"תנו לו לשיר" – סיפורו של הזמר יורם ביתן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

10269588_10202982964047133_2150391051807418682_n

 

יורם ביתן (במקור ביטנסקי) נולד בירושלים ב-16 בדצמבר 1954. אביו וסבו אהבו לשיר חזנות, אולם האירוע המכונן הראשון שגרם לו להידבק ב"חיידק" המוסיקה אירע עת היה בן 5, כשהוריו לקחוהו להצגת בית ספר בה היו על הבמה אמנים ששרו ברוסית וליוו עצמם על גיטרה. אותו רגע נחקק במוחו כרגע אושר שגרם לו לרצות להיות על במה.

 

בהיותו בן 13 קנה את הגיטרה הראשונה בחייו ומי שלימד אותו את האקורדים הראשונים היה שמוליק בילו (שהיה לימים בלהקת "חלב ודבש"). בבית הספר ובכנסים השונים נהג יורם לשיר את שירי ארץ ישראל היפה.

 

בהיותו בן 14 התנדב בארגון לנוער ונהג להופיע בהתנדבות בבתי חולים ומקומות שונים, ובנוסף נהג להופיע ב"בר גיורא" יחד עם חברת נעוריו רוחמה רז.

בשנת 1969, עת היה בן 15, הופיע יחד עם חברתו לתיכון ציפי זרנקין (שהייתה בת 16) במופע כשרונות צעירים בירושלים והשניים שרו את "מכתב לרבי" (במקור של לוליק לוי).

 

בשנת 1971 ניגש לאודישנים ללהקת פיקוד צפון וביצע בהם את "יריחו" (של עמי שביט) ו"שלום על ישראל" (של צחי ויעל). הוא התגייס בינואר 1973 ללהקת פיקוד צפון. כיוון שהאג'נדה בלהקת פיקוד צפון באותה תקופה הייתה בעיקר של ריקודים, וביתן ראה עצמו יותר טרובדור עם גיטרה, לא הרגיש שייך ולכן עזב את להקת פיקוד צפון והצטרף לצוות הווי פיקוד צפון עם הזמרת מיכל וול (תדמור) והשניים הופיעו כצמד סולנים במוצבים בצפון. מעבדו המוסיקלי של הצמד היה עוזי אסנר. הצוות, עימו הופיעו בין השאר גם צחי נוי ושמואל וילוז'ני, חרש את מוצבי הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים שהייתה בשיאה.

14054933_10209035675081126_689144517696115560_n

באפריל 1974 עבר ביתן תאונת דרכים ולאחר תקופת ההחלמה סופח לפיקוד מרכז (בתפקיד פקיד). זמן קצר לאחר מכן, צלצלה אליו חברת נעוריו רוחמה רז וסיפרה לו כי מוני אמריליו מקים צוות הווי צנחנים בפיקוד מרכז וכי הם מחפשים טנור. רוחמה המליצה על ביתן שעבר את האודישן בביתו של אמריליו וצוות לצוות שכלל מלבד רוחמה רז, גם את אורי הרפז ( שלימים היה ב"צמד הפרברים"), שגיא קרפ, מוטי חיים, קובי ליבר ועוד. בשנת 1975 יצאה תכניתו של הצוות – "בארץ אהבתי" שכלל את אחד הלהיטים הגדולים של העשור ובכלל – "בארץ אהבתי" (השקד פורח) עם הסולנית רוחמה רז וזאת לצד להיטים נוספים כ"לכל אחד ירושלים", "צלילי גיטרה", "למה לא", "כנפיים של צנחן" ועוד.

בשנת 1976 השתחרר מהצבא והכיר את הזמרת שלי עבדת (מלהקת פיקוד מרכז) והשניים הקימו צמד שנקרא "שלי ויורם" ופעל עד שנת 1980, כשהצמד הוציא בשנת 1976 תקליט בשם "שלום משלי ויורם – משירי ארץ ישראל וירושלים" תחת ניהולו המוסיקלי של צבי בן פורת. בסוף שנות ה-70 הצמד הופיע בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית והופיע בתכניות טלויזיה למיניהן.

 

בשנת 1980, עם פירוק הצמד, פתח ביתן חנות לכלי נגינה בירושלים והוסיף להופיע בעיקר במפגשים חברתיים של שירה בציבור. באחד המפגשים האלה, לאורך שנות ה-80, פגש את הזמר מוטי דביר (מ"שלישית הר הצופים") והשניים החלו לשיר יחד בצמד שקיים עד היום ונקרא "צמד הווי ובידור".

לאורך השנים, ביתן לא הסתמך על המוסיקה כעיסוק עיקרי, ולאחר שהשלים לימודיו בהשכלה גבוהה פתח סוכנות ביטוח מצליחה ומשגשגת משלו בתל אביב.

12410529_220033344997647_6331578145144736745_n

תודה מיוחדת ליורם ביתן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אוהב לשיר" – סיפורו של הזמר והשחקן מוטי דביר- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מוטי דביר

מוטי דביר נולד בשנת 1946 בהר הצופים שבירושלים בשם מוטי דוידוב ( לימים שינה שם משפחתו ל"דביר") . עוד כילד ונער נמשך לשירה ומשחק, אולם הביטוי הראשון לכך בפן המקצועי אירע בשנת 1963, עת היה בן 17 והצטרף כשחקן לתיאטרון לילדים ונוער – "אורים" ( בניהול דניה לוין ז"ל) . בשנת 1964 התגייס לנח"ל וכשלושה חודשים לפני שחרורו ניגש לאודישנים ללהקת הנח"ל (בם ביצע את "העיר באפור" של שלישית גשר הירקון) אך לא התקבל כיוון שעמד להשתחרר. דביר, שהמשיך לקורס קצינים ( והיה אף בצוות הווי בית הספר לקצינים) , לא ויתר על חלום השירה ובצבא השתתף בצוות הווי בה"ד 1 וצוותי הווי ובידור נוספים בבסיסים השונים. דביר למד אוטודידקטית (בעזרת חברתו המוסיקאית נורית שהם) לנגן כמה אקורדים על גיטרה והחל שר ומלווה עצמו. עם שחרורו עבד ב"אגד" ירושלים, ולצד זה ניהל קריירה מוסיקלית.

חברו לאגד ירושלים, אברהם פררה ז"ל, זמר נודע בשל עצמו, הפך חבר נפש קרוב למוטי, והשניים אף חשבו על להקים שלישיה חדשה שתכלול את פררה, דביר ויוני ירון , אך רעיון זה נגוז עם הצטרפותו של פררה למחזמר הנודע- "אל תקרא לי שחור".

 

בשנת 1966 הקים דביר יחד עם חבריו: גבי קריספין ורפי יהושע את "שלישית הר הצופים", שלישית זמר עברי שהופיעה ברחבי הארץ עם שירים מקוריים (שכתב עבורם המלחין הירושלמי – חיים צור) וקאברים לקלאסיקות ארצישראליות נודעות.

שלישית הר הצופים

השלישיה פעלה עד שנת 1970, עת קריספין פנה לקריירת סולו ודביר ויהושע הפכו ל"צמד הר הצופים", שפעל עד שנת 1972.

צמד הר הצופים

עם פירוקו של הצמד, ולאורך שנות ה-70, דביר הופיע בערבי שירה בציבור כשהוא מלווה עצמו על גיטרה.

 

בסוף הסבנטיז, הוריד דביר מעט הילוך מהקריירה המוסיקלית והשקיע באהבתו השניה: הספורט. הוא שיחק בהפועל ירושלים בכדורגל (ליגה לאומית) ומכבי ירושלים בכדורסל ולימים הפך מאמן הפועל ירושלים נשים.

 

בשנת 1984 נסע לארה"ב ועם שובו החליט לעבור לתל אביב, בכדי להשתלב בסצינת המשחק והמוסיקה באיזור המרכז. הוא למד בבית הספר למשחק בניהולו של ניסן נתיב ובסוף העשור שיחק בהצגות ילדים רבות, וכן שיחק באופרות באופרה הישראלית החדשה ( ואף נסע עם האופרה לסיבוב הופעות בגרמניה בשנת 1991 עם האופרה "בטבעת החנק") .

אני במסיבה פרטית - 1996

בתחילת שנות ה-90 הצטרף דביר למקהלת "השקמים" בניהולו המוסיקלי של מנשה לב רן, ולאחר מכן, כשעבר לגור בגבעתיים, הצטרף למקהלת "קולות גבעתיים" בניהולו המוסיקלי של אילן גלבוע.

 

כשחקן קולנוע, שיחק דביר בסרטי הקאלט הישראליים: "שורו", "נשיקה במצ"ח" וכן בפרסומות רבות.

 

בסוף שנות ה-90, הקים יחד עם יורם ביתן ( זמר, נתפרסם לראשונה בצוות הווי הצנחנים) את "צמד הווי ובידור", צמד שפעל קרוב לעשור וניהל מועדוני זמר שונים, ועדיין פעיל לעיתים רחוקות ( בהופעות מזדמנות) .

בימים אלה מוטי דביר חורש את הארץ לאורכה ורוחבה בערבי שירה בציבור כשהוא מלווה עצמו על גיטרה (ולעיתים רבות מגובה בקלידן רפי וולבה) , עוסק כמבאי בתיאטרון הקהילתי ומכין תלמידים לאודישנים לקראת קבלה לבתי הספר השונים למשחק.

 

תודתי הגדולה נתונה למוטי דביר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

12494898_213974175603564_5895872183629192153_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.