סיפורה של שלישית "עונות השנה" – ראיון ותחקיר: דודי פטימר

רשומה רגילה

שלישית "עונות השנה" הייתה שלישיה מוזיקלית ישראלית שפעלה בין השנים 1970 . חברי השלישיה המקוריים היו: יגאל חזות, דודו שחר (סבח) ואפי זוהר. נודעה בעיקר בשל להיטיה: "יש לך מבט" ו"אור אדום".

עונות

סיפורה של השלישיה מתחיל בשנת 1968, כשחברי שכונת שפירא בתל אביב: דודו שחר (שהיה באמצע שנות ה-60 בלהקת הקצב "הזמנים הטובים") ויגאל חזות (יוצר ומלחין) נפגשו בצבא והחליטו להקים צמד. הם החליטו שהצמד ייקרא "עונות השנה" (שם שנתן יגאל חזות).

 

השניים פעלו כצמד בין השנים 1968-1970. בשנת 1970 שחר התחתן ונסע לאנגליה וחזות צירף אליו את אפי זוהר, חברו מהשכונה, ששירת בצוות הווי ובידור, בכדי שימלא מקומו של שחר. הצמד במתכונתו זו הופיע במועדון "עומר כייאם" ביפו.

צמד עונות השנה

 

בסוף אותה שנה חזר שחר מארה"ב והצמד הפך לשלישיה: יגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר. השלישיה הופיעה במועדונים שונים באיזור המרכז: "המערה", "עומר כייאם", "כאליף" ועוד.

 

בשנת 1970 ביצעו את שירם המקורי הראשון – "בעיר ירושלים" שכתב והלחין יגאל חזות. הם רצו להשתתף עם השיר בפסטיבל הזמר תל אביב, אך הועדה סירבה ולבסוף חזות מסר את השיר לזמר אבנר כורש שהקליט אותו במסגרת הפסטיבל.

בשנת 1971 השתתפו השלושה בתכנית הרדיו הפופולארית של גלי צה"ל – "תיבת נוח" ובמקביל הופיעו בסיני בפני חיילים.

 

בשנת 1972 הקליטו השלישייה תקליט בהוצאה עצמאית (שיצא רק בעותק אחד פרטי) שכלל שלושה שירים מקוריים שהיו פופולאריים עבור ההרכב בהופעות: "יש לך מבט" (מילים ולחן: יגאל חזות), "אור אדום" (מילים ולחן: אבי אליבן) ו"לולי" (מילים ולחן: יגאל חזות).

במקביל, חזות הקליט מספר שירי סולו באותה שנה בהם: "מולדת", "יש לך מבט" (בגרסת סולו) ו"חייכי אליי" שכתב והלחין בעצמו.

 

הלהקה חיממה לא מעט מאמני ישראל המוכרים: אסתר עופרים, דודו טופז, גדי יגיל, רבקה זהר, שלמה ארצי, צמד הפרברים ועוד.

בשנת 1978 השתתפה השלישיה כהרכב אורח בפסטיבל זמר חסידי בעכו בו שרה את "מזמור שיר ליום השבת"  ו"רוזה" (להיטו של יהורם גאון).

 

ההרכב במתכונתו זו פעל עד שנת 1980 במועדונים השונים ובשנת 1980, כשאפי זוהר עבר להתגורר בקנדה, הצטרף לשלישיה הבסיסט יהודה רוטמן שניגן עימם עד 1990. באותן שנים השלישיה הופיעה בקיבוצים ובמסגרת שירות המילואים.

בשנת 1997 השלישיה התפרקה ומבין חבריה, אפי זוהר, היחידי שנותר בתחום ומוסיף להופיע במועדונים שונים.

שלישית עונות השנה.png

תודה מיוחדת ליגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר על שהתראיינו לפרויקט התיעוד שלי ומסרו את סיפורה של השלישיה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

31444589_1130999720376680_3085579980906692608_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אריק אינשטיין על 45- סיפורו של היוצר והזמר גידי שרון – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא התפרסם כזמר רוק-פופ בתחילת שנות ה-80 עם להיטים כמו "אהבה כפרית", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45", אך חוסר הפרגון התקשורתי וחזרתו בתשובה גדעו את הקריירה המוזיקלית הנכספת שנולדה מחדש בשנות ה-90 עם האלבום הפיוטי-דתי "לחיות לנצח". סיפורו של המוזיקאי ושדרן הרדיו הדתי גידי שרון, הבטחה מפוספסת של רוק ישראלי.

גידי שרון

 

גדעון (גידי) שרון נולד בירושלים למשפחה דתית בשנת 1960. מגיל קטן נמשך למוזיקה וגדל על השירים העבריים של אריק אינשטיין, יהורם גאון, "התרנגולים" ועוד ששמע דרך הרדיו המשפחתי. בגיל 15 החל לנגן על גיטרה, להלחין ולשיר.

 

בהיותו בן 16 השתתף בתחרות "קריאת תסכיתים" ברדיו שנערכה במסגרת התכנית "לאם ולילד" ב"קול ישראל" וגילה יכולות רדיופוניות יוצאות מן הכלל. במקביל, החל להופיע עם הגיטרה במסיבות באיזור ירושלים והסביבה.

 

בשנת 1978 ניגש לאודישנים ללהקה צבאית אך לא התקבל. למרות זאת, עם שחרורו מהצבא בשנת 1981, החליט לא לוותר על החלום המוזיקלי, עבר להתגורר בתל אביב, החל להופיע במועדונים מקומיים באיזור המרכז והחל להקליט באולפני "טריטון" ו"קוליפון" המיתולוגיים.

באותה שנה (1981) הקים את להקת "האיילות" עימה הקליט שני שירים: "דרכים" ו"כנרת מול גולן" שהפיק מוזיקלית אבי אדריאן.

 גידישרון

בשנת 1982 הוציא שרון את סינגל סולו הבכורה שלו ללא הלהקה – "אהבה כפרית" שהושמע תדירות ברשת ג' ובאותה שנה הוציא את אלבום הבכורה – "פילוסופיה" שכלל להיטים כמו "בית חם", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45" שכלל מחרוזת בביצועו ללהיטיו של אינשטיין.

 

"אני זוכר שכש'אריק אינשטיין על 45' יצא לרדיו, השדרן אלי ישראלי אירח את אריק אינשטיין ואותי ברדיו והשמיע שירים שלו ושלי וניסה למצוא מי שר מי. השוו בינינו כי היה לנו קול כמעט זהה. השיר הוקלט בהשפעת תקליטי 'על 45' הלועזיים שכללו מחרוזות להיטים בינלאומיים באותה תקופה", מספר שרון.

 

עם ההצלחה החל להופיע בתכניות טלויזיה שונות בהן "זהו זה" וכדבריו הוריד באותה תקופה את הכיפה הסרוגה כי זה לא השתלב עם התעשייה, כטענתו.

בשנת 1984 החליט לקחת פסק זמן ממוזיקה. "התאכזבתי מאד כי העיתונים דחו אותי ולא כתבו עליי, ואם כתבו אז ביקורות מוזיקה קטלניות. הרדיו אהב אותי אבל העיתונות לא כל כך פרגנה לי אז התייאשתי והחלטתי לרדת קצת מעסקי המוזיקה", מספר.

 

באמצע שנות ה-80 התחזק שוב בדת, פנה ללימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטה ובשנת 1993 הוציא אלבום ראשון שלו כדתי-חרדי – "לחיות לנצח" שכלל בין השאר דואט עם המוזיקאי אילן דמרי מלהקת "המדרגות". את האלבום בתקופה ה"חילונית" שלו הוא מעדיף לא לזכור. "בקהילה הדתית, אלבום שנעשה בחיים החילוניים שלך הוא כמו 'כתם' שאתה מעדיף שלא יידעו עליו. רק מי שמבפנים יכול להבין", מסביר.

לאורך השנים שימש שרון בעיקר כשדרן רדיו דתי וביסס מעמדו כמומחה בפיוטים יהודיים. הוא שידר בשנות ה-90 בערוץ 7 הדתי, בהמשך עבד ברדיו "קול חי" ובשנים האחרונות עמל ברדיו "מורשת" בתחנת "קול ישראל".

 

בימים אלו פתח חברת הפקות לקריינות וג'ינגלים משל עצמו ("גידי שרון הפקות"). ב-25 השנים האחרונות לא הקליט שירים חדשים, אך מוסיף לכתוב ולהלחין עד עצם היום הזה.

 גידי שרון היום

 

תודה מיוחדת לגידי שרון שהתראיין ותרם מידע לצורך תיעוד סיפורו במסגרת פרויקט "דודיפדיה" – פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית.

 

תודה לסטיב ראש על התמונה ה"חילונית" של גידי שרון מעטיפתו האחורית של תקליטו – "פילוסופיה" (1982).

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

"ערב של זהב"- סיפורו של הפזמונאי נחום סלמן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

נחום סלמן הוא משורר ופזמונאי שפעל בעיקר בשנות ה-60 וה-70 בעיקר בסצנת הפופ והמוזיקה המזרחית הישראלית.

נחום סלמן

נחום סלמן נולד בעיראק בשנת 1949. עם עלייתו לארץ בשנת 1957, משפחתו התגוררה במעברה בטבריה. מגיל קטן מאד נמשך לשירים עבריים ושירים ערביים שנהגו הוריו לשמוע ברדיו המשפחתי וסומן כתלמיד מחונן.

 

בנעוריו, נמשך סלמאן לשחמט ובשנת 1965, בהיותו בן 16 זכה בתואר "אלוף הארץ לנוער" במשחק השחמט.

נחום סלמן 1

בשנות העשרה המאוחרות לחייו החל לכתוב שירים, תחילה למגירה ובהמשך ניסה להפיץ שיריו בריש גלי.

 

הזמר הראשון עימו שיתף פעולה לראשונה בשלהי שנות ה-60 היה ג'ו עמר, לו כתב סלמן את השירים: "ספרי הכל" (השיר הראשון של סלמן שהוקלט ופורסם בשנת 1967), "העלמה והרוח" ו"כוכב אהבה".

בתחילת שנות ה-70, אחרי שחרורו מהצבא, עבר מטבריה לתל אביב והחל להתערבב עם הבוהמה התל אביבית, בין השאר התחבר מאד עם הזמר רומן שרון ז"ל (שנהרג בתאונת דרכים בסיני במהלך מלחמת יום הכיפורים) ועם אריה מוסקונה.

 

עבור מוסקונה, עימו התגורר למשך תקופה בדירה שכורה בתל אביב, כתב את השירים "סיבוב שלא נגמר" ו"לך אל נמלה עצל", משירי הסולו הראשונים של מוסקונה בתחילת שנות ה-70.

בתחילת שנות ה-70 כתב שירים למיטב האמנים: לאבי טולדנו כתב את "כוכב כתום" (שהלחין מתי כספי), לדליה עמיהוד ז"ל כתב את השיר "מזל טוב" ולמשה הלל ("הצנחן המזמר") כתב את השיר "ערב של זהב". כמו כן, כתב מספר שירים שהולחנו על ידי מוני אמריליו ואלי עולש אך לא הוקלטו בסופו של דבר.

בשנת 1973 החליט סלמן לעזוב את הארץ ועבר להתגורר בניו יורק. תחילה התעסק בלימוד שחמט מקצועי ובהמשך פנה לעסוק בנדל"ן ותיווך דירות (מקצוע בו עוסק עד היום).

 

תודה מיוחדת לנחום סלמן והרצל סלמן על העזרה בליקוט המידע וחומרי הארכיון.

 

כתב, ערך, תחקר, ראיין ותיעד: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

 

אבן חיה – סיפורו של הזמר והמוזיקאי פליקס אבן חיים – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

פליקס אבן חיים הוא מוזיקאי, יוצר, נגן וזמר שפעיל משנות ה-60 ועד ימינו בסצנת המוזיקה הישראלית. הוא שירת בצוות הווי סיני וניגן במופעים כ"נסיעה מדומה" (משירי לאה גולדברג) להקת "שום בצל" והיה חבר בלהקות קצב שונות: Les Bip Bip, The Life Stone Band, "אקסודוס", "פרדייס", "תל אביב אקספרס", "החלומות" ו"להקת 84". תחקיר מאת חוקר המוזיקה דודי פטימר.

פליקס 1

 

פליקס אבן חיים נולד בעיר סאפי שבמרוקו בשנת 1946. כמי שגדל בבית מוזיקלי לאבא מתופף ואמא שנהגה לשיר, דבק "חיידק" המוזיקה בפליקס כבר בגיל 11 כשקנה מפוחית והחל לנגן. בהיותו בן 14 קנה לו אביו את הגיטרה הראשונה שלו.

 

במרוקו, נהג לשיר ולנגן בנשפים, אירועים ומסיבות שונות ובמקביל החל ללמד עצמו לנגן על כלי נגינה נוספים: סקסופון אלט, בס, תופים וקלידים. לבדו אף למד לקרוא תווים ובנעוריו לימד ילדים לנגן בבתים.

 

בשנת 1964, בהיותו בן 18 הצטרף ללהקת "החתולים השחורים", להקת רוק מרוקאית בהנהגתו של הזמר ז'אק קורייאט וניגן עימה במשך שנה אחת בלבד. הלהקה ניגנה גרסאות כיסוי לשירי הביטלס, ה"צלליות", לוס אינדיוס טבחאראס ובעיקר מוזיקה מגוונת לריקודים.

 

בשנת 1965,  הקים יחד עם אחיו ואחיותיו: ז'אק, ג'ו, הדסה וריקי אבן חיים ועם בן דודו ג'קי בר ששת    להקת קצב שנקראה  Les Bip Bip שנתפרסמה במרוקו בשל להיטיה: "Safi" (על שם עיר ילדותם) ו"To Tefini" ("הכל נגמר", השיר הראשון שיצר פליקס בגיל 14, שנת 1960) שכתב והלחין פליקס.

פליקס 2

בסוף 1965, עם זמנו להתגייס לצבא מרוקו, החליטו אחיו והוא שאם הם כבר מתגייסים, זה רק לצבא הישראלי וכך ביצעה המשפחה עלייה לישראל. המשפחה הגיעה לישראל והתגוררה באבן יהודה. להקת ה-Les Bip Bip הוסיפה להופיע עד גיוסם לצבא של האחים.

בשנת 1966 התגייס פליקס לחיל השריון. בסוף הטירונות, ניגן במסיבת הסיום יחד עם חבריו מהטירונות. באותה מסיבה, נכחו במקרה קצין התרבות הראשי שאול ביבר ומנהלה המוזיקלי של להקת גייסות השריון – רפי בן משה, שהזמינו את פליקס להקים צוות הווי בחיל השיריון שייקרא "צוות הווי סיני".

 

פליקס הופיע במסגרת צוות הווי בין השנים 1967-1970 כגיטריסט וזמר. הוא השתתף בתכניתו של צוות ההווי משנת 1968 – "קפוץ לי על הטנק" (התכנית לא יצאה על גבי תקליט, אך תועדה ע"י רדיו גלי צה"ל במהלך הופעתה החיה בבית החייל בתל אביב), עבורה כתב והלחין אבן חיים את הלהיטים: "זר זכרונות", "החורף פשט את מדיו הקרים" ו"פת לחם, יין וחבר".

המעבדים המוזיקליים שעבדו עם צוות הווי על התכנית היו אלדד שרים ובני נגרי. פליקס חתום אף הוא על שלושה עיבודים מוזיקליים בתכנית- לשירים שיצר.

 

עם שחרורו מהצבא, בשנת 1970, הצטרף בעידוד רפי בן משה לצוות המופע "נסיעה מדומה" (מופע משירי לאה גולדברג) בו ניגן כבסיסט בהופעות ובהקלטת האלבום משירי המופע. באותה שנה, הפך לנגן הבית של מועדון ה"קרוואן" ביפו (שנקרא באותן שנים מועדון "אקרופוליס"), שם שימש בין השאר נגן ליווי של אמנים כצביקה פיק, אופירה גלוסקא, עוזי מאירי וג'קי אלקיים.

 

בשנת 1971, שוב בעידוד רפי בן משה, הצטרף כנגן בלהקת "שום בצל" (הלהקה הבין-קיבוצית של ישובי עמק יזרעאל) ותועד אף בתקליט הלהקה שיצא אותה שנה. בלהקה ניגן בשלל כלי נגינה.

 

בשנת 1972 הקים שוב עם אחיו את להקתם, הפעם תחת השם – The Life Stone Band ("להקת אבן חיים") שפעלה לפרקים עד שנת 1990.

פליקס 3

במקביל, ניגן לאורך שנות ה-70 בלהקות קצב שונות: "תל אביב אקספרס", "החלומות", "להקת 84" ו"אקסודוס". כמו כן, שימש בעיקר כנגן בהקלטות אולפן שיזמו המוזיקאים רפי בן משה ומוני אמריליו.

 

בשנת 1978 השתתף שירו "את חלומי" בפסטיבל השירים בנתניה והעפיל למקום השלישי.

בשנת 1980 הקים אבן חיים אולפן הקלטות ביתי בשם "מילים ולחן" ולאורך אותו עשור התמקד בהפקות מוזיקליות ויצירת שירים. בשנת 1988 הפיק מוזיקלית את אלבומו של הזמר רמי רם – "לרגל שנות הארבעים למדינת ישראל" שכלל את הלהיט "איציק ודנה" שתרגם פליקס לעברית בהשראת השיר ההודי הנודע – "איצ'יקדנה" וכן את הלהיט "באתי לעיר זרה".

 

באותן שנים שימש כמנהלה המוזיקלי של להקת "ילדי אבן יהודה" (יחד עם המוזיקאית אסתר סמדג'ה) שהופיעה דרך קבע בפסטיבלי ירושלים. במקביל, הופיע בחתונות עם להקת האירועים – "פרדייס".

בשנת 1991 הקליט את השיר "שיר הממונה" (אחדות עם ישראל) שזכה להצלחה ברדיו ובשנת 1993 הוציא פליקס את אלבום הבכורה שלו – "כל אחד מאיתנו" שכלל שירים מקוריים שכתב והלחין.

לאורך שנות ה-90 הופיע כנגן עם הזמר משה הלל, הזמרת ורדה גולדברגר והזמר גדעון נוריאלי.

עד היום יצר פליקס מעל 250 שירים ומעל 40 מתוכם רשומים על שמו באקו"ם.

 

במקביל לעבודתו כמוזיקאי, עבד סמוך לקריירה המוזיקלית כמנהל חשבונות. בימים אלה מוסיף להופיע, לכתוב, להלחין ולהקליט שירים.בנו, יאיר אבן חיים, ממשיך דרכו ואף הוא מוזיקאי.

פליקס 5.jpg

תודה מיוחדת לפליקס אבן חיים היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית והמוזיקאים בישראל. .

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"נער תוף"-סיפורו של מתופף "נערי החוף"- יוסי (ג'ו) זגורי ז"ל-כותב, מתעד ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ג'ו זגורי פרופיל

יוסף "ג'ו" זגורי היה מתופף ישראלי שפעל בסצנת המוזיקה החיפאית בסוף שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-60.

 

יוסף "ג'ו" זגורי נולד בחיפה בשנת 1945. בילדותו נמשך מאד לג'אז ולמוזיקה קלה וכבר בגיל 10 החל ללמוד לנגן על תופים. בשנת 1957, בהיותו בן 12, החל להופיע בתזמורות מקומיות שונות ובשנת 1960 הקים יחד עם חבריו, הסקסופוניסט והמוזיקאי אילן סגל והגיטריסט והזמר מגי (מנחם) גרוס את להקת "נערי החוף", שם שנתן להם צבי שרף ז"ל שבנה בעכו את קפה צור המיתולוגי שהשלישייה חנכה.

 

בשנת 1963 ניגנה הלהקה במועדונו של אהרון כהן בטיילת שבטבריה, במקביל להופעותיה בקפה צור בעכו ובמועדונים השונים של חיפה בסופי שבוע. בשנת 1964 עזב זגורי את "נערי החוף" והחל ללוות אמנים שונים, בהם את הזמר ג'ימי לויד בהופעותיו בעיקר במועדון "צברה" התל אביבי אך גם ברחבי הארץ.

נערי החוף

 

בסוף שנת 1964 יצא לנגן בהרכב ישראלי על אוניית שעשועים, ירד לחופשה בארה"ב והחליט להישאר. בשנת 1965 היגר רשמית לארה"ב.

 

בארה"ב שימש כאיש עסקים, נישא והוליד שני ילדים. הוא לא נטש את המוזיקה והמשיך לתופף ולנגן להנאתו כחובב בהרכבים מקומיים (עד יומו האחרון).

 

ב-1 באפריל 2018 הלך לעולמו בגיל 73.

 

 

*תודה מיוחדת לאילן סגל היקר על העזרה בליקוט המידע אודות יוסי ("ג'ו") זגורי ז"ל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

"מתופף על הזמן" – סיפורו של המתופף גבי הרשקוביץ – מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

העבודה הראשונה שלו כנער הייתה כמתופף של שלישית "גשר הירקון" בימיה הגדולים. במהלך תיפופו במחזמר "קזבלן", חברי להקת פיקוד מרכז ראו אותו וללא אודישן צירפו אותו ללהקה להשתתף באחת התכניות המצליחות שלה ביותר. לאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב האמנים: מחוה אלברשטיין ויהורם גאון ועד יפה ירקוני ושושנה דמארי ובין השנים 1980-2016 עשה חיל כמתופף בולט בתזמורת הפילהרמונית. ראיון וסיפורו של המוזיקאי והמתופף גבי הרשקוביץ.

גבי הרשקוביץ תמונה

גבי הרשקוביץ נולד בחיפה בשנת 1949. בשנת 1955, בעידוד אביו שהיה מתופף, החל ללמוד לנגן על תופים והצטרף לתזמורת מכבי האש בנתניה (לשם עברה משפחתו בילדותו).

 

בשנת 1959 נרשם לבית הספר למוזיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה והצטרף לנערי תזמורת הביג בנד של בית הספר שנהגו להופיע ברחבי הארץ. "לא אשכח שהעבודה המקצועית הראשונה שלי כמתופף הייתה כשהייתי בן 17, בשנת 1966, והופעתי עם שלישית גשר הירקון במחזורה השני (אריק אינשטיין, בני אמדורסקי וישראל גוריון) עם שירי תכניתה השנייה", נזכר הרשקוביץ.

באותה שנה ניגן גם במחזמר "קזבלן" בכיכובו של יהורם גאון שהציג בקפה "אלהמברה" ביפו. "יום אחד להקת פיקוד מרכז הגיעה לצפות במחזמר 'קזבלן', זמן קצת לפני פרוץ מלחמת ששת הימים", משחזר, "ואקורדיוניסט הלהקה, איתן שפירא, ראה אותי וללא ידיעתי סידר לי להצטרף ללהקה. כשהתגייסתי בשנת 1967, אני מגיע לפיקוד מרכז ופתאום מצאתי עצמי כמתופף הלהקה".

 

הרשקוביץ השתתף בתכניתה ה-16 של להקת פיקוד המרכז – "איפה המרכז" שהועלתה לראשונה בשנת 1968 וכללה להיטים כ"גבעת התחמושת", "דובר צה"ל מודיע", "קום לך אל נינווה", "איזה ערב יפה" ו"הנהג שלנו חבר'המן".

"דני ליטאי ויאיר רוזנבלום 'קרעו לנו את הצורה' בחזרות אינטנסיביות עד 4-5 לפנות בוקר. זה היה סוג של סדיזם", מתאר הרשקוביץ את תקופתו בלהקה, "אבל נהניתי מאד מההווי והחוויה". כוכבי אותה תכנית היו קובי רכט, דודו זכאי ונירה גל.

 

לאחר תכניתה של להקת פיקוד המרכז, סופח הרשקוביץ ללהקת גייסות השריון והשתתף במסגרתה בשתי תכניות: "פשוט שריונר" שהועלתה בשנת 1969 וכללה את הלהיטים: "שריונים 69", "אחי הצעיר יהודה" ו"פשוט שריונר". כוכבי אותה תכנית היו אבי טולדנו ודליה כהן.

בשנת 1970 השתתף הרשקוביץ בחזרות לתכנית ה-11 של להקת גייסות השריון שבסוף הוחלט לגנוזה (מלבד שני שירים שיצאו לרדיו – "אלוהים" ו"עוד יבוא אביב").

 

במקביל לשירותו הצבאי, החל ללמוד לנגן על קסילופון והשתלם בנושא.

 

בשנת 1971 השתחרר מהצבא ועבודתו הראשונה כחייל משוחרר הייתה כמתופף בתכנית היחיד הראשונה של חוה אלברשטיין. לאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב האמנים: יהורם גאון, גדי יגיל, יפה ירקוני, מוטי פליישר, שלמה ארצי, שושנה דמארי ועוד מכוכבי התקופה.

באותה שנה, הגיע לאודישן לתזמורת הפילהרמונית ונבחן אצל זובין מהטה. "אני זוכר שהייתה בחינה טובה מבחינתי ואחריה מהטה קם ומחא כפיים על הקטע של 'פורגי ובס' שניגנתי שם", משחזר, "אבל אחר כך התברר שלא התקבלתי בגלל קונספירציה של פרוטקציות, אז התמקדתי במוזיקה 'קלה'".

 

בשנת 1976 נסע הרשקוביץ עם חברו מלהקת פיקוד מרכז, איתן שפירא, לסיבוב הופעות עם להקת "שלום" הייצוגית. שפירא, שניגן כבר בפילהרמונית באותה תקופה, החליט "לשכנע" את הרשקוביץ לגשת שוב לבחינות לתזמורת ולאחר שנתיים של לימודים אינטנסיביים, הגיע הרשקוביץ לאודישן בשנת 1978.

 

"זובין לא זכר שנבחנתי", מספר הרשקוביץ, "והתקבלתי כנגן 'אקסטרה', מחליף. ובשנת 1979 הגעתי שוב לבחינה ושוב התקבלתי כנגן 'אקסטרה'. בשנת 1980, החלפתי למשך 4 חודשים נגן שנפצע, ולאחר התקופה הזו, ניגשתי שוב לאודישן והתקבלתי לאחר שנת ניסיון כמתופף קבוע".

בשנת 2016, עם צאתו לגמלאות, פרש מהתזמורת הפילהרמונית לאחר 36 שנה. "זו הייתה תקופה מאד אינטנסיבית, מתוחה ולחוצה וכשהייתי בפילהרמונית לא ניגנתי עם אף אדם אחר".

 

איזו מוזיקה אתה שומע בימינו?

 

"המון מוזיקה קלאסית, אופרות ונהנה לצפות ב-MEZZO".

 

 

אתה מוסיף לנגן היום?

 

"כמעט ולא. אני רוצה חופש. התקופה בפילהרמונית הייתה מאד מסיבית והרענון והמנוחה הללו טובות לי".

 

לא חסר לך?

 

"לא כל כך חסרה לי העבודה כמתופף, אולי בשביל הכיף פה ושם".

 

 

מה אתה עושה בימים אלו?

 

"נהנה מהחיים".

 

18557365_933126020164052_8735374572597369903_n

 

*תודה מיוחדת לגבי הרשקוביץ היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה והמוזיקאים בישראל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

סיפורו של היוצר והזמר מולי אורן ז"ל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

21037781_989939001149420_857078289_o

היוצר והזמר מולי אורן נצרב בתודעת הציבור הישראלי בעיקר בשל שני להיטי פופ מתקתקים שהקליט בשנת 1973 – "יש אליפות" (המנונה של מכבי תל אביב בכדורגל) ו"משוגעים על כדורגל", דואט משעשע שהקליט עם ציפי שביט. על אף שכוכבו זהר לכמה רגעים, סיפורו של מולי, שסומן כאחד הכוכבים המבטיחים בפופ הישראלי בשנות ה-70, לא תועד מעולם, עד לרגע זה.

הוא נולד כשמואל ארוך במצריים בשנת 1946. בשנת 1947 עלה עם משפחתו לישראל והשתכן בתל אביב. כבר מהיותו ילד, גילה כשרון שירה וכשרון מוסיקלי יוצא דופן ובהיותו בן 15 החל לשיר ולנגן על גיטרה ובעיקר ליצור שירים מקוריים פרי עטו. בתיכון למד ב'אליאנס' והיה מסמר הערב במסיבות הכיתה עם קולו הערב.

 

בין השנים 1964-1967 שירת בצבא כחייל קרבי ועם שחרורו שינה שמו למולי אורן (כי כבר היה בסיסט בשם שמוליק ארוך)  החל להופיע במועדונים מקומיים כ"עומר כייאם", "המערה" (לצידה של יפה ירקוני) , "זורבה" ועוד והחל רוכש שם של זמר אהוב. בשנת 1970 הוציא את תקליטונו הראשון שכלל שני שירים: "איתך אל האורות" ו-"2 בלילה" שזכו להצלחה נאה ברדיו וסימנו אותו בעיתונים כהבטחה של הפופ הישראלי לצד חבריו שלמה ארצי, מייק בורשטיין וגליה ישי.

מולי

בשנת 1973 הקליט את ההמנון הרשמי של קבוצתו האהודה מכבי תל אביב ("יש אליפות") יחד עם שחקני הקבוצה וכן את הדואט עם ציפי שביט – "משוגעים על כדורגל". במקביל יצא במחצית הראשונה של שנות ה-70 להופעות רבות בחו"ל וקצר שבחים. בשנת 1973 , במסגרת שירות המילואים, צוות לאקרודיאוניסט והבדרן ליאון ורדימון להופיע בפני חיילים במוצבים .

 

בשנת 1974 הקליט את השיר "קינת דוד" ובשנת 1975 החליט לפרוש ממוסיקה ועבר להתגורר בבלגיה, שם פנה לעסקי הנדל"ן ושימש כאמרגן חובבן שסידר למיטב האמנים כאילנית ולהקת 'שלום' הופעות בחו"ל. כמו כן, משפחתו מספרת כי הוסיף ליצור ולנגן עד יומו האחרון בביתו.

אורן נפטר בביתו בבריסל שבבלגיה בשנת 1999 מהתקף לב והותיר אחריו בן יחידי, דייויד המתגורר שם.

muli

 

תודה מיוחדת לחיה זיו אור, אחותו של מולי ולאלכס בעלה על המידע וקטעי הארכיון ועזרתם לתיעוד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!