בשנות ה-40 וה-50 היה עמוס יוסטר לאחד המלחינים הבולטים בתחום המוזיקה הקלה בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא החדיר לפזמון העברי את ניחוחות הג'אז והסווינג ושיריו הוקלטו על ידי מיטב האמנים. למרות ששיריו ומורשתו נשכחה – תרומתו חוזרת לחיים במאמר זה
הוא נולד ב-15 לינואר 1924 בבוקרשט רומניה למשפחה אמידה-בורגנית וקיבל חינוך בעברית, גרמנית וצרפתית. עוד כילד הוריו שלחו אותו ללימודי פסנתר קלאסי. בנעוריו נפטר אביו ולאחר שדודו מעל בכספי המשפחה- הוא עלה בגפו לישראל בשנת 1944 חסר כל.
באמצע שנות ה-40 החל לנגן בתזמורות ג'אז בבתי קפה באזור המרכז ולהלחין שירים אותם הציע לזמרים וזמרות עמם התיידד.
בשנת 1948 התגייס לצה"ל בכדי ללחום במלחמת העצמאות ועם סיומה פנה לג'ורג' ואל, מנהל התיאטרון הסאטירי "לי לה לו" (תיאטרון שניהל והקים לפני ואל האמרגן והמפיק משה ואלין). ואל התלהב מכישרונו, שכר שירותיו ומינה אותו כמנהלה המוזיקלי ומנצחה של תזמורת התיאטרון. יוסטר אף הלחין את המנון התיאטרון בשנת 1952 – "חדשות מלי לה לו" (מילים: עזרא להד) בהשתתפות כוכביו. בהמשך, כש"לי לה לו" נסגר וואל הקים את תיאטרון ההמשך – "דו רה מי" – המשיך יוסטר את תפקידו.
באותן שנים עבד בתיאטרון עם מוזיקאים כמו משה וילנסקי, יפה ירקוני, שושנה דמארי, שמעון בר, דורותיאה ליביו, ליה (הרצליה) דוליצקיה ואפרים קישון.
בתקופה זו החל להתפרסם גם כמלחין מוזיקה קלה, כששותפו העיקרי ליצירה היה הפזמונאי והמתרגם (מיידיש לעברית) עזרא להד (1917-1995). עבור הזמר פרדי דורה יצרו כמה מלהיטיו הראשונים בין השנים 1950-1951: "בוקר טוב גברת", "סליחה גברת", "עוד נשיקה" (שזכה בשנת 1966 גם לביצוע של הזמר דוד עשת), "אחזור", "תחנה מרכזית" ו"טיפ טיפ" (הפזמונאי אברהם ברושי היה שותפו של להד בכתיבת הטקסט) שבוצע בשנת 1960 גם על ידי השחקן-זמר אלברט כהן.
עבור הזמר רוברט הלנס יצרו בשנת 1955 את השירים "מיכאלה" (על שם בתו הבכורה של יוסטר, מיכאלה) ו"שוב אביב בתל אביב". עבור הזמר ישראל יצחקי יצרו את "My Little Yiddish Home In Brooklyn Square" שהקליטה בסוף שנות ה-50 גם הזמרת יפה ירקוני. עבור הזמרת ג'טה לוקה יצרו בשנת 1952 את "אני רוצה בחור". הזמרת דורותיאה ליביו והזמר שמשון בר נוי הקליטו בשנת 1957 את שירם "בגללי תלמדי עברית".ליביו הקליטה באותה שנה גם את שיריהם "חבל מאד" ו"שיכון לעם".
שירים נוספים שהלחין יוסטר לאורך שנות ה-50 עם כותבים אחרים: "כה נהדרת" (מילים: משה קוטלר, 1954) שביצע הזמר שמשון בר נוי, "נס עוד ודאי יתרחש" (מילים: יעקב קליינבוים, 1952) שביצעה הזמרת ג'טה לוקה ו"סברס, סברס" (מילים: משה קוטלר) שביצעה הזמרת רינה רון.
כמו כן, הלחין שלושה שירים עבור תקליטה הראשון של להקת "איילון" – "בקיצור ולעניין" שיצא בשנת 1956: שיר הנושא "בקיצור ולעניין" (מילים: חיים חפר), "בשנת אלפיים" (מילים: יחיאל מוהר) ו"נפט" (מילים: יחיאל מוהר).
בסוף שנות ה-50, כשהפרנסה כמוזיקאי החלה לקרטע והוא הרגיש פחות מוערך, החל יוסטר לנהל את מועדון הלילה במלון "דן" בתל אביב. בשנת 1960 זכה במלגה ללימודי מלונאות באוניברסיטת "קורנל" בניו יורק ועם שובו לארץ בשנת 1961 התקבל לעבודה במלון "שרתון" בתל אביב שנפתח באותה שנה. יוסטר הקים את מועדון הלילה של המלון – "מרבד הקסמים" והיה אחראי על הבאת אמנים מהארץ ומחו"ל להופיע בו. ואכן, המועדון נחשב לאחד ממקומות הבילוי הפופולאריים בתל אביב בשנות ה-60 וה-70.
בשנת 1969 עזב את הארץ ועבר להתגורר בארצות הברית, שם המשיך בקריירת המלונאות. בשנת 1990 פרש ממלונאות ועבד בתחום גיוס כוח אדם עד יומו האחרון.
יוסטר נפטר בגיל 75 כתוצאה מהתקף לב ב-15 באוגוסט 1999 בביתו במינסוטה, שם חי עם אשתו השלישית. הוא הותיר אחריו 2 ילדים: מיכאלה (ילידת 1948) ואילן (1956-2014).
אני רוצה להודות לבתו של עמוס יוסטר, מיכאלה, על שסייעה לי בקו ישראל-ארה"ב בליקוט המידע לצורך תיעוד סיפורו של אביה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד יוצרים בזמר העברי.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!
בסצינת הבידור והמוסיקה הישראלית, הזמר ראדו לוציאן היה חלק אינטגרלי מהנוף, זמר חסון ויפה תואר שנהג לשיר שירים ברומנית ובעברית ולייצג בגאון את זרם הריקודים הסלוניים בשנות ה-60 וה-70. דרך העלאת שיריו העבריים לערוץ היוטיוב שלי, יצאתי יחד עם בנו אלימלך ואלמנתו עמליה למסע אל סיפור חייו שלא סופר מעולם.
ראדו לוציאן נולד כלודוויג רייסברג ב-25 בדצמבר 1931 (ט"ו בטבת) בבוקרשט שברומניה. הוא נולד אל תוך המוסיקה ונדבק ב"חיידק" הבמה בזכות אחותו הגדולה, אאורה רייסברג, זמרת אופרה, שאת האופרטות אותן זימרה בבית, ספג מילדותו ולמד בעל פה בשמיעה מוסיקלית יוצאת דופן.
בשנת 1949, עם הגיעו לגיל 18, התגייס לצבא הרומני ושירת בלהקה צבאית. הוא שירת בלהקה 3 שנות שירות סדיר ועוד חצי שנה כאזרח עובד בצבא כשהוא משתחרר בשנת 1952.
עם שחרורו מהצבא נישא לבחירת ליבו עמליה והחל להופיע במועדונים מקומיים, הקליט מספר תקליטים בשפה הרומנית ובשלהי שנות ה-50 התקבל לתיאטרון הקומי ברומניה. לאודישן, אגב, ניגש עם יהודייה נוספת, ליה קניג, מגדולות השחקניות בישראל, רק שהיא לא עברה את האודישן לתיאטרון הרומני, אך שמרה על קשר ידידותי קרוב עם רייסברג לאורך כל שנותיו.
בתיאטרון, כפי שהיה נפוץ אז, ביקשו מרייסברג לשנות שמו לשם במה "קליט" יותר ופחות "יהודי" וכך הוא קיבל את שם הבמה – "ראדו לוציאן" שדבק בו עד יומו האחרון. אחת ההצגות הבולטות בהן שיחק ברומניה הייתה מחזמר המבוסס על שיריו של פול רובסון.
בינואר 1962 עלה עם משפחתו לישראל. תחילה השתכנה המשפחה במעברה בקריית ים, לאחר מכן קיבלו צריף בהרצליה, ובשנת 1963 חזרו לחיפה, שם הופיע רייסברג בתיאטרון חיפה במחזמר "סילביה" יחד עם גדעון זינגר ויענקל'ה בן סירא. שמו ה"מעוברת" היה אליעזר רייסברג.
בתחילת 1964 חזר להתגורר בהרצליה ובהמשך אותה שנה קבע את מגוריו בבת ים.
לאורך שנות ה-60 הופיע במועדונים ואולמות אירועים במופע שכלל בדיחות, שירים ברומנית ושירים עבריים שהיו פופולאריים באותה תקופה והתאימו לקול הבס טנור הקטיפתי שלו, כאשר השירים עימם היה מזוהה באותה תקופה: "סאני יא קו זרגלי" (ברומנית), "Volare" באיטלקית ו"שלהבים בשדרות" בעברית.
בשנת 1964 הוזמן ל"קול ישראל" להקליט מספר שירים בעברית שהתנגנו ברדיו והם: "שלהבים בשדרות", "עוד נתראה" ו"כנרת". בשנת 1966 השתתף במחזמר "המלך ואני" בהפקתו של גיורא גודיק במועדון "אלהמברה" ביפו.
בתחילת שנות ה-70 פתח מועדון מסעדה ברחוב יורדי הסירה בו נהג להופיע בעיקר בשירים ומערכונים ברומנית לקהל הרומני שהכירו היטב, ולצד עבודתו כזמר בלילות, שימש ביום יום כמזכירו של הצייר הרומני הנודע מרסל ינקו.
ראדו הוסיף לשיר ולהופיע עד יומו האחרון. הוא נפטר ב-2 בנובמבר 1998 (י"ד בחשוון) לאחר מאבק ממושך במחלה. הוא נקבר בבית העלמין ירקון ליד פתח תקווה.
לאליעזר רייסברג שני ילדים: שולמית ואלימלך שחר.
תודה מיוחדת לעמליה רייסברג ואלימלך שחר רייסברג על הסיוע הרב בכתיבת הביוגרפיה.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!
אורי כהן נולד ב-12 למרץ 1939 בתל אביב. בהיותו בן 4, דודו עלה לארץ מרוסיה כגיבור מלחמה, והביא עימו שני אקורדיונים בכדי למכורם. עד שהאקורדיונים נמכרו, אורי לימד עצמו לנגן עליהם וכבר בהיותו בן 5 הופיע כאקורדיוניסט במועדון "תיבת נוח". באותה תקופה, הוא ניגן שם את מיטב הריקודים הסלוניים ( מוסיקה "קלה") שבלטו אותה תקופה (צ'רדש של מונטי, טנגו וכו') .
בילדותו למד בבית הספר "דוגמא" ובתיכון למד תחילה ב"שבח" ולאחר מכן ב"גאולה". לאורך שנות נעוריו נהג להופיע ולנגן באירועים פרטיים וחתונות. בהיותו בן 15 הצטרף כחצוצרן לתזמורת מכבי האש.
בשנת 1955, בהיותו בן 16 וחצי התגייס לצה"ל ( גיוס מוקדם) ושירת בנחל. במסדרים נהג לנגן על חצוצרה. השמועות על היותו נגן נפוצו מפה לאוזן והגיעו עד מפקד תזמורת חיל האוויר, אריך טייך, שנתן הוראה לספח את כהן אל תזמורתו. הוא שירת בתזמורת חיל אוויר במשך שנה וחצי ובשנת 1956 עבר ללהקת הגדנ"ע שהייתה על סף פירוק וארבעה חברים ממנה ( בהם אורי כהן ושייקה לוי) עברו ללהקת פיקוד מרכז ( בשנת 1957) ושלושה חודשים לפני שחרורו מצה"ל עבר לשלישות הראשית בתיקיה של בטחון שדה ושיחק כדורגל בנבחרת של פיקוד מרכז.
בשנת 1957 השתחרר מהצבא והחל לנגן בחלטורות ( הוא נמנה עם יושבי קפה נגה, בורסת הנגנים דאז) והופיע בעיקר באילת כשהוא מלווה בין השאר את כוכבי התקופה כישראל יצחקי, שמשון בר נוי, פרדי דורה ובהמשך גם את יפה ירקוני ( שאף השתתף בהקלטותיה הרבות בשנות ה-70) . בסוף שנות ה-50 החל לנגן ולהופיע באניות של "צים" ואף הצטרף לתקופה קצרה ללהקת כרמון ( כאקורדיוניסט) .
בשנת 1960 קיבל הצעה להופיע בלונדון במועדון שפתח הזמר צדוק סביר, וניגן בתזמורת שניגנה במועדון ( ואף עשה פרסומת לאקורדיון של "הונר" שם) . עם שובו לארץ הקים את להקת "אורי כהן והחולצות האדומות". באותה תקופה, קיבל הצעה מרפי נלסון לנגן במועדונו "חצות וחצי" באילת. לאחר מכן ניהל למשך שנה מועדונו של נלסון "סוף העולם" (בו הופיעו בין השאר שמוליק קראוס וג'וזי כץ בראשית דרכם המשותפת, ישראל גוריון ועוד) .
לאחר שנה חזר לתל אביב וניגן באמצע שנות ה-60 במועדון "עומר כייאם" והקים שלישיה יחד עם מייק בורשטיין ועדנה גורן, שחרשה את הארץ בהופעות. בעומר כייאם ליווה הרבה את אריק לביא ( ואף השתתף בין השאר בהקלטותיו) , שושנה דמארי, הפרברים וכו'. בסוף שנות ה-60 נסע להופיע באיטליה, משך תשומת לבו של האמרגן (הזמר הנודע לשעבר) מרינו מריני שצירפו לתזמורתו הנודעת של הזמר האיטלקי הנודע פפינו די קאפרי ( "רוברטה", "מלנכולי" וכו') .
בשנת 1970 חזר לארץ, התחתן והקים את ההרכב "אורי כהן ותזמורתו" (הקרויה גם "רביעית אורי כהן") , כשהוא מלמד רעייתו (הנוכחית) לתופף וההרכב הופיע עם גיטריסטים, מתופף ומתופפת. ההרכב עבד במלון אכדיה ובכנסים, עם קאברים לשירים מוכרים.
בשנת 1973, עם פרוץ מלחמת יום כיפור והמצב הקשה בארץ ( בייחוד בענף המוסיקה), פנה לעבוד במערכת הבטחון, במקביל לעבודתו כמוסיקאי.
כעבור זמן קצר פירק את ההרכב והפך ל-One Man Show כשהוא מנגן על קלידים ושר ומופיע ברחבי הארץ וכן על אוניות איטלקיות. בשנות ה-80 פנה להופיע ביקבים בצמד עם יוסי אוריאל בערבי זמר והרבה להופיע אף במועדון "הסליק".
בימים אלה כהן מוסיף להופיע ולשלב סיפורים מוסיקליים מאחורי השירים.
תודה מיוחדת לאורי כהן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו ותודה מיוחדת לעדנה גורן היקרה על ש"שידכה" בינינו.
כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.
בפנתיאון הזמר העברי לדורותיו, יש ליוצר, זמר, פזמונאי ומוסיקאי אבשלום כהן (יליד 1928) מקום של כבוד. על אף ששמו מוכר לכל העוסקים בזמר העברי, זהותו, חזותו וסיפורו די עלומים ( מלבד חמש שורות בויקיפדיה ותכנית רדיו בה התארח לפני כ-8 שנים ברשת ג') ולא ידועים לכלל הציבור.
אבשלום ( יליד 13 במאי 1928) בן ה-87 אחראי לכמה מהקלאסיקות הגדולות של סוף שנות ה-40 ושנות ה-50: "השוק השחור", "עגלה עם סוסה", "הסבתא בנגב" (אני והסבתא) , "על חוף אילת", "שיר הצב", "שבת במחנה", "מחול הכרם", "לונה פארק" (הבסיס עליו יצר ישראל יצחקי את שירו הקלאסי – "אבאל'ה בוא ללונה פארק") ועוד שבוצעו על ידי מיטב האמנים של אותה תקופה, דוגמת יפה ירקוני, ישראל יצחקי, שמשון בר נוי וכו'. מלבד היותו יוצר, אבשלום היה זמר די פופולארי והקליט מספר שירים בחברת התקליטים "הד ארצי" ובחברת "מקולית" (חברת התקליטים הנודעת של שנות ה-40,50,60) . בין השירים שביצע בשנות ה-50 כזמר: "שיר המשפט", "לונה פארק", "השוק השחור".
בשנת 1955 עבר לארה"ב ומאז הוא מתגורר שם ( לאורך השנים ביקר בישראל לעיתים תכופות ואף הופיע בטלויזיה וברדיו הישראלי) ומייצג בגאון את ישראל, את ערכי היהדות ובעיקר את היופי והטוהר בארצנו הקטנטונת. לצד הקריירה המוסיקלית, למד בסמינר למורים ושימש במשך שנים רבות כמורה ומחנך בבתי ספר יהודיים.
את הראיון הארוך והבלעדי הזה עם אבשלום, לקח לי זמן רב להשיג: ראשית כל, איתרתיו בזכות נפלאות "הפייסבוק" ושנית כל, לערוך ראיון מקיף בקו ישראל-ארה"ב זה עניין לא פשוט, אך עם נפלאות הטכנולוגיה, אפשרי מאוד, וזהו הראיון עם מי שנחשב נדבך חשוב בתולדות הזמר העברי בשנות ה-40 וה-50 ובכלל, איש שיצר קלאסיקות מוסיקליות.
אבשלום, האם גדלת בבית מוסיקלי?
"לא. נולדתי ברחוב פינסקר 41 בתל אביב להורים ממוצא תימני. אימי נולדה בתימן ואבי גם כן. אביו של אבי היה רואה חשבון לסוחרים מתימן שלא ידעו חשבון והוא היה נוסע איתם בספינה לביירות בלבנון וכך הוא הרוויח את מחייתו. בלבנון התברר לו שיש שם בית ספר של יהודי צרפת בשם "Alians De Israel", זו הייתה פנימיה עם תכנית לימודים מודרנית.
באחת הנסיעות הוא הביא את אבי, שהיה בן חמש, ורשם אותו לבית הספר הזה. כעבור שנה, הערבים שסבי עבד איתם זנחו אותו בביירות ונעלמו מבלי לשלם לו את משכורתו. הוא מצא עבודה בתור שמש בבית כנסת בביירות, אבל חלה וכעבור שנה נפטר בביירות.
אבי, שלא ידע הרבה ממשפחתו, גדל בפנימייה, סיים בית ספר תיכוני ובגיל 17 הגיע לארץ ישראל בזמן השלטון העות'ומני. הוא היה משכיל, דובר צרפתית,ערבית, טורקית ועברית, אולם הוא לא מצא עבודה בארץ והמשיך למצרים, שם מצא עבודה בתור מלפף סיגריות בידיו הזריזות. איך הוא פגש את אימי זה סיפור ארוך מדי בכדי לספר פה. "
מתי דבק בך חיידק המוסיקה?
"אני מגיל שלוש עמדתי לפני קהל ושרתי. הייתי בן זקונים: אחותי הבכורה, הגדולה ממני ב-11 שנה, הייתה מלמדת אותי שירים ולמדתי מהר. כפי שאני זוכר מילדותי, יום אחד היא לקחה אותי לנוער העובד, העמידה אותי על שולחן ואמרה לכל החברים – "אחי הקטן זמר", והתחלתי לשיר על שולחן וקיבלתי מחיאות כף ואז נדלקתי ולא הפסקתי לשיר. בגיל 9 הייתי בקייטנה וביקשו ממני לשיר לכל הקייטנים בחוף הים בתל אביב, שכחתי את המילים וזכרתי רק את המנגינה ועשיתי מילים משלי וקראתי לשיר – "אין לך שולחן". הילדים אהבו את השיר. אתה יכול לשמוע אותי שר עם קולי של היום בזמרשת, וכל המילים שלי שם גם כן."
זוכר את השיר הראשון שחיברת?
" בוודאי. גרנו בחדר אחד. אבי נפטר כשהייתי בן 12. בבית הספר העממי תל נורדאו בחרו בי לשיר בכל מיני טקסים. אהבתי לשיר והייתה לי שמיעה אבסולוטית. היינו עניים בלי רדיו. לשכנים שלנו היה פטיפון וביתם היה עם קיר משותף לביתנו. יום אחד, מהפטיפון של השכנים, שמעתי תקליט ממנו בקע השיר "טיקו טיקו" עם האחיות אנדרוס שרות באנגלית, שלא הבנתי מילה (הייתי בן 14) . הם ניגנו את התקליט יום ולילה ואני למדתי ואהבתי את המנגינה, ואפילו את הצד השני של התקליט – Her Bathting Suite Never Got Wet.
יום אחד באתי לביתם ושאלתי על מה הן שרות. הם ענו לי ששיר אחד הוא על שעון והשיר השני על נערה שבגד הים שלה אף פעם לא נרטב. באתי לחדרי וכתבתי מילים מתאימות לשני השירים. לטיקו טיקו כתבתי: "הו טיקו טיקו טאק, קניתי לי לחג שעון יפה שמתקתק מאוד חזק, הוא בלילה מאיר בבוקר הוא מעיר, בכלל זה השעון הכי יפה בעיר. הו טיקו טיקו טאק, במים הוא כדג, וכל מחוג את סיבובו בסדר חג, אפילו הוא יכול להיקבר בחול אך התקתוק יתקתק תמיד בקול..הו טיקו טיקו טאקה טיקה טוקה טקה אל תמהר אל תפגר, אף לא ברגע כי אם אני אקדים או שאני אחסיר תמיד אתה אתה אתה אתה תהיה אשם, לכן תלך איתי בצדק וביושר אז גם אני וגם אתה נחיה באושר, תקתק תקתק תמיד תקתוק כזה רק כך, טיקו טיקו טיקו טיקו טאק!
שרתי את השיר במסיבת חברים וקיבלתי מחיאות כפיים סוערות. היה שם גם יעקב בן הרצל, שהיום בטלויזיה והוא היה כשרוני באלקטרוניקה. היה לו בביתו רדיו חשאי בשם "קול הירח", זה היה בזמן המנדט הבריטי. הוא ביקש ממני לשיר את טיקו טיקו בתכניתו הפופולארית. כל פעם שרתי בכתובת אחרת בלי ליווי מוסיקלי. יום אחד הלכתי ברחוב אלנבי בתל אביב, ואוטובוס מלא קייטנים שרים את טיקו טיקו שלי. לא האמנתי, התחלתי לרוץ אחרי האוטובוס בכדי להיות בטוח שהם שרים נכון את המילים והם לא יודעים מי אני ואני רץ מהר והם צוחקים ושרים".
יש לך אולי חווית ילדות מוסיקלית מוקדמת שנצרבה במוחך ?
"כשהייתי ילד בן 11, אחותי הבכורה רצתה שנחום נרדי ישמע אותי שר ואולי יקח אותי להופעות. באותו זמן הוא רק היתגרש מאישתו הזמרת ברכה צפירה זמרת שאהבתי לשמוע וגם לשיר כמוה. אימי היתה מעריצה גדולה של ברכה צפירה..
אחותי ידעה שנחום נרדי גר בחדר קטן בצפון דיזינגוף וארלוזורוב. הלכנו ברגל והגענו לביתו הקטן ועל הדלת היה פתק: "אני אצל אחותי שושנה" והיתה כתובת לא רחוק מביתו. הלכנו אל שושנה שדרך אגב הייתה מורה לפסנתר. דפקנו בדלת והיא פתחה ושאלה מה אנו רוצים. אחותי אמרה לה "אחי זמר ואני מבקשת שנחום נרדי ישמע אותו" . שושנה הסתכלה עלי וחשבה שאני בן 9. הייתי תמיד רזה ונראיתי צעיר מגילי. היא הכניסה אותנו לחדר קטן ואמרה שנחום נרדי צריך להגיע בכל רגע, אבל ביקשה ממני לשיר שיר שאבחר. התחלתי לשיר שיר של ברכה צפירה 'מעמק לגבעה". באמצע שירתי נפתחה הדלת ונחום נרדי צעק "אוי חשבתי שברכה פה שרה"- שרתי בדיוק כמוה!. אחותי אמרה לנרדי שייקח אותי להופעות והוא ענה שאני יותר מדי צעיר להתחיל קריירה של זמר, אבל לחזור אליו בגיל 16. שושנה לקחה אותי לסלון ובחנה את שמיעתי ואמרה שיש לי שמיעה אבסולוטית וכי היא רוצה ללמד אותי פסנתר בחינם פעם בשבוע. שמחנו מאד והתחלתי ללמוד איתה נגינה על פסנתר שרציתי כל כך. שנה לפני זה, בגיל 10 ,המורה לזמרה בבית הספר תל נורדאו- שמה היה מרים לוין, אהבה את כשרוני המוזיקלי והזמינה את אימי ואותי אליה הביתה ואמרה לנו שהיא רוצה ללמד אותי לנגן בכינור. בחדרה היה גם פסנתר אבל היא לא הייתה מורה לפסנתר. היא שלחה אותי עם מכתב למכון למוסיקה שישאילו לי כנור. קיבלתי את הכינור והתחלתי ללמוד לקרא תווים ולנגן בכינור.
התקדמתי יפה ומהר אבל עיני היו תקועות בפסנתר. יום אחד היא שאלה אותי מדוע אני נועץ עיניים בפסנתר ועניתי "אני רוצה ללמוד פסנתר במקום כינור". היא לקחה את הכינור ממני ואמרה שהיא לא מלמדת פסנתר והיא מפסיקה ללמד אותי כינור. כששושנה הציעה ללמד אותי פסנתר, חלומותיי התגשמו, אבל לא היה לנו בבית פסנתר ובבית הספר ביקרה בכיתה שלי היה פסנתר והייתי נישאר אחרי הלימודים ומתאמן. גם מצאתי חבר שגר ברחוב פינסקר 19 בשם נחום קאלקא שגר בבית גדול עם פסנתר ואחותו למדה פסנתר והוא היה מבקש ממני לבוא לנגן. הוא ואחותו אהבו אותי. דרך אגב, נחום גדל ונעשה מליונר בארץ אולי ראית את בנין קאלקא בדרך פתח תקוה. בקשר לשושנה המור,ה למדתי רק שנה אחת, ויום אחד היא אמרה לי שהיא עוברת לגור בירושלים. היא הציעה חברה גרמניה שבקושי דיברה עברית, אבל מורה יוצאת מן הכלל שהזמינה את אימי ואמרה שהיא מוכנה ללמד אותי אבל בתשלום. היינו כל כך עניים ואימי אמרה לה שאין לנו כסף לשלם וכך זה נגמר עד שהגעתי לני יורק והמשכתי ללמוד אבל הייתי בן 27 ומחבר מוסיקה ידועה".
מדוע עזבת לחו"ל ?
"הוזמנתי לניו יורק ע"י נשיא ההסתדרות הציונית של אמריקה "זואה", מר ג'ק טורצינר. הוא הביא אותי לניו יורק לאחר ששמע אותי שר בכנס ה"זואה" בתל אביב. הייתי אז עני מאוד ואפילו עם כל ההופעות, לא היה לי כסף. ניצלו אותי בחברת התקליטים "הד ארצי", כשלא שילמו לי פרוטה. כמובן שהסכמתי לבוא לניו יורק להופיע, להצליח ולהרויח יותר למחייתי".
כשהגעת לחו"ל, הוספת ליצור ולשיר? עד מתי?
"בקיץ 1956 , שנה לאחר שהגעתי לניו יורק, נתבקשתי לנהל את המוסיקה במחנה קיץ לילדים בשם "יהודה הצעיר". שם חיברתי את אחד משירי האחרונים בשם "שבת במחנה"- השיר הפך להיות המנון המחנה. שנה אחרי, ב-1957, לא חזרתי למחנה והעסיקו מוסיקאי ישראלי גדול בשם אברהם קפלן שאהב את השיר כל כך והוא חיבר קול שני כדי שמקהלות ישירו בהרמוניה. הוא יותר מאוחר הביא את השיר לארץ ולא ידעתי. מסיבה זו השיר הוקלט רק עם מקהלה. להפתעתי פתאום מצאתי ביוטיוב הקלטה של הזמר הנהדר אברהם פררה ז"ל ששר את השיר עם כל כך הרבה רגש. ."Dream – כעבור חמש שנים חיברתי את שירי
הייתי אז בקליפורניה והעסיקו אותי בתור מורה וחזן עם מקהלה של 50 זמרים. חיברתי הרבה מנגינות לפרקי תפילה כמו "אדון עולם" , "מי כמוך", "בישיבה של מעלה", ועוד..זה היה בית כנסת רפורמי.
לפני זה בשנת 1961 חיברתי מנגינה יפה, ואז הייתי מורה פרטי לילד שהכנתי לבר מצווה. אמו הייתה אמרגנית של זמרת פופולארית דאז, קלי סמית'. היא אמרה שיש לה חברה שכותבת מילים באנגלית, וביקשה שאתן לה את התווים בכדי שתעביר לחברתה. יום אחד המשוררת צלצלה אליי מניו יורק ואמרה לי שהיא חיברה מילים יפות והשיר נקרא – . היא אמרה שהיא רוצה להציע את השיר לנאט קינג קול, ואני בטיפשותי עניתי The Secret Of Lasting Love
שאני שמח לשמוע אבל אם הוא יקליט את זה אני רוצה 50% מהתמלוגים. היא כעסה ואמרה לי: "הוא עוד לא הקליט ואתה מדבר על תמלוגים?", היא ניתקה ולא שמעתי ממנה יותר. אגב, אם נחזור רגע לילד שלימדתי לבר המצווה, כשלימדתי אותו, אמרתי לאמו שבשבוע הבא זה יום הולדתי, אבל אבוא ללמד למרות זאת. באתי והתחלית את השיעור, ופתאום נפתחה הדלת והנה קלי סמית' שרה לי "יום הולדת שמח" ואפילו אמרה "אבשלום". זה היה מצמרר!".
הסיבה ששאלתי את השאלה הטיפשית הזו הייתה מפני שחיברתי שני שירים באנגלית ונעשיתי חבר ב"אסקפ", ושם אמרו לי : "התקבלת כחבר אבל ניתקנו אותך מאקו"ם, ואנחנו נגבה את התמלוגים מאקו"ם. עשו זאת ולא קיבלתי תמלוגים מאקו"ם במשך שנים. התלוננתי וזה לא עזר. בשנת 1975 חזרתי עם חברותי באקו"ם וניתקתי את אסקפ. מאז קיבלתי תמלוגים ואני מקבל עד היום. כפי שאתה יודע, שיריי בארץ נחשבים שירי זהב ועד היום חלקם מושמעים ואני מקבל תמלוגים באופן קבוע ואין לי טענות. בשנת 1975 חיברתי את שירי האחרון, "יהודה המכבי". יוסי ספי לוי הקליט בהקלטה ביתית וזה בדף הפייסבוק שלי וביוטיוב.
מבין שלל השירים שיצרת, יש שיר פייבוריטי?
"כל השירים שלי יקרים לי, הם כמו ילדים שלי ולכל שיר יש את הערך שלו".
מה אתה עושה בימים אלה?
"יש לי שני בנים נפלאים: האחד, רוני – מתופף נהדר ומוסיקאי שכותב מחזמרים המוצגים בתיאטרון אוף-ברודוויי והוא גם מורה בבית ספר תיכוני. השני- יונתן, הוא מוסיקאי וסופר שכתב עד כה שלושה ספרים.
לגביי, אני חי בלאס וגאס, אולם ב-2013 גילו לי גידול סרטני במעיים, עברתי ניתוחים ולאחר שהחלמתי, חזרתי לשגרה, אולם בנובמבר 2015, בזמן שנסעתי עם גרושתי במכוניתה, נכנס במכוניתנו נהג שיכור, נפצעתי קשה ועכשיו אני מרותק למיטה ובשלבי החלמה והתאוששות".
תודתי הגדולה נתונה לאבשלום כהן היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי המרתק והחשוב לתיעוד תולדות הזמר העברי !
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 