לביני.

כתב, ערך, תחקר, תיעד, צילם סרטון התיעוד וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

יאסו מאקיס- סיפורו של הזמר היווני-ישראלי מאקיס- מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

תיעוד נדיר ובלעדי של מאקיס, זמר יווני שהתגורר והופיע בישראל למשך 25 שנה והיה חלק בלתי נפרד מסצנת המוזיקה היוונית בישראל בשנות ה-60, ה-70 וה-80. ראיינתי אותו בראיון בלעדי ממשכנו בפלורידה, ארה"ב

20200118_192031

מאקיס דלטיס נולד בשנת 1941 ביוון. הוא החל להופיע כבר בגיל 8 וכנער החל להקליט ביוון תקליטים כשהוא מלווה עצמו על בוזוקי ושר.  כדבריו, בגיל 17 כבר היו מאחורי 18 תקליטונים. בשנת 1967 הגיע לישראל בכדי להופיע במועדון "קפה אתונה" למשך שלושה חודשים. כיוון שבעלי המקום התלהבו ממנו, הציעו לו להישאר להופיע במועדון באופן קבוע. לאור ההצלחה, עבר להתגורר בישראל והשתכן בבת ים. "הייתי מקבל 40 דולר ללילה. כשאריס סאן עזב את הארץ ולפני שטריפונס בא לארץ, העבירו אליי את העבודה של אריס. תוך זמן קצר עם חברת 'האחים אזולאי' החתימה אותי על חוזה הקלטות", מספר.

בתחילת ואמצע שנות ה-70 הקליט מאקיס תקליטים כשבמקביל להופעות, הוא לימד מוזיקאים לנגן על בוזוקי. בין ההקלטות שהקליט בישראל: "פרפארה" (שגם הזמר לויטרוס הקליט), "זביסמה ריראמי", "אדיקלה", "אגפימו פלאה", "רובי רובי" ו"אינתה עומרי" (ביוונית). כמו כן הרפרטואר שלו כלל שירים בעברית.

בשנת 1980 פתח בחולון מועדון לילה בשם "צלילי הבוזוקי" אותו ניהל ונהג להופיע בו. בשנת 1992, לאחר שהתגרש, עבר לארצות הברית שם הופיע במועדונים בניו יורק, סאן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וכו'.

לאורך השנים הוסיף מאקיס, המתגורר כיום בפלורידה, להקליט ביוונית ובעברית, ומצהיר בראיון: "החלום שלי הוא לבקר ולהופיע בישראל עוד פעם אחת לפני שאמות".

תודה מיוחדת למאקיס שהתראיין היישר מארה"ב לתחקיר לצורך תיעוד סיפורו.

תודה מיוחדת למוזיקאי אברהם פנגס על שקישר בינינו.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שהמיר את תקליטונו של מאקיס מאוספו הפרטי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של הזמרת שולי הרולד – כותב, מתעד ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שולי הרולד הייתה זמרת פולק פופולארית בישראל של שנות ה-60 וה-70. אחרי לא מעט ניסיונות לאתר אותה, הצלחתי לאתרה, לפגושה, לראיינה ולכתוב לראשונה בהיסטוריה את סיפורה המוזיקלי.

20191119_193408

שולמית (שולי) הרולד נולדה בלונדון, אנגליה ליהושע ורחל הרולד, באוגוסט 1945.

כיוון שגדלה במשפחה דתית, היא ואחיה הצעיר, שמואל הרולד, מוזיקאי וזמר,  כבר מילדות ספגו את ההשפעות החסידיות והשפעות הפיוטים של בית הכנסת "עדת ישראל" בצפון לונדון. אחיה, שמואל, היה סולן במקהלת בית הכנסת המקומי. בילדותה אהבה שולי לשיר בעיקר בבית, כי לא היה נהוג בתקופה ההיא שילדה דתייה תשיר.

בסוף שנות ה-50, כשאחיה החל לנגן על גיטרה, הם נהגו לשיר ביחד, כשהוא מנגן ושר והיא שרה.

בשנת 1962, בהיותה בת 16,  לאחר הכשרה בתנועת בני עקיבא בלונדון, עלתה הרולד לבדה לישראל. היא הגיעה לקיבוץ "עין הנצי"ב" בעמק בית שאן, שם שהתה כשנה וחצי ובנובמבר 1964 חזרה לאנגליה. בשנת 1965 שבה לישראל והפעם הגיעה לקיבוץ "עין צורים".

בתחילת 1967 אחיה קפץ לבקר אותה בישראל וכמו בלונדון, גם בקיבוץ הם נהגו לשיר ביחד להנאתם. חברי הקיבוץ כתבו מכתב להפקת תכנית הרדיו הפופולארית דאז – "תשואות ראשונות" (תכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל") והמליצו להם לבחון את האח והאחות הבריטיים.

IMG-20191119-WA0060

לאחר האודישן, בו שרו את "אי החלומות" של דאסטי ספרינגפילד, התקבלו שולי ושמואל והופיעו בערב הכישרונות שנערך ב"בית המורה" בתל אביב. הצמד שר את "אי החלומות", "יש לי גן" (לחן:שמואל הרולד) ועוד שיר של ג'ואן באזז. מי שהופיעה באותו הערב הייתה גם חוה אלברשטיין הצעירה. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שהושמעה הרולד ברדיו.

זמן קצר לאחר אותה הופעה, כששמואל כבר חזר ללונדון ושולי חזרה לקיבוץ, פרצה מלחמת ששת הימים. עם סיומה, החלה הרולד לקבל פניות להופעות והקלטות שונות. התחנה הראשונה שלה הייתה הופעה בהיכל התרבות בתל אביב של מיטב הכישרונות שהתגלו ב"תשואות ראשונות".

הרולד באותה תקופה אהבה את צמד הפרברים ובהופעה של הצמד ב"צוותא", פגשה פעם ראשונה את הגיטריסט פיטר קולמן והשניים החלו להופיע ולעבוד על שירים כשהוא מנגן ומעבד והיא שרה. השיר הראשון שהקליטו יחד היה "אם צו הגורל" (1967). השניים החלו להופיע בערבי מוצאי שבת במועדון פולק מקומי בתל אביב.

בהמשך קיבלה הצעות ממוזיקאים כנעמי שמר, נורית הירש, נועם שריף, נחום היימן וכו' והוצע להרולד חוזה הקלטות בחברת התקליטים CBS.  בתקליט שירי מלחמת ששת הימים שיצא בחברת התקליטים בשנת 1967, הקליטה הרולד גרסה באנגלית לשיר- "ירושלים של זהב". באותה תקופה גם החלה להופיע בפני חיילי צה"ל במוצבים השונים ובשלל קיבוצים ומועדונים.

בשנת 1968 שרה בפסקול הסרט "הדיבוק" את "הנך יפה רעייתי" שהלחין ועיבד נועם שריף. באותה שנה הקליטה את השיר "כפות רגלייך", לחנה של נעמי שמר למילותיו של פנחס שדה למחזה שהועלה בתיאטרון "עידן" וכתב שדה:  "החיים כמשל".

בשנת 1969 הוציאה חברת CBS לשולי הרולד את תקליטונה הראשון – "יש לי גן" שכלל ארבעה שירים שעיבד פיטר קולמן- "יש לי גן" (לחן: שמואל הרולד), "שאנו למדבר", "חורשת האקליפטוס" ו"מחול ליום שבת". באותה שנה הקליטה גרסת כיסוי משלה ל"יחזקאל" שהלחין שמוליק קראוס והקליטה "החלונות הגבוהים". כמו כן הקליטה גרסה אנגלית ל"עיר לבנה" של נעמי שמר.

בתחילת 1969 נסעה לארצות הברית בכדי ללמוד מוזיקה באופן מקצועי ובמשך 3 שנים הופיעה שם באירועים ובמועדונים והתמקצעה מבחינה מוזיקלית. כמו כן, במהלך הופעותיה במרתה'ס ויניארד, הקליטה שיר עם הזמר האמריקאי הידוע ג'יימס טיילור.

עוד בטרם נסעה לארה"ב, סיימה להקליט את אלבומה הראשון (והיחידי)- "שולי הרולד" שיצא בסוף אותה שנה וכלל שירים בעברית ובאנגלית בעיבודיו של פיטר קולמן.

בשנת 1971, במהלך ביקורה בישראל, הקליטה עם בני אמדורסקי את הדואט- "האם תהיי אשתי?". כמו כן, הקליטה באותה שנה את השיר "שרקי, בתי, שרקי!" בעיבודו של אלכס וייס.

בשנת 1973 חזרה לישראל בכדי להופיע בפני חיילים בזמן מלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה הופיעה בתכנית טלוויזיה מיוחדת שצולמה לערוץ הראשון בזמן המלחמה ובה שרה בביצוע חי את "חורשת האקליפטוס".

בשנת 1974 יצאה לסיבוב הופעות בהולנד ובצרפת ובהמשך הוזמנה להקליט באנגלית שיריו של נחום היימן בליווי תזמורת הרדיו של בלגיה. בבלגיה גם זכתה במקום ראשון בפסטיבל שירים צרפתיים עם השיר – "כשהמשורר מת"  של ז'ילבר בקו.

בין השנים 1975-1985 הפסיקה הרולד לשיר והתמקדה בעיקר בציור ובשלל עבודות. בתקופה הזו גרה בבריסל, בלגיה. בשנות ה-80 הצטרפה כזמרת למקהלה קלאסית מקומית בבלגיה ושרה שם 18 שנה , בין היתר כסולנית המקהלה בהקלטותיה. כמו כן, עבדה באותן שנים באיחוד האירופי.

בשנת 2003 חזרה להתגורר בישראל והשתכנה בנתניה. הרולד הופיעה קצת וכיום בעיקר שרה בחוג המשפחתי.

20191119_193958

תודות: תודה מיוחדת לשולי הרולד ושמואל הרולד שהתראיינו וסיפרו לי את סיפור חייה המוזיקליים של שולי.

תודה מיוחדת להילה הרולד, נכדתו של שמואל, שבזכות עבודתה בבית הספר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי איתרתי את שולי.

תודה מיוחדת ללאה הרולד ומשפחתה שאירחו בביתם את המפגש בין שולי ושמואל לביני.

תודה מיוחדת לבית התפוצות על פרויקט "הקשר הרב דורי" שבזכותו הצלחתי לאתר את שולי, אחרי לא מעט שנים של ניסיונות לאתרה לצורך תיעוד סיפורה המוזיקלי בדפי ההיסטוריה.

20191119_193157

20191119_193213

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!