סיפורה של שלישית "עונות השנה" – ראיון ותחקיר: דודי פטימר

רשומה רגילה

שלישית "עונות השנה" הייתה שלישיה מוזיקלית ישראלית שפעלה בין השנים 1970 . חברי השלישיה המקוריים היו: יגאל חזות, דודו שחר (סבח) ואפי זוהר. נודעה בעיקר בשל להיטיה: "יש לך מבט" ו"אור אדום".

עונות

סיפורה של השלישיה מתחיל בשנת 1968, כשחברי שכונת שפירא בתל אביב: דודו שחר (שהיה באמצע שנות ה-60 בלהקת הקצב "הזמנים הטובים") ויגאל חזות (יוצר ומלחין) נפגשו בצבא והחליטו להקים צמד. הם החליטו שהצמד ייקרא "עונות השנה" (שם שנתן יגאל חזות).

 

השניים פעלו כצמד בין השנים 1968-1970. בשנת 1970 שחר התחתן ונסע לאנגליה וחזות צירף אליו את אפי זוהר, חברו מהשכונה, ששירת בצוות הווי ובידור, בכדי שימלא מקומו של שחר. הצמד במתכונתו זו הופיע במועדון "עומר כייאם" ביפו.

צמד עונות השנה

 

בסוף אותה שנה חזר שחר מארה"ב והצמד הפך לשלישיה: יגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר. השלישיה הופיעה במועדונים שונים באיזור המרכז: "המערה", "עומר כייאם", "כאליף" ועוד.

 

בשנת 1970 ביצעו את שירם המקורי הראשון – "בעיר ירושלים" שכתב והלחין יגאל חזות. הם רצו להשתתף עם השיר בפסטיבל הזמר תל אביב, אך הועדה סירבה ולבסוף חזות מסר את השיר לזמר אבנר כורש שהקליט אותו במסגרת הפסטיבל.

בשנת 1971 השתתפו השלושה בתכנית הרדיו הפופולארית של גלי צה"ל – "תיבת נוח" ובמקביל הופיעו בסיני בפני חיילים.

 

בשנת 1972 הקליטו השלישייה תקליט בהוצאה עצמאית (שיצא רק בעותק אחד פרטי) שכלל שלושה שירים מקוריים שהיו פופולאריים עבור ההרכב בהופעות: "יש לך מבט" (מילים ולחן: יגאל חזות), "אור אדום" (מילים ולחן: אבי אליבן) ו"לולי" (מילים ולחן: יגאל חזות).

במקביל, חזות הקליט מספר שירי סולו באותה שנה בהם: "מולדת", "יש לך מבט" (בגרסת סולו) ו"חייכי אליי" שכתב והלחין בעצמו.

 

הלהקה חיממה לא מעט מאמני ישראל המוכרים: אסתר עופרים, דודו טופז, גדי יגיל, רבקה זהר, שלמה ארצי, צמד הפרברים ועוד.

בשנת 1978 השתתפה השלישיה כהרכב אורח בפסטיבל זמר חסידי בעכו בו שרה את "מזמור שיר ליום השבת"  ו"רוזה" (להיטו של יהורם גאון).

 

ההרכב במתכונתו זו פעל עד שנת 1980 במועדונים השונים ובשנת 1980, כשאפי זוהר עבר להתגורר בקנדה, הצטרף לשלישיה הבסיסט יהודה רוטמן שניגן עימם עד 1990. באותן שנים השלישיה הופיעה בקיבוצים ובמסגרת שירות המילואים.

בשנת 1997 השלישיה התפרקה ומבין חבריה, אפי זוהר, היחידי שנותר בתחום ומוסיף להופיע במועדונים שונים.

שלישית עונות השנה.png

תודה מיוחדת ליגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר על שהתראיינו לפרויקט התיעוד שלי ומסרו את סיפורה של השלישיה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

31444589_1130999720376680_3085579980906692608_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

קול ששון- סיפורו של האמרגן המיתולוגי ששון רג'ואן- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הוא היה הראשון לגלות את אריס סאן, לסדר למייק ברנט את ההופעה שהפכה אותו לכוכב בצרפת, להקים את מועדוני הקצב בישראל ("אבא בהריון", "אמא מתגלחת"), להביא את הפלאטרס והקרייזי סטריינג'רס לישראל ולנהל את להקות הרוק המשפיעות בשנות ה-60: בצלאל יונגרייז ו"ההדים", "השמנים והרזים" ו"הסינג סינג" (שהביא מאנגליה) והכל החל כשבגיל 15 ניהל את הכוכב הגדול בשנות ה-50 – ישראל יצחקי. ששון רג'ואן, האמרגן המיתולוגי המתגורר יותר מ-40 שנה בארה"ב, חוזר אל ימי הזוהר ומסביר מדוע החליט לפרוש מעולם הבידור.

ששון רג'ואן 2

מאחורי כל זמר מצליח או להיט ענק ברדיו, עומדים, מלבד היוצרים והזמרים עצמם, גם האמרגנים והמנהלים האישיים המעורבים בבחירות החומרים, בשיווק ומיתוג האמן ובדאגה להפיכתו לשם דבר בשמי המוסיקה.

 

אחד האמרגנים והמנהלים האישיים הראשונים בישראל והבולטים ביותר בשנות ה-50,60,70 הוא לא אחר מאשר ששון רג'ואן שהחל מתחילת שנות ה-50 ליווה את מיטב אמני ישראל והיה חלק בלתי נפרד מעולם התרבות והבידור הישראלי.

 

ששון רג'ואן נולד בירושלים בשנת 1939. בהיותו בן 6 עברה משפחתו לתל אביב ואביו ושני אחיו רכשו את בניין קולנוע "קסם" שהקרין סרטים בין השנים 1945-1948 עד שהפך להיות משכנה של הכנסת הראשונה בישראל עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. צמוד ל"קולנוע קסם", היה ממוקם מלון "סאן רמו" שהיה בבעלות סבו של ששון ולצידו היה ממוקם התיאטרון הנודע "לי לה לו" שבבעלותו של האמרגן משה ואלין.

 

"ב'לי לה לו' נהגתי לשמוע את שושנה דמארי וחנה אהרוני ומאותו רגע חיי היו מוסיקה וכדורגל", נזכר רג'ואן, "ויום אחד, בשנת 1954, חבר שלי ואני הלכנו לראות ברחוב הירקון את הזמר ישראל יצחקי שבדיוק הוציא את שירו 'אבאל'ה בוא ללונה פארק' והתאהבתי בזמר הזה. אני זוכר שהייתי הולך לחנות התקליטים בכל שבוע בכדי לבדוק אם הגיע תקליט חדש של ישראל יצחקי. הערצתי אותו".

 

בהיותו בן 16, בשנת 1955 הצטרף לחברת "מטה אמנים" (על שם קיוסק ברח' פינסקר בתל אביב בו היו יושבים השניים דרך קבע), שארגנה מסיבות חברה ונשפים מדי שישי במועדונים תל אביביים מקומיים. כוכב הנשפים באותן שנים שהוזמן על ידי רג'ואן וחבריו יאיר פרלדצקי ושלמה אליהו היה לא אחר מאשר ישראל יצחקי ותזמורתו של מאיר מקסי.

 

המופע הרשמי הראשון שארגן רג'ואן (יחד עם חברו שלמה אליהו, מנכ"ל חברת הביטוח "מגדל") עם חבריו היה בקולנוע בחיפה בשנת 1956 בו הופיעו יפה ירקוני וישראל יצחקי. בשנת 1957 החל לנהל את יצחקי אישית.

ששון רג'ואן 1.png

לאורך שנות ה-50 וה-60 ניהל רג'ואן את מיטב הכוכבים התוססים והבולטים בארץ: הוא ניהל את ג'ו עמר בראשית דרכו עם הצלחת שיריו "שיר השיכור" ו"ברצלונה", ניהל את אריס סאן בשנותיו הראשונות בישראל (ואף סידר לאריס את הופעתו הראשונה ב"אריאנה", כמיוצג שלו), ניהל את עליזה קאשי ודאג להכניסה לפסטיבל הזמר והפזמון הראשון בישראל (1960) בו קצרה את המקום הראשון עם שירה המשותף עם שמעון בר – "ערב בא", ניהל את להקת "ההדים" של ד"ר בצלאל יונגרייז (חלוץ הרוק הישראלי בתחילת שנות ה-60 שהקליט את "הו ילדונת", שיר הרוק העברי הראשון), את להקת "השמנים והרזים" (ניהל את הלהקה לצידו של ז'רר קמינסקי. סולנה של להקת "השמנים והרזים", דוד רג'ואן ז"ל, היה בן דודו של אביו של ששון) וה"קרייזי איידולס" של ז'רר קמינסקי (שהיה לעוזרו) ועוד רבים וטובים.

בשנת 1961 עבד מטעם סוכן האמנים משה דוד כמנהל סיבוב ההופעות הישראלי של  להקת הרוק האינדונזית "הקרייזי סטריינג'רס" שקצרה הצלחה רבה במועדון "צברה" התל אביבי הנודע ובה היה חבר הסקסופוניסט הישראלי דורון כהן ז"ל (שלימים היה גם בלהקת "ההדים", להקת "הסול מן" ולהקת "השחקים") ובשנת 1962 הביא לישראל את את להקת הרוק הבריטית Pete Chester Combo (בה החלו דרכם האנק מרווין וברוס וולש מלהקת "הצלליות" שליוותה את קליף ריצ'ארד) ובשנת 1963 את להקת "הטילים" הבריטית (The Rockets) , אך עבורו של רג'ואן, אחד השיאים מהישגיו כמנהל הוא הבאת להקת "הסינג סינג" הבריטית לישראל: "בשנת 1964 הבאתי לארץ להקה בריטית בשם The New York Twisters, אבל החלטתי לשנות שמם ל"הסינג סינג". בשלושת החודשים הראשונים מופעי הלהקה לא הצליחו, אך אחרי כן הבאתי להופעות אנשים שיבואו וייתנו לי משוב לגבי מה צריך לתקן בהופעה, ומנקה רחובות בשם נחמיה אמר לי שהבעיה העיקרית היא שלא נותנים לקהל לרקוד בהופעה אלא רק לשבת על הכסאות. ברגע ששיניתי את זה – הלהקה הפכה לסנסציה וגם הבנתי כי אני צריך להקים מועדוני קצב לריקודים". הסינג סינג הקליטו בניהולו של רג'ואן מספר תקליטים בהם הלהיטים Someone Like You  ו-It Feels Like Rain.

בשנת 1965 הקים רג'ואן את המועדונים התל אביבים: "אבא בהריון" ו"אמא מתגלחת" בהם הופיעו מיטב להקות הקצב ("האריות", "השמנים והרזים", "הצ'רצ'ילים" ועוד) ובמשך 8 שנים התעסק בלנהל 2 אמנים בלבד: "הסינג סינג" להם סידר סיבוב הופעות ביוון ובטורקיה ועליזה עזיקרי שפרצה תחת אמתחתו בלהיטים "נערה ממש אוצר", "בחיים הכל עובר" וכו'. רג'ואן שידך בין עזיקרי לסינג סינג ליוון והשניים הקליטו שירים משותפים ביוונית.

 

בשנת 1969 סידר רג'ואן לזמר חיפאי צעיר בשם מייק ברנט הופעה במועדון "בקארה" במלון הילטון בטהרן שבפרס. למועדון הביא רג'ואן גם את הזמרת הצרפתייה סילבי ורטאן. באותה הופעה, ורטאן התרשמה מברנט והזמינה אותו לפריז, נסיעה שהפכה אותו לכוכב ענק. "אני מודה כי לא התרשמתי ממייק כל כך וטעיתי", אומר רג'ואן, "אחרי זה חיים סבן נסע אליו וייצג אותו והשאר היסטוריה".

 

בשנת 1971 הקים רג'ואן עם חברי להקת "הסינג סינג" אולפן הקלטות ברח' הירקון בתל אביב בשם "אולפני גארט" שזכה להצלחה בייחוד בשל הציוד המשוכלל שהיה בו. מי שהקליט באולפן בין השאר את אלבום הבכורה היה שלמה גרוניך ("למה לא סיפרת לי?!", 1971). האולפן פעל עד אמצע שנות ה-80 ובמקביל שימש השם "גארט" גם כחנות לציוד הגברה המתקדם ביותר בשנות ה-70.

בשנת 1972 היה אחראי רג'ואן להבאתה של להקת ה"פלאטרס" (להקה ווקאלית נודעת משנות ה-50) לישראל, סיבוב הופעות שהוגדר כמצליח מאד ובשנת 1973, כשהוא בשיאו, החליט לעבור לארצות הברית. "בשלב מסוים הרגשתי משועמם מהמקצוע", מסביר, "כמה כבר יכולתי לחדש? להמציא מחדש? איבדתי את התשוקה והרעב, אז יצאתי לטיול באירופה, אסיה וארה"ב".

 

בין השנים 1973-1975 עבד בחברת הבידור CMI (כיום ICM) בה עשה בוקינג למיטב האמנים כטום ג'ונס, אנגלברט האמפרדינק, ברברה סטרייסנד ועוד, אך כיוון שהשתעמם מעבודה זו החליט להתפטר.

 

בין השנים 1975-1977 הקים וניהל יחד עם דוד קריבושי את מועדון "צברה איסט", מועדון לילה יהודי ישראלי בניו יורק שפעל שנתיים ובו הופיעו אמנים כרבקה רז, עליזה עזיקרי וחנן גולדבלט.

בסוף שנות ה-70 החליט לפרוש מעסקי הבידור ופנה לעסקי הבורסה והקים חברות לניהול וגילוי עורכי דין וכלכלנים: "In Touch Trading" ו-"Firmlaw Group" אותן מכר בינואר 2018.

 

בשנת 2001 קרץ שוב לעולם הבידור עם נטילת חלק בהפקת ההצגה Horse Crazy אך העדיף שלא לטיול חלק טוטאלי בכך: "זה מאד חסר לי העולם הזה, אבל אני יודע שברגע שאכנס לזה – לא אוכל לצאת כי זה החיים שלי, ולכן אני לא נכנס לזה כבר באופן טוטאלי", מסביר.

 

בימים אלה מתגורר רג'ואן בלוס אנג'לס ולו שתי בנות: מישל רג'ואן, שהפיקה בין השאר את סרט "מלחמת הכוכבים" בשנת 2015 ודניאל מילטון, אחת האמרגניות הבולטות בארה"ב לחברות איפור.

 

ששון, מה ייחד אותך כאמרגן מאחרים בתחילת דרכך?

 

"תמיד ניסיתי לחשוב אחרת, לעשות מה שכולם עושים אבל בדרך שלי עם רעיון שונה ודרך חשיבה אחרת מאחרים, זה הקו שהנחה אותי לאורך כל הדרך, לפעמים זה שימש לטובתי ולפעמים פחות".

 

עד כמה היית מעורב בבחירת החומרים של אמניך?

 

"לא הייתי מעולם אחראי בוקינג, אלא הייתי גם האבא, גם האמא וגם הפסיכולוג של האמנים שלי, הייתי יושב איתם בבית שעות על גבי שעות, מחליט איתם יחד אילו שירים להקליט ומלווה אותם לאורך כל הדרך. זו הייתה עבודה של 24/7".

ששון רג'ואן 3

 

תודה מיוחדת לששון רג'ואן היקר על שהתראיין ותרם חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"שירת מרים" – ראיון עם הזמרת מרים צפרי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

60220_103123853084898_3742291_n

עולם המוסיקה אינו חדש או זר למרים צפרי, הוא מעולם לא היה. כבר מגיל 0 נולדה אל תוך בית מוסיקלי לדוד מוסיקאי שהיווה השפעה מוסיקלית ראשונה עליה. היא נולדה כמרים לגיה (בתימנית – "מציאה") וכבר בילדותה נחשבה ל-"הזמרת" של בית הספר ומושב אחיעזר בו גדלה, ואת הקריירה המקצועית הממשית שלה החלה בהיותה בת 15 בלהקת "ענבל" תחת שרביטה של שרה לוי תנאי. בסוף שנות ה-60 החלה להופיע עם בעלה דאז , ישעיהו צפרי, כ"צמד צפרי".

 

הצמד, שזכה להצלחה רבה בארץ ובחו"ל, תועד על גבי תקליט פורץ דרך (בדיעבד) שיצא בשנת 1977 וזכה להצלחה רבה, אך בעיקר שימש משב רוח מרענן במעבר בין רוקנרול לשירה תימנית שורשית וארצישראלית טהורה.

בשנת 1983, לאחר פירוק הצמד וגירושיהם, פנתה מרים לקריירת סולו שהחלה לתפוס תאוצה עת הופיעה דרך קבע במועדון ה"חאן" בירושלים ובחו"ל. לאחר מכן, הופיעה וגרה משך 5 שנים בארה"ב ועם שובה, הופיעה יחד עם בתה המוסיקאית והזמרת שירלי צפרי ובשנת 1994 השתיים הוציאו אלבום פולקלור מצליח – "ספרי תמה".

 

מאז ועד היום, מרים מוסיפה להופיע, לשיר ולהקליט חומרים חדשים כשהיא מביאה את סגנון שירתה והגשתה הייחודי ופורץ הדרך אל לב הקהל הישראלי ומתגאה בממשיכי וממשיכות דרכה, דוגמת A-WA על פועלם לשימור השירה התימנית השורשית.

לרגל חמישה עשורים של קריירה מוסיקלית, מרים ניאותה להעניק לי ראיון מיוחד על המוסיקה, הקריירה והמשברים שבדרך, אך בעיקר הניצחון של המוסיקה על תלאות החיים.

 

 

מרים, מתי החלה אהבתך למוזיקה?

 

"נולדתי לתוך זה. דוד שלי היה רועה צאן שהיה כותב, מלחין ושר שיריו בעצמו, וכל המשפחה שאבה זאת ממנו. כבר מגיל קטן ידעתי שאני אהיה זמרת. קראו לי בבית הספר – "שושנה דמארי", כי לא עניין אותי בכלל לימודים, כל מה שעניין אותי היה רק לשיר. אני זוכרת שכשהייתי בת 7, הייתה איזו ישיבה של נשים והעמידו אותי על שולחן ושרתי, ואחת מהן אמרה: "הילדה הזאת תהיה זמרת. כמו כן, הייתי הסולנית בבית הספר במקהלה ובהצגות, ובמושב אחיעזר, בו גדלתי, תמיד היו מזמינים אותי לשיר באירועים ושמחות".

 

580858_336665676397380_1732291999_n

 

איזו ילדה היית?

 

"הייתי ילדה מרדנית שאי אפשר לתאר, אני הראשונה שיצאה מהמושב".

 

 

 

ומתי החלטת שאת צריכה לפתח כשרון השירה?

 

"יום אחד, ביום הבחירות, הופעתי ואדם בשם יעקב חזן החליט שאני צריכה ללכת ללמוד פיתוח קול ולקבל סטיפנדיה ("תעודה"). הייתי בת 13, ובאמת הביאו אותי לאחת המורות הטובות בארץ של אותה תקופה – לולה שנצר, הייתי לומדת אצלה פעמיים בשבוע והייתי הילדה הכי קטנה שלמדה אצלה. אני זוכרת שהיא מאד אהבה את השיר "מחמד לבבי" ותמיד ביקשה שאשיר לה אותו. למדתי אצלה שנתיים וכל הזמן היא שכנעה אותי שהמקום שלי זה להיות בתיאטרון של להקת המחול והשירה "ענבל". היא הייתה פוגשת את עובדיה טוביה (המנהל והיוצר המוסיקלי של "ענבל") ומשכנעת אותו לבוא ולראות אותי".

 

נישאת בגיל מאד מוקדם, איך זה קרה?

 

"הייתי בחתונה אחת, בה ראיתי את ישעיהו צפרי, שהיה בלהקת "ענבל", מלווה על תוף את הזמר אהרן עמרם, הוא היה מוכשר מאד, ואהרן הזמין אותי לעלות לשיר, אני זוכרת ששרתי "מה יפים הלילות בכנען" והוא התרשם ממני. הייתי בת 14 וחצי והוא היה בן 30 ומשהו, גרוש עם ילדים, ולמרות זאת התפתח בינינו סיפור אהבה מהסרטים. לאחר מכן, הצלחתי להיכנס ללהקת "ענבל" וזמן קצר לאחר מכן התחתנתי איתו".

 

איך היה בענבל?

 

"לעבוד עם שרה לוי תנאי (מנהלת ומייסדת "ענבל") זו הייתה חוויה נדירה ביותר, התחלתי להשתלב בהצגות ובהופעות, לאחר מכן הפכתי סולנית הלהקה ועם הלהקה נסעתי פעם ראשונה בחיי לחו"ל – הופעה באוסטרליה. הייתי צריכה לשיר שם בתימנית ועל אף שאני תימנית, לא שרתי בתימנית אלא יותר ארץ ישראל, ושם למדתי לשיר בתימנית. למדתי מענבל מה זה לעמוד על במה, להופיע, המון דברים שעד היום מלווים אותי. אבל, לישעיהו היו הרבה בלגאנים עם שרה לוי תנאי ועזבנו את "ענבל", בתחילת שנות ה-70".

ואז הקמתם צמד.

 

"כן, מיד כשיצאנו מ"ענבל" התחלנו להופיע כ"צמד צפרי", זו הייתה הצלחה גדולה. הרפרטואר היה כולו ישראלי עם קצת משחק ושירה בתימנית. הופענו הרבה ב"עומר כייאם" ביפו ובתיאטרון ה"חאן". אהבתי מאד את ההופעות על הבמה אבל תמיד שרתי בטונים שלו ולא שלי, בדיעבד אני לא אוהבת לשמוע את עצמי אז בגלל העניין הזה".

 

תארי קצת את הצלחת הצמד.

 

"הופענו ב"תשואות ראשונות", בטלויזיה, ברדיו, יצאנו להופיע עם יונתן כרמון ולהקת כרמון בכל אירופה, הופענו לפני הרבה תיירים בהצלחה רבה. הופענו גם ב"קזבלן" ו"כנר על הגג", היינו סיפור הצלחה".

 

איך נולד התקליט?

 

"החלטנו לעשות תקליט והגענו ל"אחים אזולאי". את הרפרטואר בחרנו ביחד ולקח לנו כמה חודשים לעבוד על האלבום עם מיטב הנגנים והמעבד המוסיקלי אלדד שרים".

ואיך הרדיו קיבל את האלבום?

 

"הושמענו מלא, הרדיו פרגן מאד. היינו פורצי דרך בשנות ה-70, מיזגנו פופ ורוקנרול עם שירה תימנית פולקלוריסטית אותנטית. האלבום הצליח מאד, הוא היה מאד אומנותי".

 

 

קוטלגתם כזמרים מזרחיים?

 

"לא, ממש לא. זמרי פולקלור. היה לנו משהו מיוחד, אין לשיר בלי לרקוד, חובה לתופף, להביא את התיאטרון להופעה, זה היה קסם מיוחד".

 

למה לא הקלטת שירים נוספים כסולנית?

 

"כיבדתי את בעלי, היינו עסקת חבילה, לא יכולתי לעשות שום דבר בלעדיו, על אף שקיבלתי לא מעט הצעות מיצחק לוי, פשנל ושאר מנהלים בכירים".

 

מרגישה פספוס?

 

"בטח, איזו שאלה!?"

 

מדוע התפרקתם?

 

"התפרקנו בשנת 1983, לאחר שהתגרשנו בחיים האישיים".

 

ואיך התחלת את הקריירה מחדש?

 

"אני מודה ומתוודה, לא הייתה לי תקופה קלה, התחלתי הכל מחדש. ואז, הייתי צריכה להתחיל תכנית משל עצמי ולהופיע לבד. זה לא היה פשוט אבל הסתדרתי ולמעשה נולדתי מחדש, הופעתי במועדון החאן ב"ירושלים של זהב", חרשתי את חו"ל בהופעות ובשנת 1985 הוצאתי קסטה של שירים ישראליים. בשנת 2003 נסעתי דרך הפדרציה התימנית להופיע בארצות הברית בחנוכה, ואז הופיעה שם להקה תימנית ונשיא הפדרציה, פרופסור אפרים איזאק, הציע לי לבוא לעבוד ולהופיע בארצות הברית. חזרתי לארץ, קיפלתי הכל, גרתי במנהטן והופעתי שם במשך 5 שנים עם אברהם פנגס (בוזוקאי ומוסיקאי). בהמשך הופענו שירלי בתי ואני במופע מצליח עם אחינועם ניני המקסימה".

 

מה את עושה כיום?

 

"כיום אני ממשיכה להופיע, לשיר ולשמח לבבות".

dd

 

תודתי הרבה נתונה למרים צפרי היקרה על שתרמה חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

"יאסו" – ראיון מיוחד עם טריפונס – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

1226401a

הוא נכנס לעולמנו כעולה חדש לפני קרוב ל-50 שנה עם הבוזוקי וקולו החם ונחשב לאחד החלוצים של הזמר הים תיכוני (בעיקר יווני) בישראל, אבל אם תשאלו את טריפונס (71) מחולון מה הדבר הכי אהוב עליו בישראל הוא ישיב חד משמעית: "האנשים".

 

הוא נולד בקפריסין בשם טריפונס ניקולאידיס וכבר מגיל 13 בילה את מרבית זמנו על הבמות כילד פלא שניגן ושר על בוזוקי וזכה להצלחה מסחררת, הווה אומר, מעריצים והופעות רבות בטלויזיה וברדיו הקפריסאים שמינו אותו ללא פחות מאליל.

 

חייו השתנו מהקצה אל הקצה כשהגיע כאלמוני טוטאלי לארץ זרה, ישראל, לסיבוב הופעות קצר שנמשך 48 שנה בהן קיבע מעמדו כאחד הזמרים האהובים על הקהל הישראלי ונחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בשנות ה-70 עם להיטי ענק כ"דירלדדה", "אגוניה", "מיליסאמו", "מימולטה", "דאם דאם", שיר עברי שהגיע לצמרת המצעד "אל תסתכל בקנקן" ודואט מצליח עם אייל גולן – "פיצריקה" .

 

נפגשנו בביתו בחולון כשהוא מולי ואני מולו: מלבד הבלורית המיתולוגית ( שהפכה סלנג בקרב הספרים בסבנטיז) שנתחלפה בשיער דליל וקצר, טריפונס נראה אותו דבר כמו בעטיפות תקליטיו הישנות ומדיבורו, קולו ונוכחות שירתו – השנים רק עשו לו טוב, כיין נושן המוסיף להשתבח בקפסולת זמן אלמותית.

 

טריפונס, כשהגעת לישראל במחצית השניה של שנות ה-60, לא ידעת את השפה ולא היו לך קשרים, איך השתלבת בסצינת המוסיקה המקומית בהתחלה?

 

"קודם כל אני הייתי הראשון שהביא את הבוזוקי לארץ. כשאני הגעתי לארץ, זה היה לחוזה של שלושה חודשים ובכלל לא היו לי תכניות להתפרסם או להישאר פה בארץ. באתי להופיע כי חיפשתי את הפרנסה היומית שלי. הייתי אדם נשוי עם שני ילדים, וקודם כל הייתי במועדון "קפה אתונה" בתל אביב, שמה התחלתי, הבאתי את כל הלהקה מקפריסין ושתי זמרות מיוון. לא קלטתי שזה יתפוס, עד שהגיע הבעלים של אריאנה, שמואל ברזילי שהזמין אותי להופיע אצלו, היה זה ב-1967, לפני מלחמת ששת הימים. הגעתי וראיתי בכלל מועדון אחר ושמעתי כל מיני תגובות מאנשים שזה מועדון של משפחה, כי את המועדון הראשון (קפה אתונה) לא אהבתי ולא רציתי להישאר בו. כשראיתי את אריאנה הרגשתי שזה מקום מתאים לי, אז חתמתי על חוזה לשישה חודשים. אז התחלנו והמשכתי במקום שישה חודשים, 5 שנים."

 

ואיך הגעת להקליט אלבום?

 

לאחר ההצלחה באריאנה, חבר שלי יומי זכרונו לברכה, הזמין את דני יצחקי לאריאנה לראות אותי בהופעה. יומי אמר שהוא יהפוך אותי למפורסם בארץ. אמרתי לו: "יומי, זמר יווני שמצליח בארץ? אין דבר כזה".  הוא הביא את דני יצחקי שישב בהופעה, אנשים התחילו לרקוד והיה שמח, והגיע הרגע ששרתי את השיר "דירלדדה", שיר יווני של ימאים שהכרתי, הקהל יצא מדעתו. דני, שהיה בשותפות עם חיים סבן אמר לי שהוא רוצה שנעבוד ביחד ונחתום חוזה ונעשה הקלטות והופעות. אמרתי לו: "איזה הקלטות, איזה רדיו? בקפריסין הכירו אותי הייתי בטלויזיה וברדיו אבל בישראל?". יצחקי הציע לי חוזה לארבע שנים עם כסף יותר טוב מבמועדון אז אמרתי בסדר. אחרי זמן קצר הוצאנו את התקליטון הראשון שכלל את "דירלדדה" ו"אגוניה" ועוד שיר ( "21 שעות") שנמכר במאות אלפי עותקים והשאר היסטוריה".

 

השמיעו אותך ברדיו בזמנו?

 

"גלי צה"ל היו משמיעים כמה פעמים ביום כל יום וקול ישראל גם פרגנו לי המון. "

 

זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשת כוכב באמת?

 

"הפעם הראשונה הייתה ביום העצמאות ביד אליהו. הופעתי על אותה במה עם הזמרת הבריטית מארי הופקינס ( Those Were The Days) . הופקינס עלתה ואני שומע מאחורי הקלעים את הקהל צועק "טריפונס טריפונס" ורואה את הנגנים אחרי 3 שירים יורדים מהבמה, והאמרגן שלי קורא לי במהרה לעלות לבמה. אני זוכר שעליתי וכשרק פתחתי את הפה שלי ושרתי "מימולטה" שמעתי צעקות וצרחות שלא אשכח אף פעם, מדובר על קהל של 12 אלף איש ומאותו רגע התחילו העיתונים לכתוב עליי והתחילה הפריצה הגדולה"

פעם אמרת לעצמך: בוא נעשה מבחן, לא נשיר את "דירלדדה" או "אגוניה" ?

 

"לא, הקהל מחכה לזה, אני נותן לקהל מה שהוא רוצה"

 

אתה ציוני מובהק, אתה אוהב את הארץ ויש לך תעודת תושב אירעי. מה כל כך אתה אוהב פה בארץ?

 

"אני אוהב את האנשים, קודם כל אני גדלתי פה. הייתי תקופה באמריקה ( סוף שנות ה-70) וחזרתי לכאן ואמרתי שפה הקהל שאוהב אותי, פה הקהל שאני אוהב, אני אוהב את אווירת החברה הישראלית. אני יוצא פה ברחוב ואין בנאדם שלא יבוא ויגיד לי שלום."

 

עד היום מתייחסים אליך כמו כוכב?

 

"היום אני מרגיש יותר כוכב ממה שהיה פעם. לפעמים באים אנשים ומבקשים ממני לברך אותם ודברים שאני לא רגיל אליהם. עושים לי כבוד בכל מקום, וגם התקשורת כל הזמן מפרגנים ליף אם זה רדיו, טלויזיה, כולם מתייחסים אליי מאוד יפה".

חשבת פעם לעברת את השם "טריפונס"?

 

"יש לי חדשות בשבילך: אתה יודע שבתנ"ך יש רב טרפון, אז אנחנו לא רחוק (צוחק) ".

 

לפני שהגעת היה את אריס סאן ששלט בשוק היווני, הייתה ביניכם תחרות כלשהיא?

 

"לא, היינו חברים טובים. שום תחרות. עובדה שכשהוא היה בניו יורק, הוא הזמין אותי להופיע איתו שישה חודשים במועדונו "סירוקו". הסטייל שלו היה אחר, אני יותר דגלתי באותנטיות במוסיקה היוונית ואריס נטה יותר לכיוון איטלקי, ספרדי."

מה המחמאה הכי פופולארית שאתה מקבל מאנשים ברחוב?

 

"לפעמים אנשים אומרים לי "אתה מלך, אין עליך". קודם כל מעריכים אותי בתור בנאדם. אני לא אדם שמשוויץ. אני מסתכל על כל אדם בגובה העיניים, ככה נולדתי וככה תמיד הייתי. אני כמו כולם".

 

לאורך השנים עשית דואטים שונים: עם אייל גולן ( "פיצריקה") , עם הבת שלך הלנה מור ("אל תסתכל בקנקן") , יש איזה אמן שהיית רוצה לעשות איתו או איתה דואט?

 

"תשמע אני עשיתי עם מי שרציתי, אין לי תלונות, הספקתי בקריירה בדיוק מה שהייתי צריך להספיק ואני עדיין מספיק. אם יפנו אליי אמנים לעשות דואט, אין לי בעיה, בשמחה"

 

אילו אמנים ישראלים אתה שומע להנאתך?

 

"תשמע אני יותר אוהב את המוסיקה היוונית, אבל מהאמנים הישראליים אני שומע בעיקר שירי ארץ ישראל הישנה: אריק אינשטיין, יהורם גאון, גשר הירקון, השפה העברית היפה , לא של היום. מה שיש היום, אני אומר את האמת, אני לא מתלהב".

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני מופיע פה ושם, באופן רגוע, אני רוצה הופעות נורמליות. אין כבר מועדונים כל כך קודם כל, לפעמים אני מופיע בזאפה. יש לי בחורף הופעה בזאפה תל אביב, הופעתי בזאפה הרצליה כמה פעמים, בברבי ועוד"

 

אתה עובד על אלבום חדש?

 

"בינתיים לא. הוצאתי את האלבום האחרון לפני חמש שנים. היום נהייתה בעיה שמקליטים אלבום, הוא עובר לאינטרנט באופן פיראטי וישר מקבלים כולם את השירים, ולא נשאר לך כסף, רק הוצאות. "

 

זכית באלבום זהב פעם?

 

"אני האמן היחידי עם כל ההצלחה, פעם ראשונה אני אומר את זה, לא שאני כועס על מישהו, שלא קיבלתי מעולם שום תקליט זהב, לא מדליה ושום דבר, ואני יודע שאני מכרתי מהתקליטים הראשונים במיליונים. אבל אין דבר"

 

 

יש איזה משהו שאתה מרגיש שפספסת בקריירה?

 

"ממש לא, אני מבסוט עם מה שיש לי ואני לא חיפשתי בחיים שלי גם את העושר והלוקסוס, כמו שאתה רואה אותי אני בנאדם פשוט. מאושר עם אשתי, שלאחרונה חגגנו 52 שנה ביחד."

 

אם היו מציעים לך ללכת לריאליטי היית הולך?

 

"אני צריך לחשוב. אני לא כל כך מעריץ של התכניות האלה, אבל הרבה אמנים עושים את זה בשביל הפרסום, אבל אני? לא חסר לי פרסום, ברוך השם"

 

השלם את המשפט: טריפונס הוא..

 

"אחד ויחיד".

 

תודה מיוחדת לטריפונס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ותודה ענקית לאשר ראובני היקר על העזרה!

טריפו

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

אחד מול אחד והפעם: עוזי פוקס פותח את הלב – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

12495151_696409330502390_1625503729704066462_n

 

"אין לך מה לדאוג", "ילדונת", "כן,כן, לא לא", "קשת בענן", הם רק קומץ מלהיטיו של עוזי פוקס, מהכוכבים הגדולים של הרוק בישראל בשנות ה-60 וה-70. עם קול מלא נשמה, שירים תוססים ורזומה עשיר של להקות הקצב ( "עוזי והסגנונות", "השמנים והרזים"), פוקס תקע יתדו בעולם הרוק הישראלי וסלל את הדרך לבאים אחריו. מה הוא עושה בימים אלה?

 

 

 

בהיכל התהילה של הרוק הישראלי, עוזי פוקס הוא שם נרדף לאחד מסנדקי הנשמה והגרוב המשפיעים והגדולים בישראל, ואיני כותב זאת כקלישאה. עוזי, יליד רומניה (שנת 1947) , עבר את המסלול האולטימטיבי בדרך להתהוותו כנדבך חשוב במוסיקה הישראלית.

 

כנער, גדל על להיטי הרוקנרול והפופ הלועזיים: אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד, ביטלס ומאוחר יותר שאר להקות הרוק הבריטיות והאמריקאיות שהלהיבו את העולם באותה תקופה. כדרכם של נערים מתבגרים רבים בישראל, עוזי היה חבר בלהקה עוד כנער בן 15, ולמעשה מאז ולאורך שנות ה-60 (כולל בזמן שירותו הצבאי), הפך לשם דבר בסצינת המועדונים המקומית, כשהוא צובר רזומה די מרשים של להקות קצב בהן השתתף ( Fbi, "הלורדים", "הכוכבים החדשים") שהעיקריות שבהן היו "השמנים והרזים" (שתועדה על גבי תקליטון) והדובדבן שבקצפת – "עוזי והסגנונות", מלהקות הרוק המשפיעות והמתקדמות (יחסית לימים ההם) ביותר בכל הזמנים.

uzy_610

ההצלחה של "עוזי והסגנונות" הייתה למעשה אבן דרך חשובה בקריירה של פוקס, שהתגלה כפרפורמר ופצצת כריזמה מתקתקת, עובדה שקיבעה מעמדו כאחד מכוכבי הרוק הגדולים של אותן שנים. הלהקה שחררה אריך נגן ומספר תקליטונים שהניבו להיטים כ"Friends", "רכבת הבוקר", "יום ולילה", "I Got Sunshine".

 

 

 

כיוון שבאותה תקופה, להקות הקצב שהרבו לשיר בלועזית, נתפסו בעיני התקשורת כ"נטע זר" ומושא ללעג, פוקס החליט לשנות פאזה והחל לשיר גם בעברית. ב-1971 הוא השתתף עם להקת הסגנונות במחזמר כושל בשם "קפוץ", שכלל מוסיקת רוק רועשת ו"כאסחיסטית" מאת דני סנדרסון. המחזמר עורר שערוריה עקב סצינות העירום הליברליות שבו והורד תוך הצגות ספורות (על אף שתועד על גבי תקליט).

 

כניסתו הבאמת גדולה של פוקס ללב המיינסטרים הישראלי ולהצלחה המסחררת לה ייחל, אירעה כשהשתתף (לצד רותי נבון, דודו זר ואברהם פררה) במחזמר המצליח "אל תקרא לי שחור", שעסק בנושא אפליית אפרו-אמריקנים בארה"ב ובו היו פזמונים שהפכו להיטי ענק, ביניהם: "יום יבוא",

ו"קליפסו בשחור לבן".

 

קריירת הסולו של פוקס זכתה לתנופה רצינית בשנת 1973 עם מלחמת יום הכיפורים והולדת אחד מלהיטיו הגדולים ביותר – "אין לך מה לדאוג" ( או אם תרצו "תחתונים וגופיות"), שהפך לקלאסיקה בזמן אמת ולאחד ההמנונים הבלתי רשמיים של המלחמה.

 

 

 

כשנה לאחר מכן, ב-1974 יצא אלבום הסולו הראשון של עוזי – "כן,כן" , שכלל מלבד "אין לך מה לדאוג", שירים מוכרים נוספים כ"כן,כן, לא לא", "קשת בענן" (מפסטיבל שירי הילדים), ו"ילדונת", שעד היום מושמע בלי הרף בתחנות הרדיו.

3962302a

האלבום מיזג בין פוקס ה"פראי" של הסיקסטיז, זה ששר ללא מעצורים ו"נותן בראש", לבין פוקס העדין, מלא הנשמה והיותר פופיסטי וקליל (בהתאם למפה המוסיקלית דאז). לאורך הסבנטיז, השתתף עוזי בפסטיבלים שונים, הקליט שירים שנטו יותר לכיוון הפופ ופחות לכיוון הרוק וניסה כיוונים מוסיקליים מגוונים. אירוע קריטי לקריירה שלו ולחייו האישיים, הייתה תאונת דרכים קשה שעבר לקראת סוף העשור, שקטעה במובן מסויים את הקריירה שלו באותה תקופה.

 

 

 

בתחילת שנות ה-80 נסע לארה"ב ושהה שם עד סוף העשור. עם חזרתו לישראל, שב להקליט חומרים חדשים והקים את אולפן הדיבוב המצליח "אולפני נ.ל.ס" שהפיק דיבובים לסדרות מצליחות כ"פוקימון", "אוטובוס הקסמים", להן תרם פוקס קולו לשיר הפתיחה.

 

בראשית שנות ה-2000 הקריירה המוסיקלית של פוקס זכתה לעדנה מחודשת עם המופע המשותף שלו עם שרי וגבי שושן ז"ל, מופע שכלל מיטב להיטיהם משנות ה-70 ועוד ובימים אלה מופיע עם שרי ורותי נבון במופע דומה.

ב-2008 הוציא את אלבומו השני- "אמצע החיים" ומאז ועד היום מוסיף להקליט שירים, להופיע ולהשתתף בפרויקטים שונים.

 

 

 

עוזי, ליווית את הרוק הישראלי עוד כשהיה בחיתוליו ועד היום, מה הדבר המשמעותי שהשתנה בסצינה הזו לאורך השנים מנקודת מבטך?

 

"תראה,אנחנו (להקות הקצב) התחלנו עם רוק לועזי והרוק הזה תמיד היה תלוי בתו רוק העולמי (בריטי, אמריקאי). עם הזמן כמובן שהחלו להתפתח פה בישראל דברים מאוד מעניינים, קמו להקות מעניינות והן פיתחו את הרוק המקומי, ולפי דעתי הן פשוט שאבו השראה והושפעו מהלהקות של שנות ה-60 וה-70 , כלומר אנחנו היינו  המפתח והבסיס למוזיקה שהתפתחה אחר כך. קח למשל את להקת  כוורת : אני זוכר שדני סנדרסון, עוד לפני שהתגייס,  היה מגיע להופעות של עוזי והסגנונות והיינו מעלים אותו לבמה לנגן ולשיר על הגיטרה , הוא היה מושפע מהלהקות הישראליות והלהקות הלועזית.  מה שהשתנה לדעתי זה המצב: היום יש כל מיני בתי הספר ונסללת לצעירים הדרך האידיאלית מההתחלה, בניגוד לתקופה שלנו שבלשון המעטה לא פרגנו לנו.  הנה היום יש דברים מדהימים ברוק: גם כותבים גם להקות, רק ישנה בעיה אחת: המדינה מוצפת בזה ואנו מאבדים את הדברים הטובים, ויש הרבה דברים טובים שמתפספסים וחבל".

 

מה יותר אהבת: לשיר בלהקה או לשיר כסולן לבד?

 

"תשמע, אם עוזי פוקס היה שר סולו הוא היה שר רוקנרול עם להקה.אני מעדיף להקה ואוהב נגנים מאחורה וסאונד, להתנגן ולנגן ביחד על הבמה, חד משמעית."

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני מופיע כל הזמן:יש לנו את המופע המשותף כבר כמעט 12 שנים עם שרי ולפעמים מתארחת רותי נבון, אנחנו מופיעים כל הזמן ויש ביקוש למופע . במקביל,  לאחרונה הופעתי בערב מחווה לג'ו קוקר וארת'ה פרנקלין ואני ממשיך להופיע גם לבד"."

 

יש אלבום חדש באופק?

 

"לפני כמה שנים הוצאתי אלבום ( "אמצע החיים", 2008) ומאז יש שירים במגירה ודברים שהוקלטו כסקיצות, אבל אני לא ממהר לצאת עם אלבום. אני מעדיף שיתרחשו דברים על הבמה ומה שקורה בשטח כי לצאת היום עם אלבום זה לא מה שהיה פעם, שיטת השיווק וההשמעה די חדשנית לנו בעולם, היום הכל ממוחשב ואני מעדיף את האנלוגי ולא הדיגיטלי, לכן אני לא ממהר כי אני חושב שהשתנו דברים בקבלת האמנים, אולי זה הגילאים שלנו, אבל אני מרגיש כאילו הזמן חלף או נעצר וצריך לתת את זכות הדיבור לצעירים, כי ההתבטאות שלנו יכולה לעשות משהו אך היא לא תעשה הרבה.

 

לפעמים אנו, האמנים הותיקים, עדיף להישאר עם מה שיש לך ויכבדו את זה ויזכרו את זה, אבל אני לא פוסל להיכנס לאולפן ולהקליט שירים חדשים אם תהיה הצעה מעניינת לכך, או אפילו אם מישהו יציע לי דואט. הצעירים מזכירים לי את צעירותי, לא ראינו סביבנו את החבר'ה הותיקים על אף שאז לא היה רוקנרול, היינו מתמקדים במוסיקה שלנו וסובבים סביבה."

  

השלם את המשפט: עוזי פוקס הוא…

"זמר".

 

תודה מיוחדת לעוזי פוקס היקר על שתרם חלקו הנכבד לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

היכן תמי גל? סיפורה של כוכבת שנות ה-70 – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12607369_668816453261678_438929817_n

היא הייתה זמרת ושחקנית בולטת ומבוקשת מאוד בשנות ה-70, יפת מראה וקול וייצגה את כל מה שזוהר בתעשיית הבידור דאז: החלה דרכה כילדת פלא במקהלת צדיקוב המיתולוגית, שירתה בלהקת חיל התותחנים ואף הייתה חברה של כוכב הלהקה, רומן שרון ז"ל (שבאופן לא צודק, בשל עובדה זו, זוכרים אותה, ופחות בשל פועלה הרב, כפי שתיווכחו) , השתתפה במופעים מוצלחים: "ג'אמבו", "מישראל באהבה", "אנו אנו הפלמ"ח", הייתה חלק מאחד ההרכבים המצליחים בשנות ה-70 – "האחים והאחיות" והקליטה מספר להיטי פופ מוצלחים, שהמוכר בהם (בשל נפלאות היוטיוב) הוא "היכן אתה?" . בשנות ה-80, לאחר שנישאה והפכה אם גאה לילדיה, נאלצה בעל כורחה להניח את הקריירה המוסיקלית בצד ולהשקיע במשפחתה, כשהיא הופכת לאחת הזמרות שהיו כוכבות בזמנו וכיום, לצערנו, "גורלן לא ידוע" – עד תחקיר זה, כמובן.

 

במשך שנים רבות ניסיתי לאתר את "תמי גל" ( עליה כתבתי פרולוג זה המוצג לעיל) אולם כל נסיונותיי לאתרה עלו בתוהו (כולל השמעת שיריה בתכניתי ברדיו ובקשת הקהל "לאתרה") עד אורח המקרה ואדם נפלא בשם נולי קרטן, מוסיקאי וחברי היקר, שסימס לי כי איתר את תמי גל (כהן) , חברתו מימי מקהלת צדיקוב ( שם כונה "לוליק") ובכך סגר לי את מעגל החיפושים.

 

 

בעזרת קרטן התותח, תיאמתי פגישה עם תמי, שמסתבר כי מאזינה מעת לעת לתכנית המוסיקה (אולם "פספסה" את תכנית הרדיו  בה חיפשנו, גבי גזית ואנוכי, אותה) , בכדי לראיינה ולתעד לראשונה בהיסטוריה את סיפורה המלא, אותו אני גאה להציג לפניכם, חלק מהפרויקט האישי שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

תמי גל נולדה בפולין בשנת 1951 בשם תמי וקסברג. בגיל 4 וחצי עלתה עם משפחתה לישראל וגדלה בחולון.

 

כפי שהיא מעידה, חיידק המוסיקה החל לדבוק במקהלת בית הספר שנהגה לשיר באירועים, חגים ומסיבות שכבה. האירוע ה"מכונן" הראשון בחייה, כדבריה, הוא פעם אירעית בה האזינה ברדיו למקהלת הילדים של צדיקוב בניצוחו של יצחק (זיקו) גרציאני, מהמקהלות הנודעות באותן שנים, במסכת שירים. מאותה האזנה אירעית ברדיו, החליטה תמי שהיא "חייבת" להיות חלק ממקהלת צדיקוב. היא פנתה למורה הזמרה בבית ספרה שיפנה אותה לאודישנים למקהלת צדיקוב, אך הוא לא "שש" לכך בלשון המעטה, אולם תמי, נחושה, שמעה במקרה ברדיו כי נפתחו אודישנים למקהלה, ובתעוזה החליטה ללכת להיבחן, על אף גילה הצעיר. באודישן למקהלה, שבדיוק החליפה את מנהלה המוסיקלי (גרציאני פינה מקומו ללסלו רוט) , ביצעה תמיד את הפזמון "בוא ואשק לך" והתקבלה באופן מידי. תמי התקבלה למקהלת צדיקוב בשנת 1964 ( והמורה לזמרה "אכל את הכובע", יש לומר) . תמי כיכבה  ( אף כסולנית)  במקהלת צדיקוב עד שנת 1969, מועד גיוסה לצבא.

12575990_668816496595007_636704197_n

לפני הגיוס, תמי ידעה חד משמעית שהיא רוצה להיות חלק מהווי להקה צבאית. היא ניגשה לאודישנים ( בין בוחניה היו כמובן יאיר רוזנבלום ז"ל ודני ליטאי ז"ל, שהתרשמו, מלבד מיכולותיה הווקאליות, גם מיכולותיה התיאטרליות) והתקבלה מיידית. יש לציין שבשלב זה שינתה שמה ל"תמי גל" ( על שם כוכבת הפופ הצרפתייה של שנות ה-60 זוכת האירוויזיון – פראנס גל) .

היא התגייסה לצבא בשנת 1969 ויועדה תחילה ללהקת חיל הים, אך כיוון שזו הייתה בין תכניות, הדבר לא התאפשר וגל הועברה ללהקת חיל התותחנים שרק הוקמה והייתה עוד "בחיתוליה" ועם זאת כללה שללה כשרונות מבטיחים בשמי הזמר בהם: רומן שרון ז"ל (שהפך להיות בן זוגה של תמי, עד מותו הטרגי ב-1974) , יובל דור, קיקי רוטשטיין ועמי מנדלמן (שלימים יהפכו לשלישית "אף אוזן גרון" וכמובן "הכל עובר חביבי"), דליה אליעזרוב, משה ארנון, שלמה חממי ובתכניתה הבאה גם יהודית שוורץ, יוסי פיאמנטה ז"ל, יוני רכטר, דורון תבורי ועוד.

12607317_668816516595005_1652622730_n

גל השתתפה בשתי תכניות הלהקה, שהפכו מצליחות מאוד, כיכבו במצעדי הפזמונים ונתנו "פייט" טוב לשאר הלהקות שבלטו דאז: התכנית הראשונה: "פגז ראשון" (1969) כללה להיטים כ"פרפרים", "סינדרלה", "את ואני", "פעם תותחן" והתכנית השניה – "לה בומבה" (1970) כללה להיטים כ"פרחים בקנה", "שיר שבת", "בחופשה הבאה", "גיזרים" ועוד.

בסוף שנת 1971 השתחררה גל ומיד הצטרפה לצוות המופע המוסיקלי – "הג'אמבו" בכיכובם של יוצאי להקות צבאיות בהם מוטי פליישר, מירי אלוני, ניצה שאול, ציפי שביט ("כולם הלכו לג'אמבו") ,רותי הולצמן וכו'. המופע הפך להיט והוצג  מעל 300 פעם ברחבי הארץ בהצלחה רבה.

עם סיום הג'אמבו, הצטרפה גל בשנת 1972 למופע "מישראל באהבה" ( From Israel With Love ) שתועד בתקליט וכלל יוצאי להקות צבאיות ( דוגמת חיה ארד, יונית שהם ועוד). המופע הוצג ברחבי העולם ( המזרח הרחוק, אוסטרליה, אמריקה ועוד ) , הציג את ההווי הארצישראלי ונחל הצלחה רבה. המופע רץ במשך שנה – עד סוף שנת 1973. המופע נקרא גם "מצה"ל באהבה".

12042868_10153644547012964_2557905048443619779_n

בשנת 1974הצטרפה להפקה של "אנו אנו הפלמ"ח" בכיכובם של גדעון זינגר, עודד תאומי, ברייני ויינשטוק ( להקת פיקוד דרום) , דני גולן, רונית אופיר ועוד. המופע רץ עד שנת 1975.

12038446_10153644546937964_5563541511037215696_n

בשנת 1975 הופיעה גל במועדון "המצודה" בירושלים במשך חצי שנה (היא החליפה את דליה כהן שנסעה לחצי שנה לסיבוב הופעות בחו"ל) .

12584126_668816506595006_531083763_n

בהמשך אותה שנה, הוזמנה גל להחליף את סוזי מילר בלהקת "האחים והאחיות" שהחלה תופסת פופולאריות רבה ( הייתה מעין גרסה ישראלית ללהקת Mamas And The Papas האמריקאית ואף כונתה להקת "אבבא" הישראלית) . גל הייתה חברת הלהקה עד שנת 1978 והייתה שותפה לכמה מהקלאסיקות הבולטות של הלהקה, בהן : "פתאום נפל עליי אביב" ( מקום שני בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1977) , "בערוב היום", "הייה נא טוב אליי", "שוקי התוכי", "שובי דובי" ( מקום ראשון בפסטיבל שירי ילדים לשנת 1977) , "הרכבת" ועוד. באותן שנים נישאה לעמוס כהן והפכה לתמי גל-כהן (שם אותו נושאת עד היום) .

בשנת 1978, לאחר שעזבה את להקת האחים והאחיות, פנתה גל לקריירת סולו שכללה כמה להיטי פופ שזכו להצלחה נאה ברדיו דאז: "היכן אתה", "הבוקר שאחרי", "שירי לי, שירי לי" וכיכבה כדרך קבע בתכנית המוסיקה הפופולארית דאז: "עוד להיט".

 

באותה שנה (1978) נכנסה גל לחזרות לאופרת הרוק שהוצעה לה כתפקיד ראשי (בהפקת בעלה , עמוס כהן) – "בני בום", אולם מסיבות אישיות נאלצה לעזוב את החזרות למופע והתפקיד הוענק לזמרת צעירה בשם ריקי גל, שזכתה לאחד מלהיטיה הגדולים: "בני ילד רע".

יש לציין, כי מעבר להיותה זמרת, שיחקה תמי גל, בשלהי שנות ה-70, בכמה מסרטי הקולנוע הישראליים שהפכו ברבות השנים לסרטי "פולחן", בהם: "חסמבה ונערי ההפקר", "משפחת צנעני", "500 אלף שחור", "גונב מגנב פטור" ועוד.

 

בתחילת שנות ה-80, העתיקה, לצורך עסקיו של בעלה, את מגוריה לאילת, ילדה את בנותיה : נטלי (1983) ושרון (1984) , ובין השנים 1984- 1987 הופיעה בבתי המלון באילת עם שירים בשלל שפות. בסוף העשור חזרה עם משפחתה לחולון וקיבלה הצעות להופיע ולהשתתף במספר הפקות, אולם עקב מצב אישי משפחתי (מחלתו של בעלה)  והיותה אם במשרה מלאה, פנתה לעיסוק יותר "פרנסתי" ממוסיקה והחלה לעבוד כקוסמטיקאית בכירה, תחום בו היא עובדת עד היום ( על אף הצביטה הצורמת בלב שאינה עוסקת בתחום שנולדה למענו) .

12625957_668816449928345_1219657805_n

יש לציין כי מאז 1987 היא לא שרה באופן רשמי ולא הופיעה, אולם בימים אלה "חיידק" הבמה והמוסיקה החל להדהד שוב במוחה של תמי ולפי הניצוץ הבוער בעיניה בעת שמשוחחת על כך, בטוחני שלא ירחק היום ונשמע אותה מפזמת בקולה הנעים (והשמור היטב, יש לומר) את פזמון חייה.

 

תודתי הרבה נתונה לתמי גל (כהן) היקרה על שפינתה מזמנה הצפוף לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייה לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה וכן תודה מיוחדת לנולי קרטן על ש"שידך" בינינו.

12565630_666685716808085_2546027072563674530_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקה ישראלית.

"מנגן ושר" – סיפורו של הזמר דני כץ – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12391396_10201305305232458_3136551861341198526_n

הוא נודע כמבצע בעל קול בס חם ועמוק, כזמר הנותן את כולו לטקסט וללחנים המוגשים בידיו ומצליח להעביר את משמעותם על הצד הטוב והכנה ביותר, אולם אם תחפשו ברשת או בדפי ההיסטוריה, לא תמצאו יותר משורה על פועלו הרב של דני כץ, המלווה את הפסקול הישראלי החל מתחילת שנות ה-70 ועד היום, כשהוא זוכה וראוי למקום של כבוד בפנתיאון המבצעים הטובים בזמר העברי.

 

פגשתי את דני בכדי לראיינו ולתעד סיפורו, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, ונגלה בפניי פרפורמר מצוין, אדם צנוע ושקט שסופן בחובו רזומה עשיר ומרשים במוסיקה הישראלית, אותו אני גאה לחלוק עמכם בתחקיר מוסיקלי זה המונח לפניכם.

דני כץ נולד בירושלים בשנת 1952. בשנת 1953 עברה משפחתו להתגורר בבאר שבע. בין השנים 1962-1965 עברה משפחתו להתגורר בפרס בעקבות שליחותו של אביו המהנדס שם, ובהגיעו למצוות חזרה משפחתו לישראל והשתכנה בראש פינה, שדני מכנה כ"כור מחצבתו".

 

במחצית השניה של שנות ה-60, בהגיעו לתיכון, החל לנגן על גיטרה וללוות עצמו בשירה, אך טרם הופיע. בשנת 1970 התגייס לצבא ושירת בחיל המודיעין. ב-1971, נזדמן במקרה לאודישנים ללהקת פיקוד צפון, בם ביצע את "מלכות החרמון" (להיט הלהקה בביצוע הסולן מוצי אביב) והתקבל באופן מידי ללהקה.

דני כץ 1

כץ השתתף בתכניות הלהקה: "רוח צפון" (1972) ו"היי צפונה" (1973) בבימויו של שמעון ישראלי. מהלהקה באותה תקופה לא יצאו "כוכבים" ענקיים אלא כאלה שלימים הפכו שם דבר בתחום המוסיקה והבידור, בהם : אוהד נהרין, חני לבנה, יגאל כוכבי, חני נחמיאס, אילן גלבוע ועוד.

 

 

בשנת 1974, עם תום מלחמת יום הכיפורים, השתחרר דני מהצבא ופנה ללימודי חקלאות, אך תוך זמן קצר קיבל פניה להצטרף ל"ערב שירי המשוררת רחל" יחד עם חנן יובל ודורית ראובני בבימויו של צדי צרפתי. במופע ביצע כץ כסולן את "לא פעם בקיץ", ולהיט המופע היה "פגישה, חצי פגישה" שביצעו השלושה יחדיו.

 

המופע רץ בהצלחה כשנה וחצי ועם תומו, כץ הצטרף ב-1975 לתיאטרון הילדים והנוער למופע "עוד חוזר הניגון" – ערב שירי נתן אלתרמן המבוסס על חייו בבימויו של דוד ברגמן, בהשתתפות צילה דגן, דני גולן, נורית גלרון ועוד. המופע רץ ארבעה חודשים והופסק, אולם מפיקי התיאטרון צוותו את דני כץ, נורית גלרון וגדעון שמר לשלישיה ששרה, מספרת ומבצעת את שיריו של אלתרמן. השלישיה נקראה "עוד חוזר הניגון".

936582_10201305305192457_5987946771284770950_n

בשנת 1976 הצטרף לצוות המופע "הלוך הלכה החבריה" (חידוש למופע מ-1969) בו השתתפו בין השאר עודד בן חור, נורית שהם ודודו אלהרר, וכעבור חצי שנה, כשהמופע ירד, הצטרף בשנת 1977 לליאור ייני למופע משותף הנקרא "קלינקה" המבוסס על שירי תנועות הנוער הרוסיים בעברית בבימויו של אוריאל זוהר. המופע ירד כשייני עזב לפריז.

12373286_10201305305552466_8354130859748277199_n

בסוף שנת 1978 הצטרף לתיאטרון חיפה והשתתף בהצגה המוסיקלית "גליליאו גליליי" שהועלתה ב-15 בספטמבר 1979 בכיכובו של יוסי בנאי.

 

בשנת 1981 הצטרף לתיאטרון "בטהובן" והשתתף יחד עם גליה ישי בערב הבלדות "אישי הראשון, הישר והטוב" שרצה עד שנת 1982. ב-1982 השתתף בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "אין כאלוקינו". כץ השתתף לאורך שנות ה-80 בעוד שני פסטיבלי זמר חסידיים בסיבובם בחו"ל.

בשנות ה-80 נסע גם עם מזי כהן ואריק רודיך לארה"ב למופע מיוחד שהקים "פיסקה" ( שמואל פירסטנברג, ממייסדי "צוותא") וכן ב-1988 למופע ברוסיה יחד עם מילי מירן ( "הו מרגנית") ועמנואל ( נולי) קרטן.

 

באמצע שנות ה-80 פנה כץ לתחום השירה בציבור והחל להעלות מופעי שירה בציבור ברחבי הארץ כשהוא מלווה עצמו על גיטרה. בשנת 1985 השתתף בתיאטרון הנוער במופע "לואי פסטר", ובאותה שנה (1985) השתתף בפסטיבל "זמר עד" שהתקיים במסגתר פסטיבל ערד וביצע את השיר "ערב קיץ חם" ( שירם של מאיר אריאל ודני ליטני) שנמצא בתקליט שירי הפסטיבל.

0123801a

בשנת 1987 העלה מופע משותף משירי ארץ ישראל יחד עם השחקנית/זמרת גני תמיר שבדיוק חזרה לארץ.

 

בשנת 1982, נערכו בראש פינה חגיגות 100 שנה להקמתה של העיר, וכץ, כגאוות העיר, הוזמן לשיר במופע החגיגי. כיוון שהיה מעורב בהפקת המופע, הוזמן להיות מנהל מתנ"ס בראש פינה, ולאחר כמה שנים עבר לנהל מתנ"ס בגדרות ואחרי כן הפך לאיש מטה.

539163_101868089967838_590528091_n

לאורך שנות ה-80 וה-90, במקביל לעבודתו במתנ"ס, נשלח מטעם קרן היסוד להופיע ברחבי העולם ולייצג את ישראל בגאון בגולה. באותה תקופה, מיעט להופיע שלא במסגרת קרן היסוד.

בשנות ה-2000 ולאחר שיצא לפנסיה מוקדמת, חזר לשיר ולהופיע ב"שירה בציבור" באופן יותר סדיר, ומשנת 2012 ועד היום מוסיף להופיע בשירה בציבור בלבד. ב-2013 תרם קולו לאלבום מיוחד של להקת פיקוד צפון לציון 30 שנה למלחמת יום הכיפורים. הסולו הבולט שלו באלבום הוא ביצועו ל"בוא בשלום". ב-2014 הוציא אלבום סולו ראשון – "ללכת שבי אחרייך" בעיבודיו וניהולו המוסיקלי של יאיר שרגאי.

החל מאמצע שנות ה-90 ועד היום מפיק כץ בהתנדבות את הטקסים המרכזיים של מסעות בני נוער לפולין וכן מפיק ומופיע בערב חסידי אומות העולם שם במסגרת משרד החינוך.

 

 

תודתי הגדולה נתונה לדני כץ היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי.

תודה מיוחדת ליאיר דגן היקר ששלח לי כמה מתמונותיו של דני ממעמקי הארכיונים.

12346555_651665931643397_1319468767237149563_n

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.