סיפורה של הזמרת שולי הרולד – כותב, מתעד ומראיין: דודי פטימר

שולי הרולד הייתה זמרת פולק פופולארית בישראל של שנות ה-60 וה-70. אחרי לא מעט ניסיונות לאתר אותה, הצלחתי לאתרה, לפגושה, לראיינה ולכתוב לראשונה בהיסטוריה את סיפורה המוזיקלי.

שולמית (שולי) הרולד נולדה בלונדון, אנגליה ליהושע ורחל הרולד, באוגוסט 1945.

כיוון שגדלה במשפחה דתית, היא ואחיה הצעיר, שמואל הרולד, מוזיקאי וזמר,  כבר מילדות ספגו את ההשפעות החסידיות והשפעות הפיוטים של בית הכנסת "עדת ישראל" בצפון לונדון. אחיה, שמואל, היה סולן במקהלת בית הכנסת המקומי. בילדותה אהבה שולי לשיר בעיקר בבית, כי לא היה נהוג בתקופה ההיא שילדה דתייה תשיר.

בסוף שנות ה-50, כשאחיה החל לנגן על גיטרה, הם נהגו לשיר ביחד, כשהוא מנגן ושר והיא שרה.

בשנת 1962, בהיותה בת 16,  לאחר הכשרה בתנועת בני עקיבא בלונדון, עלתה הרולד לבדה לישראל. היא הגיעה לקיבוץ "עין הנצי"ב" בעמק בית שאן, שם שהתה כשנה וחצי ובנובמבר 1964 חזרה לאנגליה. בשנת 1965 שבה לישראל והפעם הגיעה לקיבוץ "עין צורים".

בתחילת 1967 אחיה קפץ לבקר אותה בישראל וכמו בלונדון, גם בקיבוץ הם נהגו לשיר ביחד להנאתם. חברי הקיבוץ כתבו מכתב להפקת תכנית הרדיו הפופולארית דאז – "תשואות ראשונות" (תכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל") והמליצו להם לבחון את האח והאחות הבריטיים.

לאחר האודישן, בו שרו את "אי החלומות" של דאסטי ספרינגפילד, התקבלו שולי ושמואל והופיעו בערב הכישרונות שנערך ב"בית המורה" בתל אביב. הצמד שר את "אי החלומות", "יש לי גן" (לחן:שמואל הרולד) ועוד שיר של ג'ואן באזז. מי שהופיעה באותו הערב הייתה גם חוה אלברשטיין הצעירה. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שהושמעה הרולד ברדיו.

זמן קצר לאחר אותה הופעה, כששמואל כבר חזר ללונדון ושולי חזרה לקיבוץ, פרצה מלחמת ששת הימים. עם סיומה, החלה הרולד לקבל פניות להופעות והקלטות שונות. התחנה הראשונה שלה הייתה הופעה בהיכל התרבות בתל אביב של מיטב הכישרונות שהתגלו ב"תשואות ראשונות".

הרולד באותה תקופה אהבה את צמד הפרברים ובהופעה של הצמד ב"צוותא", פגשה פעם ראשונה את הגיטריסט פיטר קולמן והשניים החלו להופיע ולעבוד על שירים כשהוא מנגן ומעבד והיא שרה. השיר הראשון שהקליטו יחד היה "אם צו הגורל" (1967). השניים החלו להופיע בערבי מוצאי שבת במועדון פולק מקומי בתל אביב.

בהמשך קיבלה הצעות ממוזיקאים כנעמי שמר, נורית הירש, נועם שריף, נחום היימן וכו' והוצע להרולד חוזה הקלטות בחברת התקליטים CBS.  בתקליט שירי מלחמת ששת הימים שיצא בחברת התקליטים בשנת 1967, הקליטה הרולד גרסה באנגלית לשיר- "ירושלים של זהב". באותה תקופה גם החלה להופיע בפני חיילי צה"ל במוצבים השונים ובשלל קיבוצים ומועדונים.

בשנת 1968 שרה בפסקול הסרט "הדיבוק" את "הנך יפה רעייתי" שהלחין ועיבד נועם שריף. באותה שנה הקליטה את השיר "כפות רגלייך", לחנה של נעמי שמר למילותיו של פנחס שדה למחזה שהועלה בתיאטרון "עידן" וכתב שדה:  "החיים כמשל".

בשנת 1969 הוציאה חברת CBS לשולי הרולד את תקליטונה הראשון – "יש לי גן" שכלל ארבעה שירים שעיבד פיטר קולמן- "יש לי גן" (לחן: שמואל הרולד), "שאנו למדבר", "חורשת האקליפטוס" ו"מחול ליום שבת". באותה שנה הקליטה גרסת כיסוי משלה ל"יחזקאל" שהלחין שמוליק קראוס והקליטה "החלונות הגבוהים". כמו כן הקליטה גרסה אנגלית ל"עיר לבנה" של נעמי שמר.

בתחילת 1969 נסעה לארצות הברית בכדי ללמוד מוזיקה באופן מקצועי ובמשך 3 שנים הופיעה שם באירועים ובמועדונים והתמקצעה מבחינה מוזיקלית. כמו כן, במהלך הופעותיה במרתה'ס ויניארד, הקליטה שיר עם הזמר האמריקאי הידוע ג'יימס טיילור.

עוד בטרם נסעה לארה"ב, סיימה להקליט את אלבומה הראשון (והיחידי)- "שולי הרולד" שיצא בסוף אותה שנה וכלל שירים בעברית ובאנגלית בעיבודיו של פיטר קולמן.

בשנת 1971, במהלך ביקורה בישראל, הקליטה עם בני אמדורסקי את הדואט- "האם תהיי אשתי?". כמו כן, הקליטה באותה שנה את השיר "שרקי, בתי, שרקי!" בעיבודו של אלכס וייס.

בשנת 1973 חזרה לישראל בכדי להופיע בפני חיילים בזמן מלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה הופיעה בתכנית טלוויזיה מיוחדת שצולמה לערוץ הראשון בזמן המלחמה ובה שרה בביצוע חי את "חורשת האקליפטוס".

בשנת 1974 יצאה לסיבוב הופעות בהולנד ובצרפת ובהמשך הוזמנה להקליט באנגלית שיריו של נחום היימן בליווי תזמורת הרדיו של בלגיה. בבלגיה גם זכתה במקום ראשון בפסטיבל שירים צרפתיים עם השיר – "כשהמשורר מת"  של ז'ילבר בקו.

בין השנים 1975-1985 הפסיקה הרולד לשיר והתמקדה בעיקר בציור ובשלל עבודות. בתקופה הזו גרה בבריסל, בלגיה. בשנות ה-80 הצטרפה כזמרת למקהלה קלאסית מקומית בבלגיה ושרה שם 18 שנה , בין היתר כסולנית המקהלה בהקלטותיה. כמו כן, עבדה באותן שנים באיחוד האירופי.

בשנת 2003 חזרה להתגורר בישראל והשתכנה בנתניה. הרולד הופיעה קצת וכיום בעיקר שרה בחוג המשפחתי.

תודות: תודה מיוחדת לשולי הרולד ושמואל הרולד שהתראיינו וסיפרו לי את סיפור חייה המוזיקליים של שולי.

תודה מיוחדת להילה הרולד, נכדתו של שמואל, שבזכות עבודתה בבית הספר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי איתרתי את שולי.

תודה מיוחדת ללאה הרולד ומשפחתה שאירחו בביתם את המפגש בין שולי ושמואל לביני.

תודה מיוחדת לבית התפוצות על פרויקט "הקשר הרב דורי" שבזכותו הצלחתי לאתר את שולי, אחרי לא מעט שנים של ניסיונות לאתרה לצורך תיעוד סיפורה המוזיקלי בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

אחד מול אחד והפעם: שיחה אישית עם שולי נתן – כותב ומראיין: דודי פטימר

 

היא ניחנה בקול מיוחד וזכתה לשיר את ההמנון השני של ישראל- "ירושלים של זהב", שזיכה אותה בתהילת עולם, פתח צוהר לקריירה מצליחה ארוכת שנים בארץ ובחו"ל, והפך אותה לאחת מזמרות העם הארצישראליות האהובות בכל הזמנים, אך אם תשאלו אותה: שולי נתן לא מתעניינת בהצלחה ובתהילה, אלא פשוט רוצה להמשיך לשיר.

 

מרים שולמית בורנפרוינד נולדה 1947 ברמת גן לזוג הורים ציירים. בנעוריה למדה בתיכון "בליך" והחלה לשיר וללוות עצמה על גיטרה. ב1965 התגייסה לצה"ל ושירתה כמורה חיילת, שם הכירה ונמשכה לסגנון הפולק ושירי העמים השונים. היא אימצה שם במה קליט יותר: שולי נתן ( נתן היה שם משפחתה של אמה בנעוריה)) .

 

ב1967 השתתפה בתכנית הכשרונות הצעירים "תשואות ראשונות", ומשכה את תשומת לבה של הללי, בתה של נעמי שמר, שסיפרה לאמה על שולי בעלת הקול הגבוה והמיוחד. שמר, שבדיוק כתבה את "ירושלים של זהב" לבקשת טדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, שיועד להיות מושר על במת הפסטיבל מחוץ לתחרות, החליטה ששולי נתן האלמונית תבצע את השיר, ולא זמרת ידועה.

.

על אף התנגדות מפיקי הפסטיבל, שולי נתן ביצעה בקול מרטיט וברגש רב את "ירושלים של זהב", והשיר הפך, מלבד ללהיט ענק וקלאסיקה אלמותית, גם להמנון הבלתי רשמי של ישראל, שנכנסה תוך זמן קצר למלחמת ששת הימים. הציונות, אהבת הבירה והישראליות הטהורה המשתקפת בשיר, הפכה אותו למיתוס ואת נתן לכוכבת בן לילה.

כעבור שנים, השיר יהפוך לשיר העברי האהוב בכל הזמנים וזכה בתואר "שיר היובל".

 

ההצלחה המסחררת הביאה את נתן להקליט לאורך סוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 אלבומים בעל גון וצבע מוסיקלי שונים ומיוחדים שהתאפיינו בדמות אלבומי שירי עם ומסורת בשלל שפות, בהם: "שרה שירים עבריים" (1967), "שירי נעמי שמר" (1968), "שולי נתן" (1968), "מתי היום" (1969), "טיול" (1969), "אנעים זמירות" (1973) .

 

 

היא הופיעה ברחבי הארץ ובחו"ל, וקיבעה מעמדה כזמרת עם ישראלית, והביאה עימה משהו רענן, ייחודי ושונה מגל הפופ-רוק שהחל להתבלט בארץ אותה תקופה.

.

בין השירים הבולטים שהקליטה באותן שנים: "כאלה היו הימים" (1969) , גרסה עברית ללהיטה של מרי הופקין ( Those Were The Days My Friend) , "מי האיש", "על אחת כמה וכמה" (עם נחמה הנדל ז"ל, חברתה הטובה לאורך השנים), "אנא אלי" ועוד.

 

באמצע שנות ה-70 לקחה פסק זמן ארוך מהמוסיקה, בכדי להקדיש עצמה לגדל את ילדיה , מלבד גיחה קטנה ב1978 לפסטיבל הזמר החסידי בו ביצעה את "אל תסתר פניך" וזכתה במקום השני.

.

נתן שבה לבמה ולהקלטות ב1990 עת הוציאה בשיתוף אביבה רוזנפלד את הקלטת "ים של אור" .

 

לאורך שנות ה-90 וה2000 הקליטה מספר אלבומים כ"שירי תהילה" (1995), "שירים אהובים" (1999), "הדרך פתוחה" (1999), "בעיקר קרליבך" (2003), "מזרח מקרוב ומרחוק" ( 2008), "לקט"  (2011)

).

ב2007 השתתפה בסרט "הרת עולם" בבימוי איילה זמיר וב2010 עבדה עם חבורת הזמר "בנות מסילות" וחידשה עימן את "אנא בכח" ו"הליכה לקיסריה".

".

ב-2013 הוציאה נתן את אלבומה "תפילת האדם", שכלל שירים בעברית וביידיש.

 

נפגשנו בסלון ביתה המהודר והכל כך חם ברעננה, לשיחה על הקריירה המוסיקלית הענפה, על המשפחה, החיבור לקהל וכמובן על ירושלים של זהב..

 

 

שולי, נולדת לבית מוסיקלי?

 

"אמא, חוה נתן, הייתה מאד מוסיקלית ושרה מאד יפה כי אבא שלה היה הטנור הראשי של אופרת המבורג בין שתי המלחמות, אז הכשרון או היכולת המוסיקלית באה מצד אמא. "

 

זוכרת את הפעם הראשונה ששרת?

 

"בילדותי עסקתי בהמון דברים אחרים חוץ משירה, הייתי מתעמלת מגיל מאד צעיר והייתי שייכת לנבחרת בנות תיכון שהן היו העתודה של המתעלמות בארץ. אני זוכרת שיצאתי למחנה של הצופים בכרמל והיה איזה מדריך שישב וניגן על גיטרה וליווה את עצמו וזה נראה לי קסום.

 

ואז יום אחד נפלתי מהקורה ולא יכלתי להתאמן כמה חודשים, ואז אמי שלחה אותי למורה למוסיקה  יוסי ואלד שהגיע לשכונה, קניתי גיטרה והיא שבתה אותי בחבלי קסם, ואז למדתי גיטרה קלאסית (כבר בתקופת הצבא) אצל רינה בן יהודה. "

 

לא רצית ללכת ללהקה צבאית?

 

"לא, זה לא התאים לי. גם הוריי אמרו שזה לא מקצוע, הם תמכו בי ואמרו שזה מאד יפה, אבל זה לא מקצוע וחשוב שאני אלמד. הבעיה הייתה שלא יכלתי להפסיק לשיר ולנגן, הייתי אובססיבית לנגינה, ואז בדיוק הגיע טרנד מארה"ב של שירי פולק, ודודתי שלחה לי מארה"ב תקליטים של בוב דילן, ג'ואן באזז, ג'ודי קולינס וכו' וככה נטוו החוטים. אהבתי מאד שירה עממית ואהבתי מאד את נחמה הנדל שהיא הייתה המצילה שלנו של שירי העם. למעשה המשיכה לשירי העם הגיעה מאמא, היא לקחה אותי בנעוריי להופעה של "האורגים" ( The Weavers) ומאד אהבה את כל הפולק והשירים העממיים"

 

למעשה, מתי התחלת להופיע?

 

"בזמן הצבא. שמע אותי הרצל סיגלוב (בעלה של הזמרת הדסה סיגלוב), והתחיל לתת לי הופעות במתנס"ים בירושלים, ואלו למעשה היו ההופעות הראשונות. לאחר מכן, המורה לגיטרה, רינה בן יהודה, הזמינה תלמידים להופיע והיא המליצה עליי לאמיתי נאמן ז"ל, והוא הציע אותי ל"תשואות ראשונות" שגילתה אז כשרונות צעירים, ואבי טולדנו ואני דורגנו במקומות הראשונים ".

 

איך הגעת לבצע את "ירושלים של זהב"?

 

"הללי, בתה של נעמי שמר ז"ל, שמעה ברדיו במקרה את "תשואות ראשונות" ושמעה אותי שרה, היא קראה לנעמי למטבח והמליצה עליי לאמה והשאר היסטוריה".

 

במה שונה שולי נתן של לפני "ירושלים של זהב" לשולי נתן של אחרי?

 

"אני חושבת שמבחינת אישיות כלום לא השתנה, כי אף פעם לא חיפשתי פרסום או להיות כוכבת, להיפך, הפרסום קצת הפחיד והמם אותי. העובדה שלא הייתה טלויזיה הייתה לטובתי, כי יכלתי להסתובב ברחוב ואף אחד לא הכיר אותי, כי הייתי בחורה נורא ביישנית וכל הפרסום היה הלם גדול מדי, אז למדתי לחיות עם זה, אבל בתוכי נשארתי לדעתי אותו דבר. גם אמא תמיד אמרה לי לשמור על צניעות ואמרה : "תסתכלי על סנדלר כמו למלך", וזה נשאר לי עד היום"

 

בכמה שפות את שרה?

 

"אני שרה בהרבה שפות, לא את כולן אני דוברת, למשל שפות סלביות אני לא דוברת, אבל אני דוברת היטב אנגלית, ספרדית, גרמנית קצת. יש לי משיכה לשפות שונות".

 

מתי הופעת לראשונה בחו"ל?

 

"הופעתי בפעם הראשונה בחו"ל בהולנד, אחרי מלחמת ששת הימים, עשו לי סיבוב גדול של הילברסון (עיר הרדיו דאז) . היה איש רדיו ידוע בהולנד שהזמין אותי לסיבוב של שבוע ברחבי הולנד והמסע הבא היה לדנמרק, דרך התחברות של הקהילה היהודית עם רשתות השידור, ואחר כך בבלגיה, ובסוף 1968 קיבלתי את פרס "מידאם" לתקליטים ב"קאן" על רב המכר של אותה שנה, אני זוכרת שבני אמדורסקי נסע איתי".

 

לקחת פסק זמן בתקופה מסוימת כדי להקדיש למשפחה, האם לדעתך זה האט לך את הקריירה?

 

"אני אף פעם לא ממש חשבתי על קריירה, חשבתי אם אני אשיר או לא אשיר. כאשר נולדה בתי השלישית, הרגשתי שאני לא מסוגלת לקפוץ על 2 חתונות, ואני זוכר תשצלצלו מצוותא ורצו מופע ואמרתי בלי לחשוב שאני מפסיקה עכשיו ושאני בפסק זמן. אני זוכרת שהרבה אמרו לי : "אם תפסיקי את לא תוכלי לחזור", אז אמרתי אם לא אעסוק בשירה אז אצייר או אעשה משהו אחר."

 

ואיך חזרת ?

 

"כעבור 10 שנים קרה לי מסע ציבור יחצני בלתי רגיל שהוציא אותי חזרה לכותרות ואפשר לי להמשיך לשיר: ידידי, ישראל דליות, מ"קול המוזיקה", סיפר לרבקה מיכאלי ששולי מתחילה להתאמן, ורבקה מאד אהבה אותי וכשהיא שמעה שאני "מתאמנת", היא קראה אותי לרדיו , הזיזה את כל הפינות ונתנה לי את כל השעה. באותה תקופה הלחנתי שירים לזלדה והופעתי אצל רבקל'ה מיכאלי עם השירים שלהו כשיצאתי מהאולפן, כל השדרנים ירדו מכל הקומות לברך אותי על זה שחזרתי לשיר. הייתי ממש המומה. אז מה שקרה בשבוע הזה שגם הייתה עליי כתבת ענק במוסף של ידיעות אחרונות על "לאן היא נעלמה" . באותו שבוע מני פאר עשה את תכניתו "ממני" והזמין את טדי קולק, מאיר אריאל ואותי לתכנית הראשונה ובאותו שבוע הזמין אותי גם דן מרגלית ל"חמש אחרי הצהריים" וביקש שאשיר בתכנית החדשות שלו, דבר שלא היה מקובל. אם לא מספיק, אז באותו שבוע עבר באולפן האמרגן של יהודה פוליקר, יהודית רביץ וכו', אהוד שמיר, שלקח אותי תחת חסותו והלוח התחיל להתמלא וכך חזרתי לשיר".

 

אהבת את החזרה הזאת?

 

"כן, זה לא היה פשוט כי הילדים עוד היו צעירים, ואז הכרתי את אביבה רוזנפלד, שנינו לקחנו את הילדים שלנו לגן, והיא עשתה קייטנה, ובסיום הקייטנה הצעתי לה שאגיע לשיר, ואז באתי ושרתי לילדים בקבלת שבת, אביבה הייתה המומה וסיפרתי לה שהאמרגן שלי סגר את המשרד והפסיק לעבוד, וכל פעם שנפגשנו היא אמרה לי : "תעשי משהו", ואז אמרתי לה: "תעשי את", ואז היא ישר יצאה לדרך ומאז אנחנו עובדות יחד 26 שנה באהבה רבה".

 

איך נולד הרומן שלך עם שירי זלדה ?

 

"דרך חברת ילדות של זלדה, שהביאה את הפסיכודרמה לארץ, שמה היה ורדינה אסף, והיא הכירה לי שירי זלדה ואמרה לי שזלדה מחפשת בת לוויה שתגור אצלה, ואני בדיוק חיפשתי חדר בירושלים, הייתי סטודנטית, אז היא לקחה אותי אליה וראיתי שהיא גרה בשכונה נורא דתית, וחשבתי לעצמי שהשכונה לא תתאים לי, אבל פגשתי אותה, היא הייתה אישה מקסימה, ואמרתי לה שאני מאד אוהבת את השירים שלה ושאלתי אותה אם ביום מן הימים היא תשמח שאלחין אותם, אז אולי לא מצאתי חדר לשכירות וגיליתי את זלדה וכמובן שנים רבות לאחר מכן הלחנתי שירים שלה, לצערי היא לא זכתה לשמוע אותם".

 

מה השיר הראשון שהלחנת?

 

"אנא לי", אני זוכרת שהלחנתי אותו בין המחבתות והסירים".

 

תמיד נמשכת ליצור?

 

"לא בהכרח, יותר משך אותי לבצע והאינטראקציה עם הקהל. אני אוהבת להיות בקשר עם הקהל ולספר סיפורים בין השירים".

 

יש מצב שתופיעי בלי לשיר את "ירושלים של זהב"?

 

"זה כמעט לא קורה. אנשים מתעקשים על זה".

 

זה לא מרגיז אותך?

 

"להיפך, זה מרגש אותי, שאנשים רוצים לשמוע את זה אחרי כל כך הרבה שנים, אני מתרגשת עם האנשים".

 

 

מה המחמאה הכי מרגשת שקיבלת?

 

"אני זוכרת פעם שאני שרתי בהתנדבות באיזה קיבוץ לאנשים סיעודיים ובנאדם שלא פתח את הפה 10 שנים, התחיל לשיר ביחד איתי, כי המוסיקה היא כנראה הרבה יותר בסיסית מהמילה והיא פשוט מעוררת אנשים".

 

איזו מוסיקה את אוהבת לשמוע היום?

 

"מוסיקה קלאסית".

 

 

איך לדעתך מתייחסים היום לאמנים ותיקים?

 

"אין לי שום תלונות, מתייחסים אליי תמיד באהבה ובכבוד. לכל דור יש את השירים שלו והקהל שלו".

 

מה את עושה בימים אלה?

 

"בימים אלה אני מאד פעילה: אני גם ממשיכה להופיע בקצב משמח מאד, והסטרטאפ האחרון הוא שבעקבות מורת דרך בשם לאה פופר, פתחתי בסלון ביתי ערב מפגשים ואירוח של עד 50 איש שבאים לחגוג ימי הולדת או מפגשים חברתיים , ואחר כך אני נותנת להם תכנית של שעה ורבע בה אני מספרת סיפורים שאין לי הזדמנות בהופעות לספר, על המשפחה שלי ואני גם שרה להם דברים מיוחדים ושירים שכולם אוהבים לשיר ביחד ואחר כך הם כולם מתכבדים ועושים את כל האירוע אצלי, ואני מאד נהנית מזה, כי אני אוהבת את האינטימיות עם האנשים".

 

עדיין יש לך את אותו ריגוש כמו בהתחלה?

 

"בדרך כלל כן, אני אוהבת את הריגוש הזה".

 

השלימי את המשפט: שולי נתן היא..

 

"בן אדם".

 

 

תודה מיוחדת לשולי נתן היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

 

 

כתב, ערך, תחקר וראיין :  דודי פטימר –  חוקר המוסיקה הישראלית!

 

סיפורו המלא של צמד "גלי הים" – כותב ומתחקר: דודי פטימר

סוף שנות ה-50 ובעיקר שנות ה-60 במוסיקה הישראלית ובכלל העולמית, היו שנים שבהן מוסיקת הפולק המקומית זכתה לפופולאריות רבה ובאה לידי ביטוי בצמדים ואו שלישיות שחרשו את הארץ לאורכה ורוחבה.

 

בישראל היו אלה הדודאים, הפרברים, העופרים, חדוה ודוד, רן ונמה, צמד דרום, צמד הגיטרות, צמד העמרנים, צמד דו-רון , צמד האלמוגים ועוד, שזכו להצלחה נאותה במצעדי הפזמונים ובעיקר בהופעותיהם, אך הפעם אני רוצה לספר על צמד חיפאי שזכה להצלחה נאה אולם לא תועד מעולם ו"נמחק" מעל דפי ההיסטוריה: "צמד גלי הים".

 

צמד גלי הים הוקם ע"י עמי קרן (לשעבר קרמרמן) וישראל לנצמן ופעל בין השנים 1967-1971 כשהתיעוד היחיד לפועלו של הצמד הוא תקליטון נדיר מאד שיצא בשנת 1970 וכלל ארבעה שירים: "את הולכת", "קזצ'וק בדרך לחרמון", "מה תגידו" ו"נסו להבין את הים" וכן הופעות בתכנית הרדיו הפופולארית דאז- "תשואות ראשונות". הם עבדו עם אפי נצר, קובי אשרת, נורית הירש ומיזגו בין הפופ החדשני לפולק שאהבו כל כך .

ישראל לנדצמן ליווה עצמו על גיטרה ושר בשני קולות יחד עם עמי את מיטב שירי התקופה וגם שירים מקוריים שנכתבו, כאמור, במיוחד עבורם.

 

לאחר מאמצים רבים ועילאיים איתרתי את חברי הצמד, שלא עסקו במוסיקה זה קרוב ל-45 שנה, והם גוללו בפניי סיפורו המלא של הצמד לצורך תיעודם בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כיצד הכרתם ?

 

ישראל: "את עמי הכרתי בצבא. שנינו שרתנו בשרות צבאי סדיר בין השנים 1965 ל- 1968 בחיל הים בבסיס בת גלים שבחיפה, איכשהו התחלנו לשיר, שילוב הקולות נשמע לנו כמתאים והחלטנו שזה מספיק טוב כדי להופיע.

 

במקביל קניתי גיטרה והתחלתי להתאמן בנגינה. כמובן שהושפענו מצמדים שהיו פופולריים באותה תקופה –

הדודאים, צמד הפרוורים, צמד הרעים וצמד דרום."

 

עמי: "היינו טכנאי אלקטרוניקה בחיל הים ושם הכרנו, ומכאן גם השם של הצמד, כיוון ששנינו אהבנו את הים".

 

מתי החלטתם להקים את הצמד?

 

ישראל: "למיטב זכרוני כל זה קרה בסביבות השנה 1967. הופענו בכל מיני מועדונים באזור חיפה. איכשהו נוצר קשר עם משרד למכירת כרטיסים ברחוב הרצל בחיפה, מול משרדי ה"תקליט חיפה" בעל המשרד אדון ברבלאט החליט כנראה שיש פוטנציאל, והתחיל לארגן לנו הופעות, כאמור במועדונים בחיפה, בתי הבראה וכל מיני ארועים אחרים. כל זאת תוך כדי שרות צבאי.

עם סיום השרות הצבאי עברתי לתל אביב, עמי נשאר בחיפה. באותה תקופה התחלנו ללמוד פיתוח קול אצל

גברת מיצי לוקר שעבדה עד כמה שזכור לי עם זמרים כמו יהורם גאון ואחרים. בין השנים 69 – 1968 הופענו בתכנית הרדיו "תשואות ראשונות", את העיבודים עשתה נורית הירש שהכינה אותנו להופעה על התזמורת ניצח שמעון כהן. באותה הופעה הופיע גם מתי כספי."

 

עמי: "לפי זכרוני, התגבשנו בשירות אך קמנו רשמית אחרי השחרור, והוחתמנו ע"י האמרגן שלמה ברבלט שהיה קשור לחברת "התקליט חיפה" והוא זה שסידר לנו הופעות".

 

היכן הופעתם?

 

ישראל: "הופענו במועדונים בחיפה, והופעות ברחבי הארץ, בתי הבראה, החאן בירושלים אולמות שונים שבהם נערכו ערבים בהשתתפות מספר אומנים-דבר שהיה מאד פופולרי באותה תקופה, מסיבות וארועים שונים כמו ימי עצמאות וכו',.

לצערי אני לא זוכר את השירים שהיו לנו ברפרטואר, לקחנו שירים שהיו מוכרים באתה תקופה וביצענו אותם בדרך שלנו. שיר אחד כן זכור לי וזאת פרודיה על שיר הטלפון הידוע של הגשש החיוור עם טקסט "הלו נאצר כאן חוסיין" (ביצועו של פפה פלדמן ז"ל לשיר) . בשנת 1969 פנו אלינו מחברת צים ושאלו אותנו אם אנחנו מוכנים להופיע על אנית קרוז (כן, באותה תקופה היו לצים אניות קרוז, ה"נילי" וה"דן") האניה עשתה שייט בן שבועיים בנמלי הים התיכון, יצאה מחיפה ביקרה בקפריסין,טורקיה, יוון, איטליה (נפולי ופלרמו) והגיעה עד מרסיי ומשם חזרה לחיפה. הצטרפנו לשייט שהתקיים בסוף מרץ תחילת אפריל והופענו 3 פעמים.

באותו שייט עלתה במרסיי בחורה שהכרתי על האניה והפכה להיות אשתי לאחר מספר חודשים עד עצם היום הזה."

 

עמי: "הופענו בחיפה נהריה ובערבי יוצאי להקות צבאיות. בתל אביב היה אמרגן בשם אבן חן סידר לנו הופעות כולל באילת בסלע האדום".

 

מדוע התפרקתם?

 

ישראל: "כאמור התחתנתי באפריל 1969 גרתי בתל אביב ועמי בחיפה. המרחק הפיזי גרם בסופו של דבר לפירוק

בסוף 1970."

 

 

מה אתם עושים כיום ?

 

ישראל: "כאדם נשוי שצריך לדאוג לפרנסה וקריירה, עבדתי במספר מקומות עבודה במקצועי כטכנאי אלקטרוניקה ובמקביל התחלתי ללמוד אדריכלות בטכניון אותו סיימתי בשנת 1979 ומאז עבדתי כאדריכל בישראל ובגרמניה בה אני גר כיום עם משפחתי מזה 35 שנים. מזה מספר שנים אני גימלאי."

 

עמי: "איש היי טק. עבדתי במאלאנוקס בשנים האחרונות וכיום גימלאי. גר עדיין בחיפה ואוהב לשיר ולרקוד ריקודי עם"

יש סיכוי ל"איחוד"?

 

ישראל: "המרחק הפיזי עשה את שלו, גם הגיל לא עומד במקום, מיתרי הקול החלידו כך שאופציה כזו כנראה שלא קיימת בעולם הזה."

 

עמי: "לא חושבים לחזור ולשיר".

 

תודתי הרבה נתונה לעמי קרן וישראל לנצמן על שפינו מזמנם לגולל בפניי סיפורו של הצמד לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה (לראשונה).

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית..