עולם המוסיקה אינו חדש או זר למרים צפרי, הוא מעולם לא היה. כבר מגיל 0 נולדה אל תוך בית מוסיקלי לדוד מוסיקאי שהיווה השפעה מוסיקלית ראשונה עליה. היא נולדה כמרים לגיה (בתימנית – "מציאה") וכבר בילדותה נחשבה ל-"הזמרת" של בית הספר ומושב אחיעזר בו גדלה, ואת הקריירה המקצועית הממשית שלה החלה בהיותה בת 15 בלהקת "ענבל" תחת שרביטה של שרה לוי תנאי. בסוף שנות ה-60 החלה להופיע עם בעלה דאז , ישעיהו צפרי, כ"צמד צפרי".
הצמד, שזכה להצלחה רבה בארץ ובחו"ל, תועד על גבי תקליט פורץ דרך (בדיעבד) שיצא בשנת 1977 וזכה להצלחה רבה, אך בעיקר שימש משב רוח מרענן במעבר בין רוקנרול לשירה תימנית שורשית וארצישראלית טהורה.
בשנת 1983, לאחר פירוק הצמד וגירושיהם, פנתה מרים לקריירת סולו שהחלה לתפוס תאוצה עת הופיעה דרך קבע במועדון ה"חאן" בירושלים ובחו"ל. לאחר מכן, הופיעה וגרה משך 5 שנים בארה"ב ועם שובה, הופיעה יחד עם בתה המוסיקאית והזמרת שירלי צפרי ובשנת 1994 השתיים הוציאו אלבום פולקלור מצליח – "ספרי תמה".
מאז ועד היום, מרים מוסיפה להופיע, לשיר ולהקליט חומרים חדשים כשהיא מביאה את סגנון שירתה והגשתה הייחודי ופורץ הדרך אל לב הקהל הישראלי ומתגאה בממשיכי וממשיכות דרכה, דוגמת A-WA על פועלם לשימור השירה התימנית השורשית.
לרגל חמישה עשורים של קריירה מוסיקלית, מרים ניאותה להעניק לי ראיון מיוחד על המוסיקה, הקריירה והמשברים שבדרך, אך בעיקר הניצחון של המוסיקה על תלאות החיים.
מרים, מתי החלה אהבתך למוזיקה?
"נולדתי לתוך זה. דוד שלי היה רועה צאן שהיה כותב, מלחין ושר שיריו בעצמו, וכל המשפחה שאבה זאת ממנו. כבר מגיל קטן ידעתי שאני אהיה זמרת. קראו לי בבית הספר – "שושנה דמארי", כי לא עניין אותי בכלל לימודים, כל מה שעניין אותי היה רק לשיר. אני זוכרת שכשהייתי בת 7, הייתה איזו ישיבה של נשים והעמידו אותי על שולחן ושרתי, ואחת מהן אמרה: "הילדה הזאת תהיה זמרת. כמו כן, הייתי הסולנית בבית הספר במקהלה ובהצגות, ובמושב אחיעזר, בו גדלתי, תמיד היו מזמינים אותי לשיר באירועים ושמחות".
איזו ילדה היית?
"הייתי ילדה מרדנית שאי אפשר לתאר, אני הראשונה שיצאה מהמושב".
ומתי החלטת שאת צריכה לפתח כשרון השירה?
"יום אחד, ביום הבחירות, הופעתי ואדם בשם יעקב חזן החליט שאני צריכה ללכת ללמוד פיתוח קול ולקבל סטיפנדיה ("תעודה"). הייתי בת 13, ובאמת הביאו אותי לאחת המורות הטובות בארץ של אותה תקופה – לולה שנצר, הייתי לומדת אצלה פעמיים בשבוע והייתי הילדה הכי קטנה שלמדה אצלה. אני זוכרת שהיא מאד אהבה את השיר "מחמד לבבי" ותמיד ביקשה שאשיר לה אותו. למדתי אצלה שנתיים וכל הזמן היא שכנעה אותי שהמקום שלי זה להיות בתיאטרון של להקת המחול והשירה "ענבל". היא הייתה פוגשת את עובדיה טוביה (המנהל והיוצר המוסיקלי של "ענבל") ומשכנעת אותו לבוא ולראות אותי".
נישאת בגיל מאד מוקדם, איך זה קרה?
"הייתי בחתונה אחת, בה ראיתי את ישעיהו צפרי, שהיה בלהקת "ענבל", מלווה על תוף את הזמר אהרן עמרם, הוא היה מוכשר מאד, ואהרן הזמין אותי לעלות לשיר, אני זוכרת ששרתי "מה יפים הלילות בכנען" והוא התרשם ממני. הייתי בת 14 וחצי והוא היה בן 30 ומשהו, גרוש עם ילדים, ולמרות זאת התפתח בינינו סיפור אהבה מהסרטים. לאחר מכן, הצלחתי להיכנס ללהקת "ענבל" וזמן קצר לאחר מכן התחתנתי איתו".
איך היה בענבל?
"לעבוד עם שרה לוי תנאי (מנהלת ומייסדת "ענבל") זו הייתה חוויה נדירה ביותר, התחלתי להשתלב בהצגות ובהופעות, לאחר מכן הפכתי סולנית הלהקה ועם הלהקה נסעתי פעם ראשונה בחיי לחו"ל – הופעה באוסטרליה. הייתי צריכה לשיר שם בתימנית ועל אף שאני תימנית, לא שרתי בתימנית אלא יותר ארץ ישראל, ושם למדתי לשיר בתימנית. למדתי מענבל מה זה לעמוד על במה, להופיע, המון דברים שעד היום מלווים אותי. אבל, לישעיהו היו הרבה בלגאנים עם שרה לוי תנאי ועזבנו את "ענבל", בתחילת שנות ה-70".
ואז הקמתם צמד.
"כן, מיד כשיצאנו מ"ענבל" התחלנו להופיע כ"צמד צפרי", זו הייתה הצלחה גדולה. הרפרטואר היה כולו ישראלי עם קצת משחק ושירה בתימנית. הופענו הרבה ב"עומר כייאם" ביפו ובתיאטרון ה"חאן". אהבתי מאד את ההופעות על הבמה אבל תמיד שרתי בטונים שלו ולא שלי, בדיעבד אני לא אוהבת לשמוע את עצמי אז בגלל העניין הזה".
תארי קצת את הצלחת הצמד.
"הופענו ב"תשואות ראשונות", בטלויזיה, ברדיו, יצאנו להופיע עם יונתן כרמון ולהקת כרמון בכל אירופה, הופענו לפני הרבה תיירים בהצלחה רבה. הופענו גם ב"קזבלן" ו"כנר על הגג", היינו סיפור הצלחה".
איך נולד התקליט?
"החלטנו לעשות תקליט והגענו ל"אחים אזולאי". את הרפרטואר בחרנו ביחד ולקח לנו כמה חודשים לעבוד על האלבום עם מיטב הנגנים והמעבד המוסיקלי אלדד שרים".
ואיך הרדיו קיבל את האלבום?
"הושמענו מלא, הרדיו פרגן מאד. היינו פורצי דרך בשנות ה-70, מיזגנו פופ ורוקנרול עם שירה תימנית פולקלוריסטית אותנטית. האלבום הצליח מאד, הוא היה מאד אומנותי".
קוטלגתם כזמרים מזרחיים?
"לא, ממש לא. זמרי פולקלור. היה לנו משהו מיוחד, אין לשיר בלי לרקוד, חובה לתופף, להביא את התיאטרון להופעה, זה היה קסם מיוחד".
למה לא הקלטת שירים נוספים כסולנית?
"כיבדתי את בעלי, היינו עסקת חבילה, לא יכולתי לעשות שום דבר בלעדיו, על אף שקיבלתי לא מעט הצעות מיצחק לוי, פשנל ושאר מנהלים בכירים".
מרגישה פספוס?
"בטח, איזו שאלה!?"
מדוע התפרקתם?
"התפרקנו בשנת 1983, לאחר שהתגרשנו בחיים האישיים".
ואיך התחלת את הקריירה מחדש?
"אני מודה ומתוודה, לא הייתה לי תקופה קלה, התחלתי הכל מחדש. ואז, הייתי צריכה להתחיל תכנית משל עצמי ולהופיע לבד. זה לא היה פשוט אבל הסתדרתי ולמעשה נולדתי מחדש, הופעתי במועדון החאן ב"ירושלים של זהב", חרשתי את חו"ל בהופעות ובשנת 1985 הוצאתי קסטה של שירים ישראליים. בשנת 2003 נסעתי דרך הפדרציה התימנית להופיע בארצות הברית בחנוכה, ואז הופיעה שם להקה תימנית ונשיא הפדרציה, פרופסור אפרים איזאק, הציע לי לבוא לעבוד ולהופיע בארצות הברית. חזרתי לארץ, קיפלתי הכל, גרתי במנהטן והופעתי שם במשך 5 שנים עם אברהם פנגס (בוזוקאי ומוסיקאי). בהמשך הופענו שירלי בתי ואני במופע מצליח עם אחינועם ניני המקסימה".
מה את עושה כיום?
"כיום אני ממשיכה להופיע, לשיר ולשמח לבבות".
תודתי הרבה נתונה למרים צפרי היקרה על שתרמה חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 