"יאסו יא פנגס"-סיפורו של המוסיקאי אברהם פנגס – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

בסצינת המוסיקה הישראלית של שנות ה -60 וה-70 ישנן לא מעט מוסיקאים, נגנים ומעבדים שהחלו את דרכם, כמיטב המסורת אז, בלהקות קצב, שירתו בתזמורת צבאית והפכו לנגנים מבוקשים על ידי מיטב האמנים, כשבשלב מסוים קיבלו הצעה להופיע בחו"ל וסללו דרכם גם בניכר.

 

אחד הגיטריסטים המוכשרים שבלטו ופעלו בשנות ה-60 הוא אברהם פנגס  החי ומופיע בארצות הברית ומדי פעם קופץ לגיחות והופעות נדירות (ספונטניות) בישראל כשבעיני רבים מחבריו ומהמוסיקאים המשתייכים לברנז'ה ההיא הוא נחשב לוירטואוז בתחומו.

 

אברהם פנגס נולד באתונה שביוון בשנת 1947. בהיותו בן שנתיים וחצי, בשנת 1950, עלה עם משפחתו לישראל. תחילה, התגוררה המשפחה במעברת בית יעקב ומשם עברה ליפו ("השטח הגדול"). בילדותו למד פנגס בבית ספר צרפתי למשך שנתיים ולאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר "בארי". את שנות התיכון בילה ב"שבח מופת" ולמד הנדסאות.

בשנת 1961 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו והחל ללמוד מוסיקה בבית הספר למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה. בשנות נעוריו ניגן בשלל תזמורות והרכבים מתחלפים ונמשך בעיקר למוסיקת ה-Shadows (להקת הליווי הנודעת של קליף ריצ'ארד). במחצית הראשונה של שנות ה-60 החל לנגן כגיטריסט מלווה בתזמורתו של אריס סאן ואף השתתף בהקלטותיו הראשונות של סאן (כ"ערב ערב", "תל אביב", "אם אתה צעיר בלב"). במקביל, ניגן כאמור בלהקות קצב מזדמנות כ"כוכבי הכסף".

 

בין השנים 1965-1968 שירת בתזמורת חיל אוויר תחת שרביטו של המנצח אריך טייך ועם שחרורו החל להשתלב בסצינת המוסיקה המקומית כשניגן וליווה מיטב אמני התקופה (דוגמת יהורם גאון, אריק אינשטיין, יהודה ברקן, חנן גולדבלט, רבקה זהר, גבי שושן, דני בן ישראל ועוד), ניגן בתכניות הטלויזיה "מזל בדלי" ו"שלכם לשעה קלה" וניגן בשלל הפקות מוסיקליות דוגמת המחזה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין.

 

אברהם פנגס (שמאלי עליון) במדי תזמורת חיל אוויר.

 

בשנת 1971 נסע לארה"ב לעבוד ולהופיע במועדונו של אברהם גרוברד – "אל אברם". בשנת 1972 עבר לעבוד במועדון "הפינג'אן" של מנחם דורמן ועבד בו עד שנת 1978. במקביל השתתף כנגן בתקליטים שיצאו באותם מועדונים.

בשנת 1978 הקים את מועדונו "נגה" שפעל עד 1987 בו הופיעו אמנים כעוזי פוקס, סמיר שוקרי, שמעון פאר ומני כץ, כשבמקביל הוא מופיע ומשתתף בהפקות מוסיקליות מזדמנות. באותה תקופה ניגן הן על בוזוקי והן על גיטרה.

 

מאז 1987 ובשלושת העשורים האחרונים (עד היום) הוסיף פנגס לנגן ולהופיע בארה"ב ועד היום מוסיף לצבור קהל נרחב הנוהר לראות נגינתו המיוחדת.

דודי ופנגס

תודה מיוחדת לאברהם פנגס על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

מודעות פרסומת

"נער החצר"- סיפורו של הגיטריסט נתן מינסקי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

%d7%a0%d7%aa%d7%9f

שנות ה-60 היו שנים משמעותיות בעולם הרוק הישראלי. אלו היו שנים של להקות קצב מכל קצוות הארץ ששימשו שגרירות הפזמונים הלועזיים לנוער הישראלי הצעיר והתוסס שמצא בהן פורקן עול. אחת הלהקות החיפאיות המובילות בסצינת הרוק בשנות ה-60 הייתה להקת "נערי החצר" שפעלה כ-8 שנים והטביעה חותמה בסצינת הרוק החיפאית והתל אביבית. נפגשתי עם מייסד הלהקה, נתן מינסקי, שסיפר לי את סיפורה של הלהקה ואת סיפורו שלו ובכך חשף בפניי עוד נדבך חשוב ומעניין בתולדות הרוק הישראלי.

נתן מינסקי נולד ברוסיה בשנת 1945. באותה שנה עברה משפחתו לפולין (שם נפטר אביו) ובהיותו בן 12, בשנת 1957, עלה עם משפחתו (אמו ואחותו) לישראל אל קיבוץ ניר דוד. בשנת 1958 עבר לקיבוץ "שער הגולן" ובשנת 1960 עבר עם משפחתו אל כפר אתא (לימים קריית אתא) ולמד בבית הספר בקריית חיים.

 

באותה תקופה, הקשר היחיד של מינסקי עם מוסיקה היו מסיבות הכיתה עם הפטיפון והתקליטים של אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, פול אנקה וכו' והאזנה רבה לרדיו.

%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%a1%d7%a7%d7%99

בשנת 1962, בהיותו בן 17 וחצי התגייס לצבא ושירת בחיל הים, שם הכיר חבר'ה שניגנו על גיטרה ושרו, כשאחד מחבריהם היה דני ליטני. מינסקי נזכר כי יום אחד ליטני הגיע עם גיטרה אל המאהל וראה את ליטני מנגן על גיטרה ושר עם חבריו וזה מצא חן בעיניו, אז הוא ביקש מהוריו גיטרה ובגיל 18 קיבל גיטרה ליום ההולדת.

 

באותה שנה החל להאזין הרבה ללהקת "הצלליות" ותוך האזנה רבה לפטיפון, למד את האקורדים והחל ללמד עצמו באופן אוטודידקטי לנגן. בצבא הקים צמד עם חברו אברהם רוזנברג שניגן גיטרה מובילה ומינסקי נהג ללוותו.

בשנת 1965 הקים הרכב בשם "הנוודים" שניגן קאברים לאלביס, קליף והצלליות. סולן הלהקה היה הזמר חנן סינדל (יוצר וזמר שהקליט מספר שירים בשנות ה-60 כמו "המילים שאבדו", "מה שמך", "בלדה על חמישה מלחים") שתוך זמן קצר הוחלף בעוזי אברהם.

 

%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d

בהמשך,הלהקה שינתה שמה מ"הנוודים" ל"נערי החצר" (שם שנתן ללהקה הזמר בני ברמן בזמן שהלהקה הופיעה במועדונו בנתניה). בהמשך הלהקה תחליף גלגולים ונגנים ובין הסולנים שעברו בלהקה ניתן למצוא את דוד יפרח ("האריות", "זוהר השביעי") וג'ו מאי (יוצא תזמורת חיל אוויר) ואחותו הלן מאי. הלהקה ביצעה בעיקר גרסאות כיסוי ושירים מקוריים משלה בהם "איש מזג האוויר" שנכתב והולחן על ידי חברי הלהקה.

1017519_10204322022424415_6512382413477144230_n

הלהקה החלה להופיע בבתי מלון ומועדונים, תחילה באזור חיפה ולאחר מכן אף במלון דן בתל אביב. בתחילת שנות ה-70 החלה הלהקה להופיע במועדון "ברברים" התל אביבי. "נערי החצר" התפרקו בשנת 1973. אחרי פירוק הלהקה הצטרף ללהקת "הקוקטיילס" (עם רוי יאנג) עד שנת 1975.

כיוון שהבין שממוסיקה אין עתיד כלכלי, ב-1972 הצטרף מינסקי לתעשייה אווירית בה עבד במשך 35 שנה (עד 2007) במקביל לקריירה המוסיקלית שטיפח.

 

בים 1975-1995 ניגן בעיקר בלהקות מזדמנות בהן להקת "השחפים" (עם סימון אזולאי) ולהקות חתונות למיניהן אך התמקד בעבודה בתעשייה האווירית.

באמצע שנות ה-2000, לאחר הפוגה ארוכה, חזר לנגן ולהופיע בהופעות מזדמנות, בין השאר הופיע עם להקת "האריות" ולהקות המתמחות במוסיקה הנוסטלגית של שנות ה-60 וה-70.

13178875_718265008316822_115976804283455416_n

תודתי הגדולה נתונה לנתן מינסקי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"הדים של צלליות" – סיפורה של להקת "ההדים" מחיפה- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ההדים

 

שנות ה-60 היו ללא ספק שנות הזוהר של להקות הקצב בארץ ובעולם. הנוער, שבתחילת הסיקסטיז הושפע מאלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, החל פוקד את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות ומנסה לחקות אליליו כשהוא מאזין שעות על גבי שעות לתקליטים ולומד, לרוב באופן אוטודידקטי, לנגן את השירים כמו בתקליט.

לאורך שנות ה-60 וה-70 פעלו בארץ מספר להקות קצב הנשאו את השם "ההדים": יש את להקת "ההדים" של ד"ר בצלאל יונגרייז שהקליטה את שיר הרוק העברי הראשון ("הו ילדונת") בשנת 1963, יש את להקת "ההדים מבאר שבע" שנעה יותר לכיוון הרוק הכבד והפרוגרסיבי (בשנים מאוחרות יותר) ויש את להקת "ההדים" מחיפה, שהעריצה את הסאונד האוריגינלי של להקת הצלליות וקליף ריצ'ארד ופעילה החל משנת 1961 ועד היום (לאחר הפסקה ארוכה ואיחוד מחודש) בחיפה, כשהיא גוררת עימה קהל מעריצים נלהב מכל קצוות הארץ של שוחרי הנוסטלגיה המתוקה ההיא.

 

סיפורה של הלהקה מתחיל בחיפה בשנת 1959, עת נפגשו הבסיסט ג'ק קרייסברג והגיטריסט רמי סדנאי בצופים.

 

באותה תקופה, השניים הושפעו מאד ממוזיקת הפופ האינסטרומנטלית שהושמעה באותה תקופה על גלי האתר מפי אמנים כדוויין אדי, ג'וני וההוריקנים, הצ'אמפס וכמובן להקת הצלליות (שליוותה אותה תקופה את קליף ריצ'ארד אך שימשה להקה משפיעה בזכות עצמה).

13686555_1464277556931259_520753979163216054_n

ג'ק ורמי החליטו להקים להקה משלהם, והחלו לחפש אחר מוזיקאים בעלי רקע ועניין דומים לשלהם. בשנת 1961 פגשו את הגיטריסט המוביל ישראל גרזון בחנות תקליטים והזמינו אותו להצטרף אליהם לאיזה סשן נגינה. זמן קצר לאחר מכן צירפו את רן לב כגיטריסט קצב וזמר. רביעית המופלאים מחיפה: ג'ק קרייסברג, רמי סדנאי, ישראל גרזון ורן לב החליטו לקרוא ללהקתם "ההדים" כשהם מצרפים אליהם את המתופף יוסי להט ז"ל, כשהארבעה הם הבסיס ללהקה ולאורך שנותיה, החליפה הלהקה, בעקבות גיוסם של חלק מחבריה,  מספר גלגולים של מתופפים ( בהם ארנון ברקאי, מיכה אבן צור, מיכה בן חמו, פרוספר), אורגניסט (אבי פלדמן), סקסופוניסט (מוטק'ה סגל) ובתקופה מסוימת נצטרף ללהקה גם גיטריסט הקצב והזמר שמשון שמוקלר.

 

בתחילת שנות ה-60, להקת "ההדים" בלטה מאד בסצינת הרוק (בעיקר החיפאית) והופיעה בין השאר במרתף רוטשילד (1962), מלון דן כרמל (1963-1964), כאליף תל אביב (1961), מועדון 120 בחיפה (1963-1965) ועוד.

13895139_1471102479582100_1813458367117785450_n

בתחילת שנות ה-70 הלהקה התפרקה וכל אחד מחבריה פנה לעיסוק אחר. בשנת 1996 הלהקה התאחדה שוב ואף הקליטה אלבום המתעד פועלה. מאז ועד היום, הלהקה פעילה בעיקר בחיפה ("כי אין מי שיארגן לנו הופעה בתל אביב", מספר רמי סדנאי) ומופיעה בפני מאות מעריצי הסאונד המקורי של קליף ריצ'ארד והצלליות (עמותת "קליף ריצ'ארד והצלליות" בישראל מונה כיום כ-400 חברים).

רמי (סדנאי), מדוע לא חשבתם להקליט חומר מקורי בתחילת שנות ה-60?

 

"לא זוכר, לא היו אמצעים וזמן".

 

מה היה המוטו של הלהקה?

 

"הסאונד המיוחד של הגיטרות החשמליות, מקצב הרוקנרול והסאונד של להקת "הצלליות".

 

מה עושה כל אחד מחברי הלהקה כיום?

 

"ישראל גרזון בתחום הביטוח, רמי סדנאי בתחום הצלילה, רני לב בעסקי הנדל"ן וג'ק קרייסברג, שמאז תחילת שנות ה-70 חי בארה"ב, עוסק בהפקות מוסיקליות.

 

 

זכורה לך חוויה מיוחדת מאחת ההופעות?

 

"כן, באחת ההופעות בבת גלים בחיפה, רני לב התחשמל מהגיטרה ורק התעוזה של ג'ק קרייסברג הצילה אותו".

 

תודה מיוחדת לרמי סדנאי היקר על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורה של להקת "ההדים" מחיפה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

"רוקר חי" – ראיון בלעדי עם חלוץ הרוק הישראלי ג'רארד קמינסקי – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

זרר1

"רק תנו לי עוד קצת ממוסיקת הרוקנרול הזו", כך גרס צ'אק ברי בשנת 1958 ולמעשה לא רק שהוליד להיט קלאסי אלא ביטא את קולם של נערי העולם באותן שנים שמצאו ברוקנרול פורקן עול, מפלט ואורח חיים שכולו מוסיקה, אהבה ועוד מוסיקה.

 

בישראל, ניצני מקצב הרוקנרול החלו בתחילת שנות ה-60 בדגלן של להקות רוקנרול ישראליות ("להקות קצב") ששימשו שגרירות הרוק האמריקאי והבריטי מחו"ל בישראל והופיעו עם אותם השירים ששיגעו את הנוער ברחבי העולם. בשלב מאוחר יותר גם נוצרו שירי רוקנרול בעברית עם אותם המקצבים כמו בחו"ל, רק שעבור הממסד, רוקנרול בעברית הוא נטע זר שאסור לתת לו במה וביטוי.

 

אחד מחלוצי הרוקנרול בישראל של תחילת שנות ה-60, לצד ד"ר בצלאל יונגרייז ולהקת ההדים, היה ג'רארד קמינסקי שחי רוקנרול, נשם רוקנרול ועשה רוקנרול ולמעשה מהווה מאבות היסוד של הרוקנרול במתכונתו הראשונה (והבסיסית) בישראל.

gerar

 

הוא נולד בצרפת בשנת 1944 בשם ג'רארד קמינסקי ועלה עם הוריו לארץ אחרי מלחמת העולם השניה. המשפחה השתכנה בתל אביב וג'רארד מעיד על עצמו כי מאז ומתמיד נמשך למוסיקה ובעיקר לרוקנרול של ביל היילי, אדי קוקרן, ג'רי לי לואיס, צ'אק ברי, באדי הולי, ליטל ריצ'ארד ומאוחר יותר אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד והצלליות.

 

בשנת 1956, בהיותו בן 12, בנה בעצמו את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו ולימד עצמו לנגן באופן אוטודידקטי. במקביל ניגן על מפוחית פה ושר.

 

בשנת 1960, שנים בהן ניצני הרוקנרול החלו להתפשט גם בישראל, ג'רארד  בן ה-16 היה מהראשונים שהחלו להופיע ולשיר רוקנרול שאז נחשב "נטע זר" בישראל הממסדית של אותן שנים.

282153_10151165458154736_954502943_n

בשנת 1961 היה מהראשונים להקים להקת רוקנרול (בישראל להקות מסוג זה כונו "להקות קצב") והקים את להקתו הראשונה- "כוכבי הכסף" (1961-1962) . אחריה באו "האלילים המטורפים", "ג'רארד וכוכבי הכסף", "ג'רארד ולהקתו" וכמובן  מאוחר יותר בשנת 1965  הקים את להקת "השמנים והרזים" שהקליטה שני תקליטונים (התקליטון הראשון כלל את הסולן עוזי פוקס, אולם שיר אחד הולחן והוקלט ע"י קמינסקי עצמו בצרפתית Attendez) כשאת להיטה הגדול "יה יה מה יהיה" (הוקלט ב-1967 ויצא ב-1968), שנחשב בעיני רבים לאחד משירי הרוק הגדולים בכל הזמנים, אותו הלחין קמינסקי למילותיו של אלישע נמרי (צייר ובעלה לשעבר של זמרת הפופ ירדנה הדר) עם הסולן דודו רג'ואן ז"ל. אחד המוסיקאים שקמינסקי "גילה", כדבריו, בלהקה היה צביקה פיק, קלידן הלהקה.

423718_3738973108456_528066504_n

תחילה קמינסקי שימש כבסיסט הלהקה (בשלב מסויים הוא הפך מנגן גיטרת ליווי לבסיסט) ובשלב מסוים עבר לצד האמרגן והכניס את דודו רג'ואן במקומו.

 

לאורך שנות ה-60 ניהל מספר מועדונים כשהבולטים בהם היו "אבא בהריון" ו"אמא מתגלחת" ועסק לצד היותו איש להקות קצב, כעוזרו של האמרגן ששון רג'ואן. בשנת 1970 החליט לפרוש מעולם המוסיקה אך נשאר בתחום: הוא שימש כמנכ"ל בחנות כלי זמר ולאחר מכן הפך למכוון ומתקן פסנתרים, ואף חי תקופה בלונדון בה זכה להצלחה בתחום זה.

fff

לאחר לא מעט נסיונות שכנוע ו"הפעלת קשרים" עם מוסיקאים שעבדו עימו, סייע לי הסקסופוניסט הותיק אורי סעדה (שסיפורו המלא גם נמצא ב"דודיפדיה") בארגון הפגישה עם ג'רארד בביתו. ג'רארד אמר שלא מתראיין ולא התראיין שנים רבות, אך הסכים לתת לי ראיון יחיד ובלעדי  ולפרוש את הקלפים על השולחן לעומק פעם אחת אחרונה ואולי היחידה.

 

נפגשנו בביתו בתל אביב ומיד עם היכנסי לביתו בלטה נפש האומן הרוקר שבו: פוסטרים של להקות הקצב אותן ייסד עיטרו את הקירות, ציורים אומנותיים ומכונת ג'וקבוקס מקורית משנת 1962 המונחת בסלון.

 

ישבנו פנים מול פנים: ג'רארד, אורי סעדה ואנוכי ובמשך שעתיים וחצי נחשפתי לסיפורו המרתק והמלא של מי שנחשב לאחד מחלוצי הרוקנרול המוקדם המשפיעים ופורצי הדרך בישראל. בעודו מעשן סיגריה אחר סיגריה, נחשפתי לאדם צנוע מאד, נחבא אל הכלים שלא אוהב לדבר או להעיד על עצמו, מלא חוש הומור ובעל דעות נוקבות לגבי מוסיקה ולאורך השיחה, נחשפתי גם לחומרים נדירים מארכיונו הפרטי אותן סיפחתי לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

עם תמונה לא יצאתי, שכן ג'רארד נגד תמונות באופן עקרוני (לדבריו, לא מצטלם אף עם קרובי משפחתו) אך יצאתי עם מידע רב שערכו התרבותי לא יסולא בפז.

 

ג'רארד, מהו רוקנרול?

 

"שמע, אני מדבר על רוקנרול. האמרגנים והעיתונאים של אז, קראו לנו להקות קצב, אבל למה להקות קצב? כי באותה תקופה החלו לפעול הביטלס וקראו להם "חיפושיות הקצב" ולכן "להקות קצב" נשמע מתחרז יפה. אבל, למעשה היינו להקות רוקנרול. לא כל מי שמתיימר להגיד שהוא היה רוקר הוא היה רוקר. בשבילי שלום חנוך הוא לא רוקר. רוקנרול זו צורת חיים. גם אריק אינשטיין ניסה לעשות רוקנרול אבל זה לא רוקנרול אני מצטער. יש רוקר אחד בירושלים שלא יצא לי לנגן איתו, שלמה מזרחי ("הבמה החשמלית") זה רוקר!"

 

שתבין טוב מאד, אני הייתי די בוגר וכבר בגיל 17 שכרתי אולם קולנוע בהרצליה בכדי לעשות מופע רוקנרול. לא רציתי שהאמרגנים ירוויחו עלינו כסף. שכרתי קולנוע בהרצליה בשם "קולנוע היכל", ואני זוכר שהלכתי אפילו לראש העיר לקבל אישור."

 

לרוקנרול יש גיל?

 

"לא, אבל אני זקן."(צוחק).

 

1209351_305217439621583_540229259_n

אילו להקות היו לך במחצית הראשונה של שנות ה-60 ?

 

"שמע, הייתי חייב להחליף נגנים ושם של להקה כל שישה חודשים כי הארץ הייתה קטנה, אז לא היו מועדונים והיו מעט להקות. הלהקה הראשונה הייתה "כוכבי הכסף", לאחר מכן "האלילים המטורפים", לאחר מכן "ג'רארד וכוכבי הכסף", "ג'רארד ולהקתו".

 

איך בחרת את הרפרטואר של הלהקה?

 

"הקהל בחר. שמע הייתה לנו תכנית מסודרת אבל לרוב ניגנו מה שהקהל בא לשמוע ומה שהקהל רוצה. אחרת אתה לא מצליח.

 

שרתם רק באנגלית?

 

"לא, גם בעברית. חומרים מקוריים".

 

למה לא הקלטתם באותה תקופה?

 

"לא רצו להקליט אותנו. בתקופה ההיא היינו מה שמכונה "פושטקים" וכשכבר הקלטנו, אז אמרו שהעברית לא טובה, ולא חשוב שכעבור כמה שנים העברית הייתה "גלגל אותה, שחק אותה, היא רצתה קפה הפוך".

 

אתה חושב שהקדמת את זמנך?

 

"אני בטוח".

 

 

מה תפקידך היה בדיוק בלהקה?

 

"אני הייתי מעורב בכל דבר: הייתי המנהל, הייתי האמרגן, הייתי הפסיכולוג, הייתי היחצ"ן – הייתי הכל. זה יותר סיפוק".

 

היו לכם תלבושות אחידות?

 

"כמובן. אני הייתי מאד קפדן. אם אני קבעתי שכולנו עם גרביים לבנות והייתי רואה אחד עם גרביים אדומות אז הייתה בעיה. הייתי מאד פדנט. אצלי אף אחד מהנגנים לא עישן חשיש או נגע בסמים אלא כולם נתנו את 100 האחוזים שלהם בכל הופעה. משמעת הייתה אצלי חוק ברזל".

 

 

 

 

זיהו אותך ברחוב באותה תקופה?

 

"כן, בהתחלה נהניתי מזה מאד, אבל בשלב מסוים זה התחיל להפריע לי, כי לא יכולתי לשבת במסעדה בשקט או ללכת לקולנוע".

 

היית סלב במונחים של אז?

 

"כן, אם תרצה אני יכול להראות לך כתבות (הוא הראה לי), אבל חלק מהכתבות עלו באש".

 

למה?

 

"שרפתי. אני רוקר".

 

מה כתבו עליך?

 

"כתבו על הופעות, על מקומות בהם הייתי מבלה, אבל הרבה היה שטויות. למשל בעיתון "בול" ("פלייבוי הישראלי" של שנות ה-60) כתבו עליי פעם שעשיתי אורגיה עם כמה בחורות ואני אומר: "הלוואי" (צוחק), לא היה ולא נברא. זה התחיל להציק לי."

20160622_191153

 

מתי התחלת לפתוח את המועדונים?

 

"את המועדונים פתחתי לאחר מהומה שהייתה בקולנוע "אדיסון" כשפירקו את הכסאות. החלטתי לפתוח מועדון שינגן רוקנרול באופן מסודר. אני הגיתי את השמות "אבא בהריון" ו"אמא מתגלחת". למעשה, אני תמיד חיפשתי גימיקים כי זה מה שתפס. גם "השמנים והרזים" היה גימיק, למה? כי לא היה אף שמן, כולנו היינו רזים כמו גפרורים. הייתי טוב מאד בשיווק.

 

באותה תקופה עבדתי כעוזר של האמרגן ששון רג'ואן, הוא זה שהביא את להקת "הסינג סינג" לארץ (להקת רוק בריטית מצליחה שהשתקעה בישראל של שנות ה-60). זה היה לי טוב, כי להקתי חיממה את הסינג סינג ולמדתי מרג'ואן המון".

 

היית מגדיר את "השמנים והרזים" כמצליחה בלהקותיך? איך הגעתם להקליט?

 

"השמנים והרזים הייתה הצלחה שאין כדוגמתה. עשינו 2-3 הופעות בערב בדובלאז'ים עם להקות אחרות. יום אחד פנה אליי עיתונאי הקולנוע דן פיינארו שעבד ב"הד ארצי" ויום אחד הוא הקליט להסכים אותנו, הוא שילם לנו שעות אולפן ל-4 טראק: 4 שירים ב-3 שעות בטייק אחד ללא שעות. אמנם התקליטון לא איכותי במיוחד אבל היה לנו טייק אחד להכל בלי בישול בלי כלום".

 

איך נולד "יה יה מה יהיה"?

 

"אני הלחנתי את זה. כתב את זה אלישע נמרי, צייר, שרצה את השיר לחברה שלו דאז, הזמרת ירדנה הדר (זמרת פופ שהוציאה תקליטון בסוף שנות ה-60 ושרה בין השאר בלהקת "זוהר השביעי" עם זוהר לוי. כיום חיה ומופיעה בארה"ב. תחקיר מלא אודותיה נמצא אף הוא ב"דודיפדיה") עליה כתב את השיר, אבל התעקשתי שאנחנו נקליט. כתבתי את הלחן ב-10 דקות, הוא כתב את המילים ב-3 דקות, ואני מאד אהבתי את זה כי זה קליט. יש אנשים שטוענים שזה שיר הרוק הכי טוב שהולחן בארץ. אני לא מסכים, אבל יש טענה כזו. בלי רדיו בלי תקשורת, כנס היום ליוטיוב יש כבר מעל 10 אלף צפיות. אתה יודע כמה שנים חלפו?".

ווטסון טי בראון (הרכש שקמינסקי גילה והביא מלונדון ל"שמנים והרזים" וכיום מופיע במועדונים מקומיים בניו יורק) היה הסולן, למה הוא לא הקליט את זה?

 

"ווטסון היה מופיע עם השיר הזה והוא נשמע נפלא, וכשהקלטנו את הפלייבק והוא שר את השיר באולפן, לא הבנו מילה. על הבמה הוא נשמע ישראלי, עשינו עוד טייק ולא הבנו מילה. אז לקחתי את דודו רג'ואן ז"ל ואמרתי לו: אתה תקליט, והוא אמר: "אבל אני לא מכיר את השיר", אז אמרתי לו "כנס לשירותים, תלמד את השיר" ותוך חמש דקות הוא הקליט וזה מה שיצא. במשך שנים חשבו שעוזי פוקס הסולן מה שלא נכון בכלל".

 

זו למעשה הלהקה האחרונה שלך?

 

"כן".

 

מה עשית אחרי זה?

 

"הפסקתי עם המוסיקה, להנאתי הלחנתי רק איזה 120 שירים, זה הכל."

 

למה החלטת לעזוב את המוסיקה?

 

"שמע הייתי באותה תקופה די בוגר והייתי טיפש. התחתנתי בגיל מאד צעיר, בגיל 20 כבר הייתי נשוי, בגיל 26 כבר היו לי ארבעה ילדים ואני הבנתי שעם המוסיקה שלי אני לא יכול ללכת לסופרמרקט, וזה חלק מהרוק’נרול, ובשלב מסוים אני פרשתי. לא חשוב שבשלב מסוים אני גרתי בבנימינה וכל מיני נגנים שהיו חוזרים מהופעות בצפון היו קופצים אליי לנגן עד 3-4 בבוקר אבל אני עקרונית פרשתי. הרבה אמנים נהגו לבוא אליי לקבל ייעוץ ללא תשלום. באו להתייעץ איתי".

20160622_191123

מה עשית אחרי פרישתך?

 

"הייתי מנכ"ל של חנות כלי זמר ואחרי זה הפכתי לכיוון ותיקון פסנתרים. בשלב מסוים עברתי לאנגליה וכיוונתי פסנתרים לאמנים מאד מפורסמים בהם Tears For Fears ופול מקרטני. יש סיפור די מצחיק: יום אחד הזמינו אותי לכוון פסנתר לפול מקרטני בבית מלון. לא ידעתי שאני מכוון לפול מקרטני כי הצוות הזמין אותי. אז אני עובד על הפסנתר בבית מלון, ואני רואה שמקשטים את האולם ושאלתי: "בשביל מה זה?", ואמרו לי: זה בשביל פול מקרטני. היום חוגגים לו יום הולדת, אז אמרתי להם: "שיט, אם הייתי יודע הייתי לוקח יותר כסף, כי אני לא סובל את המוסיקה שלו היום, ואני מסובב ת'ראש והוא עומד לידי ולוחץ לי ת'יד. עשיתי פשלות".

 

 

אתה חושב שאתה עדיין רוקר?

 

"כן, אני חושב שאני עדיין רוקר".

 

 

אהבת לשמוע את עצמך שר?

 

"לא".

 

היית מגדיר עצמך פורץ דרך?

 

"זה מה שאומרים. לא אני"

 

ח

 

אני רוצה להודות מכל הלב לג'רארד קמינסקי היקר על שניאות לפגוש אותי ולתרום חלקו החשוב לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי ותודה מיוחדת לאורי סעדה על העזרה הרבה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

סיפורה של להקת הרוק הישראלית "קצפת" (1971-1973)- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

13472408_737011376442185_1364175168_n

שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 בישראל היו שנות פריחה בסצינת להקות הרוק הישראליות, שנשאו אז את השם – "להקות קצב". לא שמעתם אותן ברדיו, לא צפיתם בהן בטלויזיה, אלא הכרתם אותן מפה לאוזן דרך דור "הדיסקוטקים" של אז.

 

להקות הקצב היו פרושות ברחבי הארץ כשכל איזור מתברך במאות להקות, חלקן חובבניות וחלקן מקצועיות, ששימשו שגרירות הרוק והפופ העכשווי (דאז) של חו"ל לישראל, לדוגמא: במרכז היו אלה להקת האריות, הצ'רצ'ילים, הנסיכים, הכוכבים הכחולים ועוד, בירושלים היו אלה פעמוני סוני, הבמה החשמלית, הביסקוויטים וכדומה ובחיפה היו אלה הנמרים, הדוכסים, הנזירים וכו'.

 

הפעם בחרתי לספר לכם על להקת רוק בולטת בסצינת המוסיקה החיפאית והיא להקת "הקצפת" – להקת רוק ישראלית שפעלה בין השנים 1971-1973 וזכתה להצלחה מסחררת ברחבי הארץ.

 

חברי הלהקה: צחי סעד (גיטרה מובילה ושירה), רוני אליאס ( בס ושירה) ודוד משעלי (תופים).

13453862_737011373108852_182808601_n

בשנת 1970 פעלה באיזור הקריות להקת קצב בשם "מייק והנשמה", שכללה את הסולן מייק לוגסי ז"ל (לימים מנהיג להקת "מייק והגולדסטארים" ו"פרפר אטומי") , צחי סעד ( גיטרה מובילה), רוני אליאס ( בס) ודוד משעלי (תופים). הלהקה פעלה כחצי שנה ולאחר שהתפרקה בראשית 1971, החליטו צחי סעד, רוני אליאס ודוד משעלי להקים שלישית רוק משלהם שתנגן רוק כבד עם תוספות ועיבודים מוסיקליים מקוריים משלהם, כשעל העיבודים אמונים שלושת חברי הלהקה.

 

הם פנו אל האמרגן אבי צמח שניהל אותם והחלו להופיע, תחילה באיזור חיפה והסביבה. בקיץ 1972 קפצה לבקר את צמח, ידידתו שהייתה במקרה פקידתו של חיים סבן, עימו צמח היה בקשר בנוגע לארגון הופעות. צמח שכנע אותה לסייע לו לארגן הופעה בחינם של להקת "קצפת" ( הקרויה על שם להקת Cream שעם שיריה פתחה השלישיה הישראלית את הופעותיה) ב"אולמי גיל" ברמלה. הלהקה הגיעה לרמלה ולאחר ההופעה זכתה להצלחה גדולה ( כבכל סיפור סינדרלה) וכעבור ימים ספורים חתמה חוזה להופיע מדי שבת ב"אולמי גיל" עם חומרי רוק מתקדם דוגמת גראנד פאנק, דיפ פרפל, לד זפלין וכו'.

 

הלהקה הופיעה ברחבי הארץ בהצלחה רבה, כשהפוסטרים שלה מעטרים את איזור המרכז והקהל נוהר להופעותיה. בשנת 1973 ההרכב התפרק בגלל שחברי הלהקה נישאו.

13459496_737062526437070_1277756556_n

רוני אליאס עבר להתגורר בשווייץ (עדיין מתגורר שם) והפך להיות בנקאי, כשהוא מנגן לעיתים בהרכב מקומי של חבריו לבנק.

 

צחי סעד ודוד משעלי ניסו לשחזר את ההצלחה של קצפת וצירפו אליהם את הזמר בבר וקנין כשהלהקה נקראה "קצפת השניה", אך כעבור חודש הרכב זה לא הצליח והתפרק.

 

בשנת 1974 הצטרפו צחי סעד ודוד משעלי ללהקתו של חברם מייק לוגסי – "פרפר אטומי" בה היו: מייק לוגסי ז"ל(שירה), צחי סעד (גיטרה מובילה) , דוד משעלי (תופים), ז'קי אביסדן ז"ל (קלידים). הלהקה הקליטה חמישה שירים מתוכם יצאו באופן מסחרי רק ארבעה על שני תקליטונים: "בינך וביני", "להיות בעננים", "יש לי דם לאהוב אותך" ו"עד בלי די".

לאחר פירוק פרפר אטומי דרכיהם של משעלי וסעד נפרדו, כשמשעלי ניגן בהרכבים מקומיים עד שפרש וסעד הצטרף ללהקת "ברקת" ( להקתו של יהודה פוליקר), גלגולה המוקדם של להקת "בנזין". לאחר מכן, הצטרף למספר הרכבים עד שפרש ממוסיקה ויצא לפנסיה.

13480011_737011386442184_1530038720_n

תודה מיוחדת מכל הלב לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפורה המוסיקלי המלא של להקת "הקצפת" ובנוסף את סיפורו המוסיקלי המרתק ( שיועלה בתחקיר נפרד) במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, הנגנים בישראל והרוק הישראלי.

 

*תודה מיוחדת לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי, תודה מיוחדת לאבי וינטרוב היקר על ש"שידך" בינינו.

 

קרדיטים:

פוסטר של להקת "קצפת" באדיבות אוספו הפרטי של מאור חסן היקר .

שאר התמונות של להקת "קצפת" מאלבומו הפרטי של צחי סעד.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

"איזי" – סיפורו של המתופף ישראל שלומוביץ' – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

להקת שחול לבן - עותק

ישראל שלומוביץ' ("איזי") נולד ב-19 לפברואר 1952 בתל אביב. כילד, מעיד על עצמו, אהב לשמוע המון מוסיקה בשלל הסגנונות ולתופף על הרגליים או על השולחן. בשנת 1962, בהיותו בן 10, החל לנגן על אקורדיון ולמד לנגן על מלודיקה ואקורדיון בקונסרבטוריון אנזאגי ברחוב פרישמן בתל אביב בין השנים 1960-1962.

 

בגיל 15 עבר לנגן על הכלי האהוב עליו: תופים, ובין 1968-1970 היה מתופף בלהקת "שחור לבן" בה היו חברים: איתן מסורי, אודי שפילמן ואוהד אינגר. הלהקה הופיעה בבית הנוער של תל אביב וכן בעיר הנוער בגני התערוכה.

להקת שחול לבן

חצי שנה לפני גיוסם לצה"ל, חברי להקת "שחור לבן" התנדבו להופיע עם תזמורת חיל האוויר בכמה מבסיסי חיל האוויר ובשנת 1970 התקבלו לתזמורת חיל האוויר וניגנו בה עד שחרורם בשנת 1973.

עם שחרורו ניגן כמתופף בתזמורת המחזמר "רומנסרו ספרדי" וליווה אמנים רבים במסגרת שירות המילואים בתזמורת חיל האוויר וכן הופיע בתזמורות חתונות למיניהן.

 

בשנת 1978 עבר לארה"ב ופתח עסק שאינו קשור למוסיקה. שלומוביץ' מתגורר כיום בלוס אנג'לס, קליפורניה.

 

תודתי הרבה נתונה לישראל שלומוביץ' היקר על שפינה מזמנו לשוחח עימי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

דני גיטר- סיפורו של הגיטריסט דני זמירי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

תמונה

דניאל (דני) זמירי נולד ב-6 בינואר 1956 בבת גלים, חיפה. את דרכו המוסיקלית החל בגיל 6 כשהחל ללמוד פסנתר והתמיד בכך עד גיל 9 כשהוא מנגן בקונצרטים של ילדים וכו' עד שהחליט להפסיק. בגיל 13 שב אל המוסיקה הפעם כנגן גיטרה המושפע משלל גיטריסטי הרוק ששלטו בעולם וחיידק הגיטרה דבק בו עד היום.

 

להקת הקצב הראשונה שלו הוקמה בשנת 1970 בהיותו בן 14 עם יעקב מירקין ( לימים מפיק ואמרגן חיפאי נודע) על הקלידים ודני זמירי עצמו על הגיטרה החשמלית.

23509_385189121854_518951854_3738145_5512043_n

 

בין השנים 1970-1971 הצטרף ללהקת "הצדפות" שכללה את הזמר ג'קי אמסלם, מומי המתופף, ארנון פלטי על הבס ודני זמירי על הגיטרה החשמלית.

23509_385353236854_518951854_3741904_6501733_n

בין השנים 1971-1974 הקים עם חבריו ג'קי אמסלם (זמר), אבי וינטרוב (בס), אלי ברדה (תופים) ודניאל זמירי (גיטרה מובילה) את להקת הרוק "מתח גבוה" תחת ניהולו של משה אלון ז"ל. הלהקה הופיעה ברחבי הארץ ובשנת 1974 דני עזב את הלהקה בשל גיוסו לצבא.

10329255_1389455268008056_2135155860953179496_n

הוא עבר אודישנים לשתי להקות צבאיות אך נשלח למשטרה צבאית והחלום נגוז. אחרי הצבא בשנת 1976 נעשה נסיון להקים שוב את "מתח גבוה" מחדש אך נסיון זה צלח חצי שנה בלבד והלהקה התפרקה.

 

לאורך שנות ה-70 ליווה בהופעות את צביקה פיק, רוי יאנג ושימש כגיטריסט מחליף בלהקות מקומיות.

 

בשנת 1977 הצטרף  זמירי לתזמורת חתונות שכללה את הקלידן אלי ריבשטיין ז"ל, יוסי זאנה (זמר), בבר ויצמן (בס) ואלי ברדה (תופים). ההרכב נקרא "הבלוז". בשלב מסוים הקלידן מאיר כהן החליף את אלי ריבשטיין והלהקה נקראה "שלהבת". זמירי ניגן עם ההרכב עד דצמבר 1984, ובשנת 1985 עבר להתגורר בארה"ב וכיום מתגורר בלוס אנג'לס.

25284_1159010955064_1821488639_311656_1455493_n

דני כיום משמש כסוכן ביטוח בלוס אנג'לס ומוסיף לנגן בשביל הכיף עם הרכב מקומי.

 

תודתי הגדולה נתונה לדני זמירי היקר על שגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי בכדי לתעדו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

11174973_10203868317490174_4366723632484480318_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!