ראיון מיוחד עם הזמרת דבורה דותן – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

במשך שנים "נעלמה" דבורה דותן, אחת הכוכבות הגדולות בשנות ה-60, מתשומת הלב הציבורית. בראיון זה, איתרתי אותה (לאחר מאמץ לא קטן), פגשתי אותה ושאלתי אותה כל מה שעניין אותי לדעת.

 

תוצאת תמונה עבור דבורה דותן

לפני שאעבור לשאלון, הנה כמה פרטים על דבורה דותן:

היא נולדה בשנת 1940 כדבורה דיקובסקי. עם תחילת הקריירה שלה בלהקת הנח"ל שינתה שמה לשם הבמה "דבורה דותן" ולאחר נישואיה לגדעון שפיגל, נושאת את השם "דבורה שפיגל".

היא החלה כאמור דרכה בלהקת הנח"ל בסוף שנות ה-50 לצד יהורם גאון ועליזה רוזן.

לראשונה התפרסמה כזמרת בלהקת "התרנגולים" המיתולוגית בתכניתה השנייה (שכללה להיטים כמו "שיר השכונה", "ככה סתם", "הכל זהב", "כשאת אומרת לא", "יוסי ילד שלי מוצלח" ו"שיר אהבה חיילי") ואחרי כן בלהקת "החמציצים" (הזכורה בשל להיטים כ"הצופים והצופות", "מיהו המיילל ברוח", "שיר פרידה לקיץ").

בזמן מלחמת ששת הימים (1967) הקליטה יחד עם חברתה מ"התרנגולים" וה"חמציצים" את להיטה הגדול ביותר – "בתי את בוכה או צוחקת".

לאורך שנות ה-60 שיחקה דותן בהצגות כ"טרסה" (הצגת ילדים), "איש חסיד היה", "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ" ו"כל ממזר מלך". כמו כן, שיחקה בסרט הקאלט של אורי זהר – "השכונה שלנו" (1968) ובסדרת הדרמה הראשונה בישראל – "חדוה ושלומיק".

בשנת 1971 הקליטה תקליטון בהפקת חברה הטוב אריק אינשטיין שכלל את הלהיט "לקוות ולחיות". לאורך שנות ה-70 מיעטה להופיע למעט הבלחות טלויזיוניות בתכניות "כל המנגינות" ו"זמר מפוחית" בהפקת דליה גוטמן. בשנת 1980 "פרשה" סופית מעולם הבידור.

לאורך שנות ה-80 בעיקר התמקדה בלספר סיפורים לילדים במסגרת "אמנות לעם" ובמוזיאון תל אביב אך בעיקר השקיעה בטיפוח חיי המשפחה הרחק מאור הזרקורים ממנו התרחקה כמו מאש.

 

גדלת בבית מוזיקלי?

 

"אימי הייתה סופר מוזיקלית ושרה ימים ולילות במטבח שירים מכל הסרטים ואופרות והכל וממנה כנראה נדבקתי".

 

מתי דבק בך חיידק הבמה?

 

"כשהייתי בת 16 הלכתי ללמוד ב'הבימה' משחק. קיבלו שם ללימודים רק אנשים אחרי צבא, ואני התקבלתי עוד בזמן התיכון".

 

ואיך הגעת ללהקת הנח"ל?

 

"עשיתי אודישנים ומיד התקבלתי ללהקה. היינו סוג של להקת מעבר. כי יהורם גאון ועליזה רוזן עזבו אותנו אחרי שנה והלהקה החדשה עוד לא התגבשה, לכן לא היו לנו כל כך להיטים באותו זמן. נעמי פולני עבדה איתנו קצת באותה תקופה. בלהקה התחלתי לראשונה לשיר".

 

ואז הגעת ללהקת "התרנגולים".

 

"נכון, הכרתי את נעמי (פולני) כבר בלהקת הנח"ל וכשראיתי את 'התרנגולים' בתכניתה הראשונה – התאהבתי. ואז נעמי רצתה לעשות תכנית שנייה ובחרה אותי ואת עליזה רוזן וכך הצטרפנו ללהקה".

 

איך הייתה החוויה בהרכב'?

 

"מתנה הכי טובה שיכולתי לבקש. זה היה מקסים ונהדר. עבדנו כשנה וחצי על תכנית, כל יום, מהבוקר ועד אחר הצהריים המאוחרים. זו הייתה הצלחה מיידית. להיט 'היסטרי'. היה מדהים לעבוד עם נעמי. ההופעות היו חוויה משגעת כי היינו בלי מיקרופון ועם הרבה תנועה. זו הייתה נאיביות מרגשת. אחת התקופות היפות בחיי. הופענו 600 הופעות. זה מטורף!".

 

מדוע הלהקה התפרקה?

 

"מיצינו כבר את העניין".

מה היה סוד הצלחה של "התרנגולים"?

 

"אני חושבת שההעמדה המופלאה של נעמי, השירים הנפלאים והייחודיים והתום. ניסו לשחזר את 'התרנגולים' אחרי הרבה שנים וזה כשל. הכל היה שם מלבד תום".

 

ואז הגיע תור "החמציצים".

 

"נכון, לדעתי התכנית הזו הייתה יותר טובה משל 'התרנגולים', אבל נפלנו בעיתוי לא מוצלח. נפלנו בזמן מלחמת ששת הימים ושרנו על דברים נאיביים כשאנשים חיפשו את 'המכונית המגויסת' של הגששים".

בשנות השישים היה לך גם צמד מצליח עם עליזה רוזן והלהיט "בתי את בוכה או צוחקת" שהפך לקלאסיקה. איך התגלגלת לזה?

"עבדתי עם דוד קריבושה על תכנית הרדיו 'חוחים וחיוכים' ושרתי עם גדי יגיל. ואז דוד הציע שאבצע עם עליזה רוזן שיר חדש בשם 'בתי את בוכה או צוחקת' והופענו איתו ברמת הגולן והוא תפס כאש בשדה קוצים ואז החלטנו להוציא אלבום משותף".

ואז היה ניסיון להוציא תקליט סולו, בהפקה של לא אחר מאשר אריק אינשטיין.

"אריק אינשטיין שהיה חבר מאד טוב שלי, מאד לחץ עליי להוציא תקליטון בהפקתו אבל לא כל כך רציתי ובסוף הוא שכנע אותי ויצא התקליטון עם הלהיט 'לקוות ולחיות'. אף פעם לא רציתי לפרוץ כזמרת סולו. לא חשבתי להיות זמרת בכלל. פשוט זרמתי עם החיים".

מדוע עזבת את עולם המוזיקה והבידור?

 

"מסיבות אישיות שלא ארצה לפרט. בתחילת שנות ה-30 שלי פרשתי, אבל הגחתי פה ושם לתכניות טלויזיה למרות שפניתי לתחום אחר. עבדתי יחד עם דליה גוטמן על תכניות זמר של הערוץ הראשון. רציתי ללכת הצידה ולא להיות חלק מעולם הבידור. אני מאד חרדה לפרטיות וההצלחה הפריע למבנה שלי באופן אישי. היה קשה לי לחיות עם הפרסום. את העבודה אהבתי אך לא את הנלווים שלא היו שייכים לי".

 

ומה עשית לאורך כל השנים הללו?

 

"סיפרתי סיפורים לילדים ב'אמנות לעם', עשיתי תערוכה לילדים במוזיאון תל אביב. זו הייתה חוויה נהדרת ונפלאה. היום אני מטיילת ונהנית מהחיים".

דבורה דותן צילום דודי פטימר.jpg

מתגעגעת לתקופה ההיא?

 

"לא, טוב לי היום".

36398954_1173862029423782_5844996756625948672_n

תודה מיוחדת לדבורה דותן היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ולהתראיין ובכך לתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית!

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

מודעות פרסומת

"מהצפון באהבה" – סיפורו של הזמר איתמר ישראל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20150416_185109

 

איתמר ישראל נולד בתל אביב בשנת 1937 למשפחה ממוצא טורקי. בנעוריו למד משחק ותיאטרון ובשנת 1953 החל גם לשיר בחוג זמר של עמנואל זמיר ז"ל וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 1954 הצטרף ל"חבורת האש" של סולימן הגדול ושרה כהן והופיע עימם ברחבי הארץ עד גיוסו לצבא.

בסוף שנת 1955 התגייס  לצה"ל, תחילה רצה ללהקת פיקוד מרכז, אך כיוון שהלהקה הייתה במשבר, הופנה לאודישנים ללהקת פיקוד צפון. את האודישן ערך בביתו של שמואל בונים ונתן קטע של מערכון "העין המקולקלת" של שייקה אופיר. ישראל התקבל ללהקת פיקוד צפון בשנת 1956.

פיקוד צפון

הוא השתתף בתכניות הלהקה: בתכנית "פגע וברח" ( 1957) שזכתה ללהיטים "הג'ינג'י" ו"הסקוטים", ובתכנית "נעלה צפונה" (1958) שהייתה התכנית הראשונה של הלהקה שהועלתה על גבי תקליט וכללה בין השאר את הלהיטים "בגלל מסמר", "השריונים יצאו" ו"נעלה צפונה". ב-1958 השתחרר מהלהקה.

במקביל לשירותו הצבאי, הקים איתמר ב-1957 יחד עם חבריו ללהקה – לוליק לוי ושמוליק זוהר את "שלישית פיקוד צפון" ( הנקראה גם "שלישית צפון") שהופיעה וזכתה להצלחה. הלהקה תועדה בתקליט שיזם המוסיקאי ניסן כהן הב רון – "צברים מסביב למדורה" ( הוקלט ב-1958 ויצא ב-1959) בו ביצעה את השיר "אל פסגת המצדה". שיר נוסף שהלהקה נהגה לשיר היה "ערב של שושנים" של הדודאים. בתחילת 1959 הלהקה התפרקה.

11078115_569805146496143_557846964115225906_n

עם שחרורו רצה איתמר ללכת לכיוון המשחק והתיאטרון ובינתיים החל להופיע במספר חלטורות מזדמנות עם לוליק, בני ברמן (חברו ללהקת פיקוד צפון), שמוליק זוהר וכו', ואף קיבל הצעה מנעמי פולני להצטרף ללהקת "התרנגולים", אך דחה את ההצעה בעקבות ההימור הכלכלי ( איתמר מציין כי בימי החזרות, חברי הלהקה לא קיבלו תשלום, וזה לא השתלם לאיתמר כלכלית, כדבריו) .

בשנת 1962 פרש איתמר בהדרגתיות מעולם הבידור ופנה ללימודי עיצוב פנים, אך כיוון שלא הצליח להשתלב בתחום זה, פנה בעצת חבר ללימודי יהלומנות והפך לשם דבר בעסקי היהלומים ( עיצוב, ליטוש, מכירה וכו') .

 

תודה מיוחדת לאיתמר ישראל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

11150978_556451774498147_4314547825397083092_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

"קלאוס" – סיפורו של החלילן והקלרינטן יגאל קלאוס – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

20150714_143239

יגאל קלאוס נולד ב-17 למאי 1939 בתל אביב, אך עד גיל 9 גר עם משפחתו בפתח תקווה. בהיותו בן 6, ראה את אחיו הגדול מנגן עם חבריו על חלילית ורצה גם, אך אחיו וחבריו הניאו אותו מכך. בהיותו בכיתה ב', הכיתה נסעה לטיול בגליל וכיוון שהוריו חששו שייסע עקב הסכנה, הוא הסכים להישאר בבית תמורת התנאי שיקנו לו חלילית. וכך קיבל את החלילית הראשונה בגיל 7 והחל ללמד עצמו לנגן. יגאל מעיד כי היה ביישן מאוד, והיה מנגן בבית לבד כשאין אף אחד, וכשכולם הלכו היה נכנס לנגן בשירותים (בגלל האקוסטיקה) ומתאמן בלי הרף. הוא אהב באותן שנים את שירי ארץ ישראל והזמר העברי הנושן.

 

בסוף השנה, המורה שאלה מי מעוניין להשתתף במסיבת סיום השנה, ותלמיד אחד, עולה חדש, אמר כי יש לו חלילית והוא רוצה להשתתף. למחרת התלמיד הביא את החלילית וזייף באופן מחריד, אך כיוון שהיה היחיד שניגן על חלילית (כביכול), הוא נתקבל. יום לפני מסיבת סוף השנה, יגאל קיבל אומץ, ניגש למורה וביקש להשתתף. המורה הסכימה ויגאל נתן הופעה שהפתיע את כולם, כי לא ידעו כלל וכלל שהוא מנגן על חלילית. כעבור כמה חודשים, נשלח קלאוס לבית ציוני אמריקה לתחרות שיזם שדרן הרדיו והטלויזיה הפופולארי אד סאליבן, כשהזוכה היה מתועד לנסוע לארה"ב להתארח בתכניתו של סאליבן. על אף שסאליבן התלהב מקלאוס, הוא זכה במקום השני והרעיון שיטוס לארה"ב נגוז בשלב זה.

20150714_142743

בהיותו בן 9 הוריו שלחו אותו ללמוד לנגן על כינור אצל מורה. כיוון שהתאמן והיה רעש מחריש אזניים, שכנו הבריון יהושע , איים עליו שיפסיק לנגן ולא ירעיש כי אחרת "זה הסוף שלו", ומאותו רגע לא נגע יגאל בכינור, ונשאר עם החלילית.

20150714_141614

עוד בילדותו החל להופיע ולנגן על חלילית, ונחשב ילד פלא על חלילית. בהיותו בן 12 וחצי, אביו קנה לו קלרינט והוא החל ללמוד אצל יונה אטלינגר (מהפילהרמונית) וגילה כישורים מיוחדים יחסית לגילו. הוא למד אצל אטלינגר עד שנת 1946 ובמקביל החל להופיע עם הקלרינט בהצגות ומופעי ריקודי עם למיניהם. בנעוריו ניגן עם דני ליטאי ( שהיה נגן כינור מבטיח) שרקד ריקודי עם בלהקת "הפועל".

 

כמו כן, ב-1957 ניגן בנעוריו בהצגה "נשף הגנבים" ב"הבימה" תחת בימויו של היי קיילוס. ההצגה זכתה להצלחה רבה ויגאל אף סוקר בכתבה בעיתון על נגינתו זו. הוא השתתף בעוד הצגות כ"השקיעה" מאת באבל, באותו זמן למד גם בקונסרבטוריון בת"א. כמו כן, היה נגן בתזמורת הגדנ"ע.

20150714_141042

עוד לפני גיוסו לצבא (ואחרי כן) , החל ללמד נגינה על חלילית וקלרינט בבית ספר למוסיקה.

 

בשנת 1959 התגייס לצבא. על אף שעבר בהצלחה את האודישנים לתזמורת צה"ל, כיוון שהיה לו פרופיל גבוה הוא נשלח לתותחנים. עקב פציעה ועל אף התנגדות מפקדיו מהתותחנים, בעזרת עזר וייצמן ז"ל סופח ללהקת גייסות השריון כנגן קלרינט. הוא השתתף בתכניות הלהקה "כאן השריונים" (1960) ו"טיפול זה טיפול" (1961). בלהקה לא רק ניגן, גם שיחק.

עם שחרורו מהצבא ב-1961, הצטרף להצגה "שורש כל רע" בתיאטרון החמאם בכיכובם של יהורם גאון, בומבה צור, חנן גולדבלט, יוסף כרמון ועוד.

ב-1963 הצטרף ללהקת "התרנגולים" בתכניתה השניה בבימויה של נעמי פולני, ואף תמונתו מעטרת את עטיפתו האחורית של תקליט הלהקה. קלאוס מציין כי התרנגולים היו הצלחה סנסציונית והופיעו 3 הופעות ביום במשך כל החודש.

20150714_141519

ב-1966 ניגן בלהקת "החמציצים" של נעמי פולני, שהייתה מעין המשך לא מוצלח ללהקת "התרנגולים" בהשתתפותם של ליאור ייני, דבורה דותן, עליזה רוזן, צבי גרטל, והתפרקה תוך פחות משנה ב-1967.

לאורך העשור הוסיף קלאוס לנגן בהצגות למיניהן כמו "החייל האמיץ שוויק", "קפיטן קרגיוז" בתיאטרון הקאמרי בכיכובה של נחמה הנדל (1964) , הצגות במועדון "אלהמברה" של גיורא גודיק ביפו בהצגה "המכשפה" ועוד.

20150714_141535

בשנת 1964 הוזמן ע"י אורי זהר להשתתף בסרטו האוונגרדי "חור בלבנה", בו כיכבו בין השאר שמוליק קראוס, ישראל גוריון, שייקה אופיר ועוד. קלאוס נזכר כי במהלך הצילומים הוא נפצע ( בסצינה עם הסוס – הפרש הלבן) ולאחר שהובהל לבית החולים, אורי זהר ביקר אותו, סחב אותו על גבו אל המונית, משם סחב אותו למטוס, ישב לצידו ומהמטוס סחב אותו למונית, וכשהגיע לביתו סחב אותו עד מיטתו ואמר להוריו של יגאל: "אני האחראי לבן שלכם ועכשיו הוא בבית – תטפלו בו", ויגאל זוכר סיטואציה זו לטובתו של אורי זהר.

20150714_142622

בשנות ה-70 הוסיף ללמד נגינה ולנגן בהפקות שונות, שהבולטת בהן היא המחזמר "פדאם פדאם" משירי אדית פיאף בתרגומו של אבי קורן.

ב-1982 ניגן בפסטיבל ערד הראשון וקרא לאקט שלו "נגן על הגג"

 

בין השנים 1981-1984 ניגן בפסטיבלי הזמר החסידיים בארץ ובסיבוב ההופעות של הפסטיבל בחו"ל, וב-1986 עבר לארה"ב בכדי להתגורר, לנגן מוסיקת נשמה יהודית ולהופיע במקומות שונים, ובמקביל התחזק וחזר בתשובה. ב-2011 חזר לישראל והחל לנגן בבתי כנסת שונים לצד הקדשת זמן רב ללימודי תורה.

20150714_141557

כיום יגאל מתגורר בנתניה ומוסיף לנגן מדי פעם באירועים ומופעים שונים, אליהם מוזמן מדי פעם.

 

תודתי הגדולה נתונה ליגאל קלאוס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכן לחבר הנפש של יגאל ( וחברו לתזמורת הגדנ"ע ולהקת גייסות השריון) – אילן סגל, על ש"שידך" בינינו.

20150714_144714

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר , חוקר מוסיקלי.