לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

מודעות פרסומת

מי היה הצמד "אפי ודני"? – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%93-%d7%90%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%93%d7%a0%d7%99

הצמד "אפי ודני" הוא צמד מוסיקלי שהוקם בשנת 1968 וכלל את יוצאי להקת גייסות השריון : אפי וייס ודני כץ.

הצמד הקליט מספר שירים כ"בנצי השמן", "לו הייתה לי מנדולינה", "עזה", "שיר עולה" ועוד.

אפי ודני הופיעו ברחבי הארץ עם שיריהם והשתתפו במספר תכניות רדיו והתפרק בשנת 1970.

דני כץ פרש מענייני המוסיקה ואפי וייס פיתח קריירת סולו מצליחה שהניבה להיטים כ"פונדק האהבה", "אומרים", "אם תבקשי" ועוד ומוסיף לשיר ולהופיע לצד עיסוקיו האחרים.

יש לציין כי דני כץ מהצמד "אפי ודני" אינו דני כץ (המזוקן) ששירת בתחילת שנות ה-70 בלהקת פיקוד צפון ונתפרסם ב"ערב שירי רחל המשוררת" בו ביצע יחד עם חנן יובל ודורית ראובני את הלהיט "פגישה, חצי פגישה".

 

שירי הצמד:

  1. לו הייתה לי מנדולינה

 

2. עזה

3. בנצי השמן

 

4. שיר עולה

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

דודי פטימר בראיון בלעדי עם כוכב שנות ה-60 – ג'וני טילוטסון – מראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

hh

תחילת שנות ה-60 במוסיקה העולמית היו ללא ספק שייכות לפופ המתקתק והרוק’נרול הקיצ'י שניפקו אלילי הנוער האמריקאים: כך היה את ריקי נלסון, פול אנקה, ניל סדקה, אלביס, קליף (בריטי) , פראנקי אבאלון, פביאן וג'וני טילוטסון, שמעטים אולי מהדור הצעיר מכיר בשמו, אך את שיריו אין אחד שלא מכיר, שכן הם כיכבו נון סטופ בסרטי "אסקימו לימון" וגידלו את פסקול חייהם של בנצי, מומו ויודל'ה ובעצם פסקול חיינו.

הוא נולד ב-20 לאפריל 1939 בג'קסונוויל, פלורידה ופרץ לראשונה לתודעה בשנת 1958 עם תקליטונו הראשון שכלל את הלהיטים Dreamy Eyes/Well Im Your Man שכתב והלחין בעצמו וזכו להצלחה רבה. בין השנים 1958-1965 זכה טילוטסון להצלחה כבירה כאליל נוער וכמכונת להיטים משומנת, כשבין להיטיו הגדולים: Princess Princess, Poetry In Motion, Judy Judy Judy, Without You, Talk Back Trembling Lips,It Keeps Right On A Hurtin, I Cant Help It (If Im Still In Love With You), True True Happiness, Pledging My Love, Why Do I Love You So, You Can Never Stop Me Lovin You ועוד ועוד ועוד רבים וטובים.

 

 

ג'וני, מה הדבר הבולט שלמדת מתקופת היותך "אליל נוער" אי שם בתחילת שנות ה-60 ?

 

"תמיד להראות הערכתך למעריצים שנתנו לך מתנה גדולה בלהיות מסוגל להתפרנס בכבוד מלעשות מה שאתה אוהב – לשיר ולבד. אתה רוצה תמיד לתת להם הופעה מעולה: בעבודה תמיד תהיה מקצועי, תופיע בזמן, תהיה חברותי, סבלן וידידותי לצוות ותן את המיטב שלך".

 

לו ניתן לך הצ'אנס, היית חוזר לאותם ימים שוב ?

 

"הייתי חוזר בהחלט. זו הייתה תקופה יצירתית ומרגשת בחיי. ניתנה לי האפשרות לעבוד עם מיטב המוסיקאים והכשרונות של אותה תקופה, יצרתי כל כך הרבה חברויות ארוכות טווח והיה פשוט כיף חיים".

 

 

היכן אתה מופיע בימים אלה?

 

"בדיוק חזרתי משיט של מספר שבועות בו הופעתי במופע "Rockin' The Caribean" ואעשה זאת גם בשנה הבאה. אני משתתף במופע "אגדות אמריקן בנדסטנד" (מחווה לתכנית המוסיקה האמריקאית הפופולארית של שדרן הרדיו והטלויזיה דיק קלארק המנוח) ומופעי רוקנרול ודו וופ ברחבי ארה"ב. אני עדיין יוצא לסיבובי הופעות בדרום מזרח אסיה, ובקיץ הקרוב אני חוזר להופיע שוב בתאילנד. באמת ובכנות שבורכתי".

 

 

איך היום שלך נראה?

 

"אני עובד על מוסיקה, כותב שירים, שר, יוצא עם חברים ומשפחה. אנחנו מאד אוהבים ללכת לקולנוע".

 

 

האם אי פעם ביקרת בישראל?

 

"עדיין לא, אבל תמיד רציתי לבקר אצלכם, אך התזמון תמיד לא הסתדר.

 

האם יש סיכוי שאי פעם תופיע בישראל?

 

"אני מקווה שכן, היו לי כל כך הרבה להיטים בישראל בשנות ה-60 והייתי מאד רוצה לבקר את הארץ והאזרחים, אבל זה בדרך כלל תלוי במפיק המקומי של הארץ להרים את הכפפה, אז נחזיק אצבעות.."

 

 

האם ידעת ששיריך כיכבו בסדרת הסרטים המצליחה ביותר בישראל – "אסקימו לימון"?

 

"לא ידעתי זאת, אבל אני תמיד מוקיר תודה על כך שאנשים אוהבים את המוסיקה שלי".

 

 

האם יש לך מסר לקוראים הישראלים?

 

"תודה על שאי פעם קניתם תקליטים שלי, ביקשתם שיריי ונהניתם מהמוסיקה שלי. אני מעריך זאת מאד ומקווה מאד שתינתן לנו האפשרות להיפגש בהופעה בישראל באחד מן הימים".

 

אז למה אנחנו מחכים?

 

האתר הרשמי של ג'וני טילוטסון : http://www.johnnytillotson.com/

MV5BOTE5Nzk3ODc2MV5BMl5BanBnXkFtZTcwMDI4NzY2Nw@@__V1_UY1200_CR152,0,630,1200_AL_

 

תודה מיוחדת לג'וני טילוטסון היקר ורעייתו על שפינו מזמנם להתראיין (לראשונה בישראל) ולהנעים זמני !

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה העולמית!

"מנגן ושר" – סיפורו של היוצר והזמר רמי ניר – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

רמי ניר 1

כחלק מעבודתי הרבה כחוקר מוסיקה ישראלית, שמתי למול עיניי מטרה לתעד כל זמר, מוסיקאי או נגן שפעל בסצינת המוסיקה הישראלית במאה ה-20. משך שנים רבות נתקלתי ביוצר והמבצע הכשרוני – רמי ניר, שהיה חלק בלתי נפרד מסצינת מוסיקת הפולק והפופ הישראלית בשנות ה-60 וה-70, שעל אף שהתקשורת ממאנת להשמיע או לספר סיפורו, ראוי לתיעוד על פועלו במוסיקה הישראלית, הן כמבצע מיוחד שייצג אותנו בכבוד בארץ ובצרפת והן כיוצר שיצירותיו ראויות להערכה. שירים כמו "המזח", "איך שהתהילה עוברת", "את", "שלכת בלב", התנגנו בלי הרף ברדיו הישראלי בשנות ה-60 ותחילת ה-70 וניר, שהיה מעבר להיותו זמר, דוגמן מצליח, היה דמות בולטת בסצינת הבידור הישראלי אותן שנים, כשבמחצית השניה של שנות ה-60 זכה להצלחה נאותה גם בצרפת והיה לאחד הישראלים הראשונים שעשו שם חיל.

לאחר מאמצים עילאיים (ונסיונות שכנוע) , פגשתי את רמי ניר והוא גולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

רמי ניר נולד ב-8 לינואר 1937 בתל אביב בבית החולים "אסותא".  בגיל 7  למד לנגן על כינור (עד גיל 13) וכבר כילד כתב את שירו הראשון  על ספינת דייגים ששטה בין הגלים.  בנעוריו השתתף בהצגות תיאטרון מוסיקלי לנוער בבימויו של אלף ארי וולף ז"ל  ב"תרבות לעם" ואף ניגן בחצוצרה (יצחק גרציאני, שהיה מעורב ב"תרבות לעם", לימד אותו) . בשנת 1955 התגייס לצבא ושירת כלוחם בגולני.

רמי ניר 3

עם שחרורו בשנת 1957 פנה להוראה ועסק בחינוך מיוחד. בשנת 1960 החליט כי הוא רוצה לקחת את חיבתו לשירה צעד אחד קדימה והחל לשיר ולמד לנגן על גיטרה אצל הגיטריסט אפרים פולק (שבשנות השישים התאבד באופן טרגי) , והשניים אף הפכו בתחילת שנות ה-60 לצמד שנקרא "אפרים ורמי" ( אמרגניתם הייתה מרים עציוני) . הצמד הופיע רבות במועדון התיאטרון וביצע שירים שכתב והלחין רמי, והתפרק לאחר כשנה. השיר הראשון שהלחין ניר והצמד ביצע היה "המזח".

עם פירוקו של הצמד, פנה רמי לקריירת סולו והחל להופיע וללוות עצמו על גיטרה במועדון התיאטרון, כשבמקביל הוא משמש כדוגמן. אל אחת ההופעות נזדמן איש הרדיו עזריה רפפורט ז"ל, שהקליט את ניר בהופעה חיה, הופעה ששודרה ברדיו ולמעשה היוותה "פריצתו הראשונה" לקהל הרחב.

בתחילת שנות ה-60 שיחק בתפקיד הזמר הנודד בהצגה "על עכברים ואנשים" בבימויו של פיטר פריי. בהצגה ביצע את שיר הבלוז פולק – Poor Wayfaring Stranger . כמו כן הופיע כשחקן/זמר ב"הבימה" ובהצגות של גיורא גודיק.

בשנת 1966 נסע לפריז, שם למד שירה אצל טוסקה מרמור והחל להופיע במועדון בסאן ז'רמן. בנוסף, לימד בפריז פיתוח קול. הוא שהה בצרפת עד שנת 1969. בזמן שהותו בפריז, שיריו הושמעו רבות ברדיו, בהם: "שלכת בלב" (שרמי ניר הוא מבצעו המקורי של השיר, לפני יהורם גאון), "המזח", "ניצן האהבה", "סתיו בחלונות", "הלילה שוב ירד" ועוד. כמו כן, הוא הקליט תקליטים בצרפתית שנמכרו טוב. אחד מחבריו מתקופתו בצרפת היה השנסיונר ז'אק ברל.

עם שובו לארץ, הקליט ב-1970 את שירו "את" בליווי להקת הברנשים של פיאמנטה. הוא החל להופיע שוב במועדונים המקומיים והופיע בעיקר ב"עומר כייאם" ובמועדון התיאטרון. שיר מוצלח נוסף שלו מאותה תקופה הוא "איך שהתהילה עוברת". שירים נוספים: "2 רכבות", "ויוה זיוה", "החרב והמחרשה" וכו'.

רמי ניר 4

 

לאורך שנות ה-80 הוסיף להופיע ולהקליט ובתחילת שנות ה-90 ניר הוציא דיסק בשם "אותיות", וכן ספר שירה ( "שבר השלום והאמת") . בשנות ה-90 פרש מעולם המוסיקה והבידור.

 

בימים אלה עוסק ניר בכתיבת רעיונות מהתנ"ך ומתמטיקה.

 

תודה הרבה נתונה לרמי ניר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור הקריירה המוסיקלית שלו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

10428415_487982894678369_1510549467933978408_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

"שדות ירוקים" – דודי פטימר בראיון בלעדי עם להקת הפולק האמריקאית – "ארבעת האחים" – מראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

The_Brothers_Four_Hootenanny_1963

הם ליוו את פסקול שנות ה-50 וה-60 שהתאפיין בחציו הראשון בשירי הפולק האמריקאים, ובארץ הדור הצעיר נתוודע אליהם כחלק מפסקולה של סדרת סרטי אסקימו לימון, אז, כנערים בגיל העשרה (שנשמעו כבני ארבעים), הציגו הרמוניות ווקאליות שאין שני להן ורקמו יחד שרשרת להיטים נצחיים בהם: Greenfields, Green Leaves Of Summer, Yellow Bird, Try To Remember, Frogg ועוד שעד היום מזוהים עם שירי התקופה ומתנגנים ללא הרף בתחנות הרדיו השונות בעולם (וכן בישראל).

 

 

כן, אינכם טועים, מדובר בלהקת ה-Brothers Four או בעברית: "ארבעת האחים". אל "ארבעת האחים" נתוודעתי כנער חובב נוסטלגיה, אולם היכרותי האישית עימם נעשתה לפני כחמש שנים במהלך פרויקט תיעוד הפולק האמריקאי שערכתי בתחקיריי המוסיקליים. מאז, הקשר התהדק ועתה, אני גאה להציג ראיון בלעדי וראשון עם הלהקה שכולנו מכירים אך מעטים יודעים עליה או מה איתה.

 

קודם כל, הלהקה שקמה בשנת 1957, פעילה ומופיעה עד היום, כשחבריה הנוכחיים: בוב פליק (החבר המקורי היחידי מהלהקה שנשאר בה משנות ה-50 ועד היום) , מייק מקוי, מארק פירסון וקארל אולסן. בחודשים הקרובים עתיד לצאת אלבום הופעה חיה חדש ללהקה, החורשת את ארה"ב ואסיה לאורכן ורוחבן.

 

 

ראיינתי לצורך הכתבה, את בוב פליק, מייסד הלהקה משנות ה-50 והרוח החיה בה עד היום.

 

מה הדבר שמחזיק אתכם יחד כל כך הרבה שנים?

 

"התחלנו (וממשיכים) כארבעה חברים מאוד טובים שנפגשו באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. השירים העממיים מסורתיים היו הדבק שחיבר אותנו יחד – אהבנו אותם ונהגנו לשיר יחד במעונות. אלו היו שירים שכבר הכרנו והיה לנו קל ללמוד אותם ולהופיע עימם. כמו כן, אלו שירים שקל לילדים ולקהל סביבנו לשיר יחד איתנו. ההרגשה שלנו כיום היא שכל הרגשות, הסיפורים, שירי האהבה, שירי הכיף ושירי הערש, ממשיכים להישאר בלבם של הקהלים שלנו ברחבי העולם. זה קשר טהור, ואנושי שנראה שלעולם לא יתפוגג".

 

בוב, מה קרה לשאר חברי ההרכב המקורי הראשון?

 

"אני נשארתי המייסד היחיד של "ארבעת האחים". כל החברים המקוריים האחרים עדיין חיים באיזור סיאטל ומאושרים בפנסיה, נהנים מחיי משפחה. זה אני, עדיין נושא את קול הבס הגדול מסביב לעולם".

the-brothers-four-greenfields-1963-4

 

האם ידעתם ש-Greenfields ("שדות ירוקים") פתח את סדרת הסרטים המצליחה בקולנוע הישראלי – "אסקימו לימון" ?

 

"לא ידעתי זאת, נשמע נהדר. אשמח לצפות בסרטים האלה. האם אתה יכול לשלוח לי לינק?"

 

מה אתם עושים בימים אלה? האם יש סיכוי שתגיעו לישראל?

 

"קודם כל, נשמח מאוד להגיע לישראל ולהופיע במספר הופעות לקהל שלנו שם. זה נחמד מאוד לקבל אימיילים והודעות ממעריצים מישראל, והרבה שאלו אותנו את השאלה הזו. אז, היי, בוא נגרום לזה לקרות.

 

"ארבעת האחים" ממשיכים לנדוד ולהופיע עם שירי פולק לקהלים שונים ברחבי העולם. אנחנו בדרך כלל יוצאים לסיבוב הופעות עם תזמורות סימפוניות, בהופעות טלויזיה, במועדוני פולק סביב לאמריקה. בנוסף, אנחנו מוסיפים להופיע במדינות מחוץ לארה"ב, בעיקר אנחנו מופעים ביפן, סין ובשאר אסיה".

 

 

יש לך מסר כלשהוא לקוראינו הישראלים?

 

"זה מאוד מיוחד ומעורר שמחה לדעת ששירינו יכולים לאחד בין אנשים. אנחנו מאוד רוצים להופיע אצלכם. נשמח מאוד להזדמנות לשיר את השירים שכולכם גדלתם עליהם ביחד, בכדי להשיב את הזכרונות המוסיקליים המשותפים שלנו ושלכם מהזמנים בהם היינו צעירים והכל היה כל כך פשוט: להסב לאנשים אושר, זו העבודה הכי טובה בעולם!"

SONY DSC

כתב, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

"ממשיכה לשיר" – סיפורה של הזמרת מרסדס אדרי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12366892_652078741602116_1881447689_n

לאורך שנותיה, ידעה המוסיקה הישראלית אינספור זמרים/ות, חלקם נצרבו בתודעה הציבורית (ולו במעט) וחלקם כמו "נשכחו" או אם תרצו "נעלמו" לחלוטין. תופעת "היעלמות" זו במוסיקה הישראלית, בולטת בעיקר בקרב הזמרים/ות שפעלו בסצינת המועדונים המקומית החל משנות ה-50 ועד בערך המחצית הראשונה של שנות ה-90.

 

אחת הזמרות ה"נשכחות",שאין אודותיה ולו פיסת מידע קטנה היא מרסדס, זמרת ישראלית שפעלה בסצינת הפופ והרוק המקומית החל מאמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 ומאז "נעלמו עקבותיה".

בתחקיר מוסיקלי זה פרי עטי, תוכלו לקבל תשובות לגבי כל תהיותיכם "לאן נעלמה מרסדס?".

מרסדס אדרי ( שם משפחתה עוברת מ"דרעי" ל"אדרי") נולדה במרוקו בשנת 1956, בת לעמרם דרעי, מלח וימאי ( שב-1979 נפטר ממחלת הצהבת). עוד מגיל קטן נמשכה למוסיקה ונהגה לשיר מיטב השירים הצרפתיים, איטלקיים ואמריקאיים ובשנות ה-50 עלתה עם משפחתה לישראל. בארץ, המשפחה השתכנה במושבה "קדימה"" שבשרון, שם בילתה נעוריה המוקדמות.

בהיותה בת 16 כערך, נתגלתה ע"י המוסיקאי אלכס וייס שלקח אותה תחת חסותו להופיע במועדון התל אביבי "צברה", עם שירי פופ בעיקר בשפות זרות. בשנת 1970 הוציאה תקליטון בכורה הנושא שמה וכלל ארבעה שירי פופ בצרפתית בעיבודיו של אלכס וייס, בהם גרסה צרפתית ל-My Guy של מארי וולס ו-Dam Dam של ברנדה לי.

בסוף שנות ה-60 הרבתה מרסדס להופיע במועדוני המרכז וכן במלון "דן" ו"שרתון" תקופת מה, ובשנת 1973 הופיעה בתפקיד אורח בסרט "המשכנע בע"מ" בכיכובו של ראובן בר יותם, בו ביצעה את שיר הסיום מהסרט.

בשנת 1975 עזבה את ישראל ועברה לניו יורק, בנסיון לפתח שם קריירה בינלאומית ולהופיע במועדונים המקומיים שם, כשאחד מחברי התזמורת שליוותה אותה שם היה המתופף עוזי בויאנג'ו ( שהיה איש להקות הקצב בישראל וניגן בלהקת "השמנים והרזים" ולהקת "הכוכבים הכחולים" בשנות ה-60 ) . השניים התאהבו ונישאו בסוף שנות ה-70 ( ואחרי שנים רבות התגרשו) .

 

מרסדס פתחה מסעדה יוונית בלאס וגאס, מסעדה אותה היא מנהלת גם בימים אלה, ומופיעה ושרה לאורחי המסעדה עד היום.

תודתי המיוחדת לאנשים הסייעו לי בתחקיר המוסיקלי הלא פשוט הזה : סמי וילה ויעקב שאמי.

כמו כן תודה מיוחדת לשי לנדא היקר על שהעביר לי את תקליטונה המאוד נדיר של מרסדס המתעד את קולה באופן האותנטי ביותר ברוח שנות פעילותה!

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"תנו לו את הבס" – סיפורו של רוז'ה אברהם- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12208373_10153683895204501_7721654124395235325_n

רוז'ה אברהם ( שם משפחה לפני עברות :רקטמאייר)  נולד בשטרסבורג שבצרפת בשנת 1927. אביו, לאון אברהם, היה זמר אופרה וחזן נודע בצרפת (וגם שחקן כדורגל בקב' הכוח וינה) ואמו, ז'רמיין אברהם, הייתה מורה לפסנתר. כילד, רוז'ה מעיד, נמשך מאוד למוסיקת הג'אז.  בהיותו של רוז'ה בן 6 הוא נשלח ע"י הוריו ללמוד כינור והתמיד בכך עד גיל 12, פרוץ מלחמת העולם השניה (1939) וכונה בפי מוריו לכינור – "עילוי מוסיקלי". בנוסף למד לנגן קצת על תופים.

 

עם פרוץ המלחמה, ברח עם משפחתו משטרסבורג וכשהופרד מהוריו, הגיע להכשרה של הצופים היהודים בלוטרק לקראת עלייה לארץ ישראל, עד שהגרמנים פשטו על לוטרק והעניין נגוז.

9009_523805174429474_537744985079818745_n

בשנת 1943 ברח עם קבוצת ילדים לספרד (והקבוצה נתפסה שם)  ועם פלישת האמריקאים למרוקו, נשלח למרוקו ושירת בצבא הצרפתי במרוקו במשך שנתיים ( 1944-1945) וכחייל נשלח עם גדוד לשחרר את העיר ליון. לאחר שחרור ליון, הוזמן עם אחיו לנשק למסיבה בבית הכנסת המקומי בליון, שם באורח נס,במקרה וללא ידיעה מראש, פגש בהוריו ( בדיעבד נתברר לו שאביו היה ראש המחתרת היהודית ושימש חזן באותה מסיבה בבית הכנסת) .

 

בשנת 1947 חזר עם הוריו לשטרסבורג, וכיוון שהיה בן 20 גוייס שוב לצבא למשך שנתיים ועשה קורס קצינים. כשסיים שירותו כקצין צרפתי בשנת 1949 עלה בגפו לישראל.

 

הוא הגיע למושב חדש שקם בארץ – מושב לימן (בקרבת נהריה) ושהה שם עד שנת 1951. ב-1951 הגיעו הוריו ואחותו (ארלט אברהם – פסנתרנית ואשת קול ישראל ) לארץ הקודש, ורוז'ה עבר לירושלים בכדי לנסות להשתלב בסצינת המוסיקה. בירושלים, התחבר לפסנתרן ג'ורג' טאובנר ז"ל וליווה אותו על תופים.

12277060_644350339041623_1722330343_n

התפנית המהותית בקריירה של רוז'ה אירעה בשנת 1954, כשראה בחלון ראווה קונטרבס, וכיוון שעקרונות הנגינה בקונטרבס דמו ליסודות הכינור שידע על בוריים, התאהב בכלי והחליט ללמוד לנגן עליו. הוא נטש את התופים ועבר  לקונטרבס בלבד. רוז'ה מציין שתמיד תפסו אותו כאחד עם שמיעה מיוחדת, זה ששומע את מה שאחרים ממעטים לשים לב אליהם או לשמוע.

 

הוא החל להתערות בסצינת המוסיקה הירושלמית המקומית וניגן בכל מועדון אפשרי שם, בעיקר ג'אז, עם גדולי אמני הג'אז: דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, מל קלר, אהרל'ה קמינסקי, פנצ'ו בלומנצווייג, יוסי פפו לוי, יוסי לוי, דני מרבנט ועוד רבים וטובים. בשנת 1958 העתיק מגוריו לתל אביב והחל לנגן במועדון "אדריאה", שם פגש בפסנתרן צעיר בשם זיגי סקרבניק ז"ל ( מוסיקאי עילוי שנפטר בגיל 24 ) – רוז'ה מתאר שזיגי היה כבן עבורו ואהבת נפש שררה ביניהם עד יומו האחרון של זיגי. השניים החלו לעבוד יחד במועדון "עומר כייאם"  (יחד עם המתופף סאם כהן) והיו, כהגדרת רוז'ה, סנסציה.

12277303_644350352374955_35081191_n

ב-1960 פנה אל רוז'ה המוסיקאי אלכס וייס וצירף אותו להופעותיו במועדון "צברה" והכניס אותו לסוללת נגני ההקלטות שלו, ומכאן רוז'ה הפך להיות אחד הבסיסטים הבולטים והמבוקשים בישראל בשנות ה-60 : הוא ניגן בהקלטות הרבות של אריק אינשטיין, יהורם גאון, חוה אלברשטיין, יוסי בנאי, ישראל יצחקי, יפה ירקוני, ששי קשת (בהצגה "הגברים שבחבורה", בה בולט הבס של רוז'ה ב"פנקס הקטן") ועוד רשימה אינסופית. בטלויזיה ניגן בתכנית "אולפן עגול".

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, כשרוז'ה שימש כחובש קרבי, חברו ליחידה עלה על מוקש. רוז'ה אץ להצלת חברו ועלה בעצמו על מוקש ונפצע בגבו. הפציעה מנעה מרוז'ה לנגן על קונטרבס, ואילצה אותו לעבור לנגן על גיטרה בס חשמלית בישיבה, מה שלא היה כל כך לרוחו ואחרי כמה שנים, ב-1972 (כשניגן בהופעותיה של יפה ירקוני בלבד ביפו)  החליט לפרוש סופית ממוסיקה והפך להיות סוכן נסיעות עד צאתו לפנסיה.

947221_457933734302477_441389107_n

תודתי הרבה נתונה לרוז'ה אברהם היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

דודיורוזהאברהם10.11.2015

כתב, ערך , תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.