"רוקר חי" – ראיון בלעדי עם חלוץ הרוק הישראלי ג'רארד קמינסקי – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

זרר1

"רק תנו לי עוד קצת ממוסיקת הרוקנרול הזו", כך גרס צ'אק ברי בשנת 1958 ולמעשה לא רק שהוליד להיט קלאסי אלא ביטא את קולם של נערי העולם באותן שנים שמצאו ברוקנרול פורקן עול, מפלט ואורח חיים שכולו מוסיקה, אהבה ועוד מוסיקה.

 

בישראל, ניצני מקצב הרוקנרול החלו בתחילת שנות ה-60 בדגלן של להקות רוקנרול ישראליות ("להקות קצב") ששימשו שגרירות הרוק האמריקאי והבריטי מחו"ל בישראל והופיעו עם אותם השירים ששיגעו את הנוער ברחבי העולם. בשלב מאוחר יותר גם נוצרו שירי רוקנרול בעברית עם אותם המקצבים כמו בחו"ל, רק שעבור הממסד, רוקנרול בעברית הוא נטע זר שאסור לתת לו במה וביטוי.

 

אחד מחלוצי הרוקנרול בישראל של תחילת שנות ה-60, לצד ד"ר בצלאל יונגרייז ולהקת ההדים, היה ג'רארד קמינסקי שחי רוקנרול, נשם רוקנרול ועשה רוקנרול ולמעשה מהווה מאבות היסוד של הרוקנרול במתכונתו הראשונה (והבסיסית) בישראל.

gerar

 

הוא נולד בצרפת בשנת 1944 בשם ג'רארד קמינסקי ועלה עם הוריו לארץ אחרי מלחמת העולם השניה. המשפחה השתכנה בתל אביב וג'רארד מעיד על עצמו כי מאז ומתמיד נמשך למוסיקה ובעיקר לרוקנרול של ביל היילי, אדי קוקרן, ג'רי לי לואיס, צ'אק ברי, באדי הולי, ליטל ריצ'ארד ומאוחר יותר אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד והצלליות.

 

בשנת 1956, בהיותו בן 12, בנה בעצמו את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו ולימד עצמו לנגן באופן אוטודידקטי. במקביל ניגן על מפוחית פה ושר.

 

בשנת 1960, שנים בהן ניצני הרוקנרול החלו להתפשט גם בישראל, ג'רארד  בן ה-16 היה מהראשונים שהחלו להופיע ולשיר רוקנרול שאז נחשב "נטע זר" בישראל הממסדית של אותן שנים.

282153_10151165458154736_954502943_n

בשנת 1961 היה מהראשונים להקים להקת רוקנרול (בישראל להקות מסוג זה כונו "להקות קצב") והקים את להקתו הראשונה- "כוכבי הכסף" (1961-1962) . אחריה באו "האלילים המטורפים", "ג'רארד וכוכבי הכסף", "ג'רארד ולהקתו" וכמובן  מאוחר יותר בשנת 1965  הקים את להקת "השמנים והרזים" שהקליטה שני תקליטונים (התקליטון הראשון כלל את הסולן עוזי פוקס, אולם שיר אחד הולחן והוקלט ע"י קמינסקי עצמו בצרפתית Attendez) כשאת להיטה הגדול "יה יה מה יהיה" (הוקלט ב-1967 ויצא ב-1968), שנחשב בעיני רבים לאחד משירי הרוק הגדולים בכל הזמנים, אותו הלחין קמינסקי למילותיו של אלישע נמרי (צייר ובעלה לשעבר של זמרת הפופ ירדנה הדר) עם הסולן דודו רג'ואן ז"ל. אחד המוסיקאים שקמינסקי "גילה", כדבריו, בלהקה היה צביקה פיק, קלידן הלהקה.

423718_3738973108456_528066504_n

תחילה קמינסקי שימש כבסיסט הלהקה (בשלב מסויים הוא הפך מנגן גיטרת ליווי לבסיסט) ובשלב מסוים עבר לצד האמרגן והכניס את דודו רג'ואן במקומו.

 

לאורך שנות ה-60 ניהל מספר מועדונים כשהבולטים בהם היו "אבא בהריון" ו"אמא מתגלחת" ועסק לצד היותו איש להקות קצב, כעוזרו של האמרגן ששון רג'ואן. בשנת 1970 החליט לפרוש מעולם המוסיקה אך נשאר בתחום: הוא שימש כמנכ"ל בחנות כלי זמר ולאחר מכן הפך למכוון ומתקן פסנתרים, ואף חי תקופה בלונדון בה זכה להצלחה בתחום זה.

fff

לאחר לא מעט נסיונות שכנוע ו"הפעלת קשרים" עם מוסיקאים שעבדו עימו, סייע לי הסקסופוניסט הותיק אורי סעדה (שסיפורו המלא גם נמצא ב"דודיפדיה") בארגון הפגישה עם ג'רארד בביתו. ג'רארד אמר שלא מתראיין ולא התראיין שנים רבות, אך הסכים לתת לי ראיון יחיד ובלעדי  ולפרוש את הקלפים על השולחן לעומק פעם אחת אחרונה ואולי היחידה.

 

נפגשנו בביתו בתל אביב ומיד עם היכנסי לביתו בלטה נפש האומן הרוקר שבו: פוסטרים של להקות הקצב אותן ייסד עיטרו את הקירות, ציורים אומנותיים ומכונת ג'וקבוקס מקורית משנת 1962 המונחת בסלון.

 

ישבנו פנים מול פנים: ג'רארד, אורי סעדה ואנוכי ובמשך שעתיים וחצי נחשפתי לסיפורו המרתק והמלא של מי שנחשב לאחד מחלוצי הרוקנרול המוקדם המשפיעים ופורצי הדרך בישראל. בעודו מעשן סיגריה אחר סיגריה, נחשפתי לאדם צנוע מאד, נחבא אל הכלים שלא אוהב לדבר או להעיד על עצמו, מלא חוש הומור ובעל דעות נוקבות לגבי מוסיקה ולאורך השיחה, נחשפתי גם לחומרים נדירים מארכיונו הפרטי אותן סיפחתי לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

עם תמונה לא יצאתי, שכן ג'רארד נגד תמונות באופן עקרוני (לדבריו, לא מצטלם אף עם קרובי משפחתו) אך יצאתי עם מידע רב שערכו התרבותי לא יסולא בפז.

 

ג'רארד, מהו רוקנרול?

 

"שמע, אני מדבר על רוקנרול. האמרגנים והעיתונאים של אז, קראו לנו להקות קצב, אבל למה להקות קצב? כי באותה תקופה החלו לפעול הביטלס וקראו להם "חיפושיות הקצב" ולכן "להקות קצב" נשמע מתחרז יפה. אבל, למעשה היינו להקות רוקנרול. לא כל מי שמתיימר להגיד שהוא היה רוקר הוא היה רוקר. בשבילי שלום חנוך הוא לא רוקר. רוקנרול זו צורת חיים. גם אריק אינשטיין ניסה לעשות רוקנרול אבל זה לא רוקנרול אני מצטער. יש רוקר אחד בירושלים שלא יצא לי לנגן איתו, שלמה מזרחי ("הבמה החשמלית") זה רוקר!"

 

שתבין טוב מאד, אני הייתי די בוגר וכבר בגיל 17 שכרתי אולם קולנוע בהרצליה בכדי לעשות מופע רוקנרול. לא רציתי שהאמרגנים ירוויחו עלינו כסף. שכרתי קולנוע בהרצליה בשם "קולנוע היכל", ואני זוכר שהלכתי אפילו לראש העיר לקבל אישור."

 

לרוקנרול יש גיל?

 

"לא, אבל אני זקן."(צוחק).

 

1209351_305217439621583_540229259_n

אילו להקות היו לך במחצית הראשונה של שנות ה-60 ?

 

"שמע, הייתי חייב להחליף נגנים ושם של להקה כל שישה חודשים כי הארץ הייתה קטנה, אז לא היו מועדונים והיו מעט להקות. הלהקה הראשונה הייתה "כוכבי הכסף", לאחר מכן "האלילים המטורפים", לאחר מכן "ג'רארד וכוכבי הכסף", "ג'רארד ולהקתו".

 

איך בחרת את הרפרטואר של הלהקה?

 

"הקהל בחר. שמע הייתה לנו תכנית מסודרת אבל לרוב ניגנו מה שהקהל בא לשמוע ומה שהקהל רוצה. אחרת אתה לא מצליח.

 

שרתם רק באנגלית?

 

"לא, גם בעברית. חומרים מקוריים".

 

למה לא הקלטתם באותה תקופה?

 

"לא רצו להקליט אותנו. בתקופה ההיא היינו מה שמכונה "פושטקים" וכשכבר הקלטנו, אז אמרו שהעברית לא טובה, ולא חשוב שכעבור כמה שנים העברית הייתה "גלגל אותה, שחק אותה, היא רצתה קפה הפוך".

 

אתה חושב שהקדמת את זמנך?

 

"אני בטוח".

 

 

מה תפקידך היה בדיוק בלהקה?

 

"אני הייתי מעורב בכל דבר: הייתי המנהל, הייתי האמרגן, הייתי הפסיכולוג, הייתי היחצ"ן – הייתי הכל. זה יותר סיפוק".

 

היו לכם תלבושות אחידות?

 

"כמובן. אני הייתי מאד קפדן. אם אני קבעתי שכולנו עם גרביים לבנות והייתי רואה אחד עם גרביים אדומות אז הייתה בעיה. הייתי מאד פדנט. אצלי אף אחד מהנגנים לא עישן חשיש או נגע בסמים אלא כולם נתנו את 100 האחוזים שלהם בכל הופעה. משמעת הייתה אצלי חוק ברזל".

 

 

 

 

זיהו אותך ברחוב באותה תקופה?

 

"כן, בהתחלה נהניתי מזה מאד, אבל בשלב מסוים זה התחיל להפריע לי, כי לא יכולתי לשבת במסעדה בשקט או ללכת לקולנוע".

 

היית סלב במונחים של אז?

 

"כן, אם תרצה אני יכול להראות לך כתבות (הוא הראה לי), אבל חלק מהכתבות עלו באש".

 

למה?

 

"שרפתי. אני רוקר".

 

מה כתבו עליך?

 

"כתבו על הופעות, על מקומות בהם הייתי מבלה, אבל הרבה היה שטויות. למשל בעיתון "בול" ("פלייבוי הישראלי" של שנות ה-60) כתבו עליי פעם שעשיתי אורגיה עם כמה בחורות ואני אומר: "הלוואי" (צוחק), לא היה ולא נברא. זה התחיל להציק לי."

20160622_191153

 

מתי התחלת לפתוח את המועדונים?

 

"את המועדונים פתחתי לאחר מהומה שהייתה בקולנוע "אדיסון" כשפירקו את הכסאות. החלטתי לפתוח מועדון שינגן רוקנרול באופן מסודר. אני הגיתי את השמות "אבא בהריון" ו"אמא מתגלחת". למעשה, אני תמיד חיפשתי גימיקים כי זה מה שתפס. גם "השמנים והרזים" היה גימיק, למה? כי לא היה אף שמן, כולנו היינו רזים כמו גפרורים. הייתי טוב מאד בשיווק.

 

באותה תקופה עבדתי כעוזר של האמרגן ששון רג'ואן, הוא זה שהביא את להקת "הסינג סינג" לארץ (להקת רוק בריטית מצליחה שהשתקעה בישראל של שנות ה-60). זה היה לי טוב, כי להקתי חיממה את הסינג סינג ולמדתי מרג'ואן המון".

 

היית מגדיר את "השמנים והרזים" כמצליחה בלהקותיך? איך הגעתם להקליט?

 

"השמנים והרזים הייתה הצלחה שאין כדוגמתה. עשינו 2-3 הופעות בערב בדובלאז'ים עם להקות אחרות. יום אחד פנה אליי עיתונאי הקולנוע דן פיינארו שעבד ב"הד ארצי" ויום אחד הוא הקליט להסכים אותנו, הוא שילם לנו שעות אולפן ל-4 טראק: 4 שירים ב-3 שעות בטייק אחד ללא שעות. אמנם התקליטון לא איכותי במיוחד אבל היה לנו טייק אחד להכל בלי בישול בלי כלום".

 

איך נולד "יה יה מה יהיה"?

 

"אני הלחנתי את זה. כתב את זה אלישע נמרי, צייר, שרצה את השיר לחברה שלו דאז, הזמרת ירדנה הדר (זמרת פופ שהוציאה תקליטון בסוף שנות ה-60 ושרה בין השאר בלהקת "זוהר השביעי" עם זוהר לוי. כיום חיה ומופיעה בארה"ב. תחקיר מלא אודותיה נמצא אף הוא ב"דודיפדיה") עליה כתב את השיר, אבל התעקשתי שאנחנו נקליט. כתבתי את הלחן ב-10 דקות, הוא כתב את המילים ב-3 דקות, ואני מאד אהבתי את זה כי זה קליט. יש אנשים שטוענים שזה שיר הרוק הכי טוב שהולחן בארץ. אני לא מסכים, אבל יש טענה כזו. בלי רדיו בלי תקשורת, כנס היום ליוטיוב יש כבר מעל 10 אלף צפיות. אתה יודע כמה שנים חלפו?".

ווטסון טי בראון (הרכש שקמינסקי גילה והביא מלונדון ל"שמנים והרזים" וכיום מופיע במועדונים מקומיים בניו יורק) היה הסולן, למה הוא לא הקליט את זה?

 

"ווטסון היה מופיע עם השיר הזה והוא נשמע נפלא, וכשהקלטנו את הפלייבק והוא שר את השיר באולפן, לא הבנו מילה. על הבמה הוא נשמע ישראלי, עשינו עוד טייק ולא הבנו מילה. אז לקחתי את דודו רג'ואן ז"ל ואמרתי לו: אתה תקליט, והוא אמר: "אבל אני לא מכיר את השיר", אז אמרתי לו "כנס לשירותים, תלמד את השיר" ותוך חמש דקות הוא הקליט וזה מה שיצא. במשך שנים חשבו שעוזי פוקס הסולן מה שלא נכון בכלל".

 

זו למעשה הלהקה האחרונה שלך?

 

"כן".

 

מה עשית אחרי זה?

 

"הפסקתי עם המוסיקה, להנאתי הלחנתי רק איזה 120 שירים, זה הכל."

 

למה החלטת לעזוב את המוסיקה?

 

"שמע הייתי באותה תקופה די בוגר והייתי טיפש. התחתנתי בגיל מאד צעיר, בגיל 20 כבר הייתי נשוי, בגיל 26 כבר היו לי ארבעה ילדים ואני הבנתי שעם המוסיקה שלי אני לא יכול ללכת לסופרמרקט, וזה חלק מהרוק’נרול, ובשלב מסוים אני פרשתי. לא חשוב שבשלב מסוים אני גרתי בבנימינה וכל מיני נגנים שהיו חוזרים מהופעות בצפון היו קופצים אליי לנגן עד 3-4 בבוקר אבל אני עקרונית פרשתי. הרבה אמנים נהגו לבוא אליי לקבל ייעוץ ללא תשלום. באו להתייעץ איתי".

20160622_191123

מה עשית אחרי פרישתך?

 

"הייתי מנכ"ל של חנות כלי זמר ואחרי זה הפכתי לכיוון ותיקון פסנתרים. בשלב מסוים עברתי לאנגליה וכיוונתי פסנתרים לאמנים מאד מפורסמים בהם Tears For Fears ופול מקרטני. יש סיפור די מצחיק: יום אחד הזמינו אותי לכוון פסנתר לפול מקרטני בבית מלון. לא ידעתי שאני מכוון לפול מקרטני כי הצוות הזמין אותי. אז אני עובד על הפסנתר בבית מלון, ואני רואה שמקשטים את האולם ושאלתי: "בשביל מה זה?", ואמרו לי: זה בשביל פול מקרטני. היום חוגגים לו יום הולדת, אז אמרתי להם: "שיט, אם הייתי יודע הייתי לוקח יותר כסף, כי אני לא סובל את המוסיקה שלו היום, ואני מסובב ת'ראש והוא עומד לידי ולוחץ לי ת'יד. עשיתי פשלות".

 

 

אתה חושב שאתה עדיין רוקר?

 

"כן, אני חושב שאני עדיין רוקר".

 

 

אהבת לשמוע את עצמך שר?

 

"לא".

 

היית מגדיר עצמך פורץ דרך?

 

"זה מה שאומרים. לא אני"

 

ח

 

אני רוצה להודות מכל הלב לג'רארד קמינסקי היקר על שניאות לפגוש אותי ולתרום חלקו החשוב לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי ותודה מיוחדת לאורי סעדה על העזרה הרבה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

מודעות פרסומת

מיסטר כץ – סיפורו של המוסיקאי מני כץ – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

manny

מני כץ נולד ב-11 לנובמבר 1947 בחיפה בשם מנחם אבישי כץ. אביו, יצחק כץ היה מורה לפסנתר ומנצח מקהלה ואמו, טובה כץ, נהגה לשיר במקהלה. בהיותו בן 12, מצא גיטרה בעליית גג, והחל ללמד עצמו לנגן. המוסיקה עליה גדל באותה תקופה היו להקת ה-Shadows ולהקת הביטלס. כבר בבית הספר ובצופים נהג לנגן ולשיר במסיבות בצמד עם חבר מהכיתה.

 

הוא למד בבית ספר טכני ובשנת 1964 התגייס לחיל האוויר ושירת בתל נוף. בשנת 1966 השתחרר ועבר להתגורר בתל אביב. הוא הקים את להקת "הלחמניות החמות" שהופיעה במועדון "הסנטר הכפול" ביפו. מני ניגן על בס ושר. הלהקה הופיעה עד תחילת שנת 1967.

542076_10151321815139736_774018033_n

לאחר פירוק הלהקה, בשנת 1967, גונבה לאוזנו של כץ שמועה כי הזמר יואל דן ( דון חוליו) עורך אודישנים ללהקת ליווי שתצטרף עליו לסיבוב הופעות בטורקיה. מני ניגש לאודישן והתקבל יחד עם חנן יובל וטוביה צימבר. השלושה הפכו ל"שלישית יואל דן".

יואל

עוד לפני הנסיעה, הלהקה הוציאה יחד עם יואל דן תקליטון בשם "שארם א-שייח" ולאחר מכן, כשהלהקה נסעה לסיבוב הופעות בארה"ב (אחרי טורקיה) הם שחררו תקליט אריך נגן גדול שכלל שירים בעברית ובאנגלית. באותה תקופה החל מני לכתוב ולהלחין חומרים מקוריים משל עצמו.

כץ הופיע עם יואל דן עד שנת 1971. לאחר מכן הופיע זמן מה לבד במועדונים מקומיים דוגמת "אל אברם", "באבא" וכו'. כמו כן, ניגן באותה תקופה עם הזמר רן אלירן שפעל אותה תקופה בניו יורק והשתתף כנגן וזמר ליווי בתקליטו של אלירן – "חיים כפולים".

בשנת 1972 הצטרף ללהקה אמריקאית בשם The International Scene ובה שימש כנגן וזמר. הוא עזב את הלהקה בשנת 1973.

10415562_10152374983209299_8921676077819235628_n

לאחר מכן הופיע במספר מועדונים דוגמת "ג'ריקו", מועדון "אוהלים" וכו' ועבר לנגן גם על פסנתר. הוא ליווה זמרים ישראלים דוגמת פיני כהן, רבקה רז, עוזי פוקס, גבי שושן ז"ל, דני בן ישראל, רבקה זהר וכו'.

1918883_10153761230119299_4511531589076484961_n

בסוף שנות ה-70, בזמן שהותו בניו יורק, הצטרף להרכבו של הקלרינטן הנודע גיורא פיידמן ( הם מופיעים יחדיו עד היום ועבדו לאחרונה על אלבום משותף משיריו של מני כץ) ובמקביל הוסיף להקליט ולהופיע עם הרכב משלו לאורך שנות ה-80, בין השאר הוציא קליפ מקורי בארה"ב בשנת 1986 בשם Thricks.

 

בשנת 1984 נישא בשנית לאשתו הנוכחית- תלמה. בשנת 1996 הוציא אלבום בכורה בשם "תייר מזדמן" ובשנת 1997 חזר עם משפחתו להתגורר בישראל. עם שובו לארץ החל להשתלב בסצינת המוסיקה הישראלית המקומית והחל לנגן עם חברו משכבר הימים, חנן יובל, וכן שולב, בעזרת חברו אלדד זיו, כנגן בהצגות שונות. להצגה "מסעות בנימין מטולדו", הלחין כץ את המוסיקה למילים ביידיש ( מבלי שהוא דובר יידיש).

 

בימים אלה מוסיף כץ להופיע בהצגות ומופעים שונים, מלמד במרכז המוסיקה בתל מונד ומלמד נגינה. בניו של כץ, מוסיקאים אף הם: לירי כץ מתופף, עידו כץ בסיסט ושון כץ מוסיקאי.

תודתי הגדולה נתונה למני כץ היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי, לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים הישראלים לדורותיהם.

13178840_718713484938641_9179823194079945369_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

"התוף ואני" – סיפורו של המתופף יוסי יפרח – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

יוסי יפרח

יוסי יפרח נולד בתל אביב בשנת 1955 וגדל במעברה בכפר שלם. יוסי מעיד כי אביו היה חזן בבית הכנסת, ולמעשה זו הייתה אחת ההשפעות המוסיקליות הראשונות על יוסי. בילדותו, אחיו הגדולים היו מביאים הביתה תקליטים של ריי צ'ארלס, אלביס ואביו נהג להביא תקליטים של ג'ו עמר, כך שההשפעות על יוסי היו מגוונות, אם כי הוא נמשך יותר לרוקנרול. בהיותו בן 12, נהג לעבוד בחופשים בכדי לקנות את מערכת התופים הראשונה שלו. הוא למד לנגן על תופים וגיטרה אצל המורה צבי כספי  ברחוב הירקון בת"א.

יוסי

בשנת 1969, בהיותו בן 14, הקים את להקת הרוק הראשונה שלו : "להקת הנמרים" ( התל אביבית) . הלהקה הופיעה במועדונים ברחוב המסגר כמועדון האמנים, מועדון "החיפושיות" וכו'. להקת הנמרים התפרקה בשנת 1971.

 

בשנת 1971 הצטרף ללהקת "הצוענים" שכללה את : יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני, יהודה שמי ( בסיסט) , ומייק הזמר . הלהקה הוציאה בשנת 1973 תקליטון ובו שני שירים מקוריים : "עליזות" ( סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא  הזמר מייק. השיר יהפוך בסוף שנות ה-70 לאחד מלהיטיו הראשונים של בני אלבז בשם "סובל אני") . בהקלטות ניגן על גיטרה והשתתף  שגיא קארפ ( היה מעבד מוסיקלי, מלחין ומדריך מוסיקלי של הלהקה) . הלהקה לא הושמעה ברדיו. הלהקה התפרקה בשנת 1975. הלהקה ניגנה בעיקר קאברים ללהקות רוק כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

בשנת 1973 התגייס יפרח לצבא ושירת בבסיס תובלה, שם הקים עם חבריו לבסיס את "להקת תובלה", להקה שהופיעה בבסיסים, וכשירות מילואים הלהקה הופיעה כצוות הווי ובידור במוצבים השונים.

בשנת 1976 השתחרר יפרח והחליף את המתופף של להקת "הקולות הגבוהים", שפעלה במועדונים וחתונות.

בין השנים 1977-1978 ניגן עם אושיק לוי ברחבי הארץ ובחו"ל. בין האמנים שליווה וניגן עימם נמנים ניסים סרוסי, צילה דגן ז"ל, להקת "שלום" (של גברי לוי) , זהר ארגוב וכו'.

20150827_164447

בשנת 1978 הוזמן להחליף את המתופף של צלילי העוד ( שנסע לחו"ל) וניגן והופיע עם הלהקה עד שנת 1987. יפרח השתתף בתקליטי הלהקה: "תקליט מספר 6 " (1978), "אמצע הדרך" (1981) ובתקליט הסולו של רמי דנוך – "אהבת הנווד" (1987) . יש לציין כי יפרח שימש הן כמתופף והן כנגן כלי הקשה.

20150827_164653

 

בשנת 1987, לאחר שעזב את להקת העוד, נכנס לעסק יהלומים משפחתי ופרש מעסקי המוסיקה. אבל, הוא לא פרש סופית : בשנות ה-90 ניגן יחד עם שגיא קארפ ודני גולן ( השתתף בין השאר בהקלטות האלבום "דני גולן וחברים" ) .

תודתי הגדולה נתונה ליוסי יפרח על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקליים.

11889650_614848115325179_2762109214818281673_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

"בעוד הגיטרה מייבבת" – סיפורו של הגיטריסט חיים קריו – כותב ומתחקר: דודי פטימר

וידאו

10250181_4689449452021_8390239733829253719_n

לכל אחד מאיתנו , חובבי רוקנרול ובכלל, היו מושאי הערצה שהסתכלנו עליהם ביראת כבוד ורצינו להיות "כמותם". במקרים רבים, בעיקר בקרב מוסיקאים, מודל ההערצה הוא לא הזמר הנערץ, אלא דווקא הגיטריסט שלצידו, שיוצר צלילים מכשפים מהכלי שבידו . צלילים שבמידה רבה מעצבים את השיר ומפיחים בו "חיים" ו"מטריפים" את כל החושים.

בעיני רבים, תור הזהב של הרוק הישראלי (בתקופתו השניה שלאחר להקות הקצב של הסיקסטיז) , היה בשנות ה-70. אחת הדמויות הבולטות באותן שנים, היה גיטריסט ביישן חמוש בגיטרה בשם חיים קריו, שליווה את כל האמנים הגדולים : אריק אינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, יגאל בשן וכו' , ויצר סאונד שלא רק שהפך ברבות השנים לנצחי, אלא לסימן היכר שלו. בכך הטביע חותמו בפנתיאון הרוק הישראלי.

כ

חיים קריו נולד בטורקיה ב1954. אמו נהגה לשיר שירי לדינו ולנגן על פסנתר . בגיל 3 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בחולון . עוד כילד בן 8 , נהג לגזור קרטון בצורת גיטרה ולמתוח על זה גומיות שחורות ולנסות לנגן (מכיוון שלמשפחתו לו היו את המותרות באותם ימים לקנות לו גיטרה). הוא נמשך לכלי הזה . בנעוריו נהג לשמוע את הצלליות , הביטלס,רולינג סטונס וכל מה שהיה פופולרי בזמנו בקרב הנוער.

מאוחר יותר, בהיותו בן 10 , הוריו לקחו אותו לחנות כלי הנגינה הנודעת בתל אביב – “מוסיכל" (אלנבי 94) , וקנו לו את הגיטרה הראשונה (במחיר 90 לירות) – גיטרה פשוטה וזולה אך עבורו הייתה עולם ומלואו. הוא נזכר, שאביו ביקש שישמרו לו את הגיטרה וכל פעם שילם מחיר מסויים עד שהגיע לסכום הרצוי לקנות את הגיטרה. הוא מספר , כי כילד, נהג מדי בוקר להריח את ניחוח העץ של הגיטרה , ריח שהיה קסום בעיניו של ילד בן 10 שהגשים חלום וקיבל גיטרה ראשונה.

בהיותו בכיתה ו' , החל ללמוד גיטרה ב"סטודיו כרמי" בחולון, אך לאחר שאביו נפטר , הוא הפסיק את הלימודים ( לא היה כסף לכך ) ולימד עצמו באופן עצמי אוטודידקטי. בהמשך, מכר חיים את הגיטרה הזו לילד בשכונה שחיים לימד אותו לנגן, וכעבור כמה שנים, כששכנו היה בצבא, חיים קנה את הגיטרה בחזרה מאמו של הילד, שחדל לנגן. הגיטרה נמצאת בביתו של חיים עד היום.

בהמשך, בשנת 1967 , הוא קנה מחלילית גיטרה חשמלית פשוטה , והחל לנגן עם חבריו לשכונה. חיים מסביר, שמאז ועד היום הוא מתאמן יום ולילה על הגיטרה. בנעוריו, ניגן עם חבר שלו בשם מוטי גולוב, שהיה כותב טקסטים וחיים היה כותב מנגינות והיו מנגנים ושרים להנאתם. הם קראו ללהקתם הבתולית הזו – “פולחן הקבורה" (שם שניתן כתשובה ישראלית לבלאק סאבאת'- “שבת שחורה") . הם הופיעו בבימות בידור בחולון . בנוסף, הוא ניגן עם חבר בשם יוסי חבר ז"ל והיה עוד זמר ששר שירי צמד הפרברים.

כתלמיד תיכון, חיים היה תלמיד מצטיין .

https://www.youtube.com/watch?v=4CaffohQgnw

בשנת 1973, הופיע עם מאיר ישראל, מוטי שוורץ , יוני נמרי, רותי נבון, להקת "אף אוזן גרון" וכו' בפני חיילים במוצבים בזמן מלחמת יום הכיפורים .

ההקלטה המקצועית הראשונה בה השתתף , הייתה "גשם בעיתו" שהקליטה הזמרת רותי נבון ב1973, והפך להיט (נכלל באלבומה הראשון "רותי נבון" שיצא ב-1974) . באותה תקופה , הוא ניגן מדי שבוע ב"מפגש אמנים" עם אהוד מנור ז”ל, כאשר המנהל המוסיקלי היה ירון גרשובסקי.

https://www.youtube.com/watch?v=e8Wxt4cCirY

באותו זמן, החל חיים להיות "פנים מוכרות", עקב הופעותיו אלה (ששודרו בטלוויזיה גם) . זמן קצר לאחר מכן, קיבל טלפון ממיקי גבריאלוב , שהזמינו לנגן עם אריק אינשטיין . הרומן המוסיקלי נמשך כשנתיים, שחיים מגדיר כאחת הנפלאות בחייו המקצועיים. הוא עיבד וניגן את כל תפקידי הגיטרות בתקליטם של אינשטיין וגבריאלוב – “סע לאט" (1974) , כמו כן השתתף בחיבור השיר : “הבלדה על זומטי ולבטי".

971371_625278870839603_1096677671_n

חיים נזכר, שאריק מעולם לא העיר לו מבחינה מקצועית, וסמך עליו בעיניים עצומות. הוא מסביר שאינשטיין נתן לו חופש יצירתי מלא , ואולי זה מה שנתן לו את היכולת להמציא סולואים וקטעי נגינה כפי שעשה, שכידוע לכולנו, עיצבו חלק בלתי נפרד משירים אלו. בנוסף, הוא מסביר, כי מיקי גבריאלוב גם נתן לו את היחס המקצועי והטוב ביותר שנתנו לו את האווירה הנעימה ליצור ולנגן מה שבער בו.

ההופעות עם אינשטיין, שנתן לקריו את טבילת האש המקצועית הראשונה, פתחו לו את הדלתות . בתחילת שנת 1975 הצטרף ללהקת "הפלטינה", להקת הג'אז בלוז רוק החדשנית משנות ה-70 , יחד עם אהרל'ה קמינסקי, לב ז'בז'ינסקי, קובי ארליך, רומן קונסמן ז"ל וריקי מנור. הוא השתתף בהקלטות ליצירתו של דיביסי "הנערה בעלת שיער הפשתן", שנחשבת לאבן דרך בג'אז-רוק ישראלי של שנות ה-70. חיים נשאר עם הלהקה עד התפרקותה ב1976. ב1982 השתתף באיחוד הלהקה יחד עם אהרל'ה קמינסקי, רומן קונסמן, דני מקוב ואיתן קנטור.

575178_580551221986194_1802831879_n

ב1975 ניגן באלבומו של אריק אינשטיין – “שירים” וב-1976 ניגן באלבומו של אינשטיין – “ילדים".

לאחר מכן, הוא השתתף בהקלטת אלבומו המצליח של שלום חנוך – “אדם בתוך עצמו" משנת 1977. ב1978 השתתף בתקליט "שלום חנוך- בהופעה חיה" שתיעד סיבוב ההופעות של "אדם בתוך עצמו", אלבום הסולו הראשון של חנוך בעברית.

10320551_4794406195874_1603636429287017421_n

במקביל, השתתף חיים בפסטיבלים למיניהם : פסטיבלי ילדים, פסטיבל הזמר, שירוויזיון וכו'.

כמו כן , הוא ניגן בתזמורת של תכנית הטלוויזיה של ירון לונדון – “עלי כותרת".

הוא ניגן גם בתכנית המוסיקה הפופולרית – “עוד להיט" וניגן את פתיח התכנית יחד עם אילן מוכיח.

באותו זמן הצטרף קריו להרכב הרוק המתקדם שהקדים את זמנו – “להקת שמיים" עם דני ליטני, אהרל'ה קמינסקי, אוהד אינגר,אלונה טוראל וריקי מנור.

ההרכב תועד על גבי תקליט שנחשב ליצירת מופת אומנותית , אך נכשל מסחרית (לקהל היה קשה לעכל את החומרים המוסיקליים המתקדמים). לאחר חודשיים המופע ירד.

שמיים

במקביל, ניגן במופע הטלוויזיוני של יגאל בשן עם מיטב להיטיו , מופע שהצליח מאוד.

ב1978 ניגן באלבומו של אריק אינשטיין – “ילדודס". ב1979 השתתף בתקליטו המצליח של שלמה ארצי – “דרכים".

בנוסף, בשנת 1979 השתתף במופע המשותף של אריק אינשטיין ושלום חנוך (שתועד בתקליט) , שזכה להצלחה רבה והיה כרוך בהפקה יוקרתית ומפוארת. בין השנים 1980-1981 השתתף בתכניתו המוצלחת של יוסי בנאי – “אני וסימון ומואיז הקטן". בהמשך, השתתף בתכניתו של בנאי – “שיכור ולא מיין"(שתועד בתקליט שיצא ב1983) .

בשנת 1980 השתתף בתקליטו הראשון של מני בגר – “רוק תל אביב" שזכה להצלחה גדולה וכלל את הלהיט "זה היה ביתי".

באותה שנה (1980), ניגן בתקליטו של אריק אינשטיין – “ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד- משירי סשה ארגוב' “ .

ב-1982 ניגן במחזמר "אברהם אחד" בכיכובם של אריק סיני, ריקי גל, דודו זר וכו'. (תועד בתקליט). המופע לא זינק עקב פרוץ מלחמת לבנון הראשונה (“מבצע שלום הגליל") .

במקביל, השתתף במופע הבידור של מוטי גלעדי – “רבותיי ,ההיסטריה חוזרת" .

https://www.youtube.com/watch?v=Ui9LWJhMXZc

ב 1985 נסע לארה"ב לטיול של חודשיים, כדי לטעום ארץ חדשה , ולבדוק כישוריו מעבר להיותו גיטריסט . הוא הגיע לניו יורק ובמשך שנה ניגן שם באירועים ומועדונים . הוא עבד עם המוסיקאי מונה רוזנבלום. הוא שהה בניו יורק שנה בלבד. ב 1986 נסע ללוס אנג'לס, בדרכו לארץ . שם, הוא הופיע כרביעייה במסעדה בשם "טמפו" עם מתי סרי, שרית ברוך ,אלי דנקר עם שירים ישראליים , והופיע במספר מועדונים ישראליים כ"הללויה", וליווה זמרים ישראלים שהופיעו שם.

בהמשך, פתח בלוס אנג'לס יחד עם אישתו חנות בשם "מוזיכל" שייבאה מישראל ספרים ומוסיקה למבוגרים ולילדים. החנות פעלה במשך 16 שנים בהצלחה . בהמשך פתחו חנות נוספת ליד בית ספרו של בנו. במקביל חיים היה מנגן ומופיע, בין השאר בהרכב עם פיני כהן (אח של יזהר וחופני).

https://www.youtube.com/watch?v=ZwTbFd8kdII

לאחרונה, ב7.10.2014, השתתף חיים במופע לזכרו של אריק אינשטיין בפארק הירקון ת"א.

בימים אלה חיים מוסיף לנגן ולהופיע ובמקביל עובד עם אישתו על העסק המשפחתי .

דודי וחיים קריו

תודה מיוחדת לחיים קריו המקסים על שפגש אותי בעת ביקורו בארץ וגולל בפניי סיפור חייו.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.