"נער החצר"- סיפורו של הגיטריסט נתן מינסקי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

שנות ה-60 היו שנים משמעותיות בעולם הרוק הישראלי. אלו היו שנים של להקות קצב מכל קצוות הארץ ששימשו שגרירות הפזמונים הלועזיים לנוער הישראלי הצעיר והתוסס שמצא בהן פורקן עול. אחת הלהקות החיפאיות המובילות בסצינת הרוק בשנות ה-60 הייתה להקת "נערי החצר" שפעלה כ-8 שנים והטביעה חותמה בסצינת הרוק החיפאית והתל אביבית. נפגשתי עם מייסד הלהקה, נתן מינסקי, שסיפר לי את סיפורה של הלהקה ואת סיפורו שלו ובכך חשף בפניי עוד נדבך חשוב ומעניין בתולדות הרוק הישראלי.

נתן מינסקי נולד ברוסיה בשנת 1945. באותה שנה עברה משפחתו לפולין (שם נפטר אביו) ובהיותו בן 12, בשנת 1957, עלה עם משפחתו (אמו ואחותו) לישראל אל קיבוץ ניר דוד. בשנת 1958 עבר לקיבוץ "שער הגולן" ובשנת 1960 עבר עם משפחתו אל כפר אתא (לימים קריית אתא) ולמד בבית הספר בקריית חיים.

 

באותה תקופה, הקשר היחיד של מינסקי עם מוסיקה היו מסיבות הכיתה עם הפטיפון והתקליטים של אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, פול אנקה וכו' והאזנה רבה לרדיו.

בשנת 1962, בהיותו בן 17 וחצי התגייס לצבא ושירת בחיל הים, שם הכיר חבר'ה שניגנו על גיטרה ושרו, כשאחד מחבריהם היה דני ליטני. מינסקי נזכר כי יום אחד ליטני הגיע עם גיטרה אל המאהל וראה את ליטני מנגן על גיטרה ושר עם חבריו וזה מצא חן בעיניו, אז הוא ביקש מהוריו גיטרה ובגיל 18 קיבל גיטרה ליום ההולדת.

 

באותה שנה החל להאזין הרבה ללהקת "הצלליות" ותוך האזנה רבה לפטיפון, למד את האקורדים והחל ללמד עצמו באופן אוטודידקטי לנגן. בצבא הקים צמד עם חברו אברהם רוזנברג שניגן גיטרה מובילה ומינסקי נהג ללוותו.

בשנת 1965 הקים הרכב בשם "הנוודים" שניגן קאברים לאלביס, קליף והצלליות. סולן הלהקה היה הזמר חנן סינדל (יוצר וזמר שהקליט מספר שירים בשנות ה-60 כמו "המילים שאבדו", "מה שמך", "בלדה על חמישה מלחים") שתוך זמן קצר הוחלף בעוזי אברהם.

 

בהמשך,הלהקה שינתה שמה מ"הנוודים" ל"נערי החצר" (שם שנתן ללהקה הזמר בני ברמן בזמן שהלהקה הופיעה במועדונו בנתניה). בהמשך הלהקה תחליף גלגולים ונגנים ובין הסולנים שעברו בלהקה ניתן למצוא את דוד יפרח ("האריות", "זוהר השביעי") וג'ו מאי (יוצא תזמורת חיל אוויר) ואחותו הלן מאי. הלהקה ביצעה בעיקר גרסאות כיסוי ושירים מקוריים משלה בהם "איש מזג האוויר" שנכתב והולחן על ידי חברי הלהקה.

הלהקה החלה להופיע בבתי מלון ומועדונים, תחילה באזור חיפה ולאחר מכן אף במלון דן בתל אביב. בתחילת שנות ה-70 החלה הלהקה להופיע במועדון "ברברים" התל אביבי. "נערי החצר" התפרקו בשנת 1973. אחרי פירוק הלהקה הצטרף ללהקת "הקוקטיילס" (עם רוי יאנג) עד שנת 1975.

כיוון שהבין שממוסיקה אין עתיד כלכלי, ב-1972 הצטרף מינסקי לתעשייה אווירית בה עבד במשך 35 שנה (עד 2007) במקביל לקריירה המוסיקלית שטיפח.

 

בים 1975-1995 ניגן בעיקר בלהקות מזדמנות בהן להקת "השחפים" (עם סימון אזולאי) ולהקות חתונות למיניהן אך התמקד בעבודה בתעשייה האווירית.

באמצע שנות ה-2000, לאחר הפוגה ארוכה, חזר לנגן ולהופיע בהופעות מזדמנות, בין השאר הופיע עם להקת "האריות" ולהקות המתמחות במוסיקה הנוסטלגית של שנות ה-60 וה-70.

תודתי הגדולה נתונה לנתן מינסקי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"הדים של צלליות" – סיפורה של להקת "ההדים" מחיפה- כותב ומתחקר: דודי פטימר

 

שנות ה-60 היו ללא ספק שנות הזוהר של להקות הקצב בארץ ובעולם. הנוער, שבתחילת הסיקסטיז הושפע מאלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, החל פוקד את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות ומנסה לחקות אליליו כשהוא מאזין שעות על גבי שעות לתקליטים ולומד, לרוב באופן אוטודידקטי, לנגן את השירים כמו בתקליט.

לאורך שנות ה-60 וה-70 פעלו בארץ מספר להקות קצב הנשאו את השם "ההדים": יש את להקת "ההדים" של ד"ר בצלאל יונגרייז שהקליטה את שיר הרוק העברי הראשון ("הו ילדונת") בשנת 1963, יש את להקת "ההדים מבאר שבע" שנעה יותר לכיוון הרוק הכבד והפרוגרסיבי (בשנים מאוחרות יותר) ויש את להקת "ההדים" מחיפה, שהעריצה את הסאונד האוריגינלי של להקת הצלליות וקליף ריצ'ארד ופעילה החל משנת 1961 ועד היום (לאחר הפסקה ארוכה ואיחוד מחודש) בחיפה, כשהיא גוררת עימה קהל מעריצים נלהב מכל קצוות הארץ של שוחרי הנוסטלגיה המתוקה ההיא.

 

סיפורה של הלהקה מתחיל בחיפה בשנת 1959, עת נפגשו הבסיסט ג'ק קרייסברג והגיטריסט רמי סדנאי בצופים.

 

באותה תקופה, השניים הושפעו מאד ממוזיקת הפופ האינסטרומנטלית שהושמעה באותה תקופה על גלי האתר מפי אמנים כדוויין אדי, ג'וני וההוריקנים, הצ'אמפס וכמובן להקת הצלליות (שליוותה אותה תקופה את קליף ריצ'ארד אך שימשה להקה משפיעה בזכות עצמה).

ג'ק ורמי החליטו להקים להקה משלהם, והחלו לחפש אחר מוזיקאים בעלי רקע ועניין דומים לשלהם. בשנת 1961 פגשו את הגיטריסט המוביל ישראל גרזון בחנות תקליטים והזמינו אותו להצטרף אליהם לאיזה סשן נגינה. זמן קצר לאחר מכן צירפו את רן לב כגיטריסט קצב וזמר. רביעית המופלאים מחיפה: ג'ק קרייסברג, רמי סדנאי, ישראל גרזון ורן לב החליטו לקרוא ללהקתם "ההדים" כשהם מצרפים אליהם את המתופף יוסי להט ז"ל, כשהארבעה הם הבסיס ללהקה ולאורך שנותיה, החליפה הלהקה, בעקבות גיוסם של חלק מחבריה,  מספר גלגולים של מתופפים ( בהם ארנון ברקאי, מיכה אבן צור, מיכה בן חמו, פרוספר), אורגניסט (אבי פלדמן), סקסופוניסט (מוטק'ה סגל) ובתקופה מסוימת נצטרף ללהקה גם גיטריסט הקצב והזמר שמשון שמוקלר.

 

בתחילת שנות ה-60, להקת "ההדים" בלטה מאד בסצינת הרוק (בעיקר החיפאית) והופיעה בין השאר במרתף רוטשילד (1962), מלון דן כרמל (1963-1964), כאליף תל אביב (1961), מועדון 120 בחיפה (1963-1965) ועוד.

בתחילת שנות ה-70 הלהקה התפרקה וכל אחד מחבריה פנה לעיסוק אחר. בשנת 1996 הלהקה התאחדה שוב ואף הקליטה אלבום המתעד פועלה. מאז ועד היום, הלהקה פעילה בעיקר בחיפה ("כי אין מי שיארגן לנו הופעה בתל אביב", מספר רמי סדנאי) ומופיעה בפני מאות מעריצי הסאונד המקורי של קליף ריצ'ארד והצלליות (עמותת "קליף ריצ'ארד והצלליות" בישראל מונה כיום כ-400 חברים).

רמי (סדנאי), מדוע לא חשבתם להקליט חומר מקורי בתחילת שנות ה-60?

 

"לא זוכר, לא היו אמצעים וזמן".

 

מה היה המוטו של הלהקה?

 

"הסאונד המיוחד של הגיטרות החשמליות, מקצב הרוקנרול והסאונד של להקת "הצלליות".

 

מה עושה כל אחד מחברי הלהקה כיום?

 

"ישראל גרזון בתחום הביטוח, רמי סדנאי בתחום הצלילה, רני לב בעסקי הנדל"ן וג'ק קרייסברג, שמאז תחילת שנות ה-70 חי בארה"ב, עוסק בהפקות מוסיקליות.

 

 

זכורה לך חוויה מיוחדת מאחת ההופעות?

 

"כן, באחת ההופעות בבת גלים בחיפה, רני לב התחשמל מהגיטרה ורק התעוזה של ג'ק קרייסברג הצילה אותו".

 

תודה מיוחדת לרמי סדנאי היקר על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורה של להקת "ההדים" מחיפה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

"בר מזל שכמותו " – הזמר האמריקאי פול אוונס בראיון בלעדי לדודי פטימר

הוא היה שם בתקופת השיא של הרוקנרול האמריקאי, הקליט שני להיטי ענק: Happy Go Lucky Me ו- Seven Little Girls Sitting In The Back Seat שהגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים בעולם וכתב שירים שהקליטו אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, פאט בון, בובי וינטון, ג'ימי דין, פרנק אייפילד, הקאלין טווינס, בהם: Roses Are Red ( My Love), I Gotta Know, Something Blue Midnight Special, When , Johnny Will ועוד.

כן, אינכם טועים, מדובר בפול אוונס בן ה-77, מוסיקאי וזמר אמריקאי-יהודי , שנחשב לאחד היוצרים הפוריים והמצליחים בסוף שנות ה-50 , שנות ה-60 ושנות ה-70 ולמכונת הלהיטים המשומנת של תקופת הרוקנרול, עליה גדלו הותיקים שבקוראי כתבה זו וכן הצעירים שראו, בוודאי, את סרטי אסקימו לימון הנצחיים, בהם שיריו של פול "מככבים" לא מעט.

את פול הכרתי אישית לפני כמה שנים כשפניתי אליו כמעריץ ומאז נוצר בינינו הקשר, ועתה, אני גאה להציג, במיוחד לקוראיי, ראיון בלעדי וראשון עימו ( שנעשה באנגלית, אולם עבורכם אגישו בשפה העברית) ממרום משכנו בארה"ב.

פול, במבט לאחור לתקופת "הזוהר" שלך בשנות ה-50, מה הדבר הבולט שלקחת עמך מתקופת היותך "כוכב פופ" ?

 

"תראה, עבורי זה תמיד היה לעבוד בשטח המוסיקה. כוכבות זה היה כיף, אבל מעולם לא הבנתי באמת את משמעותה. אני רק כתבתי שירים ושרתי שירים שאנשים אהבו. אז זה מה שלקחתי מקריירת הפופ שלי : המשכתי לעבוד בתחום המוסיקה. ביליתי רוב שנותיי באולפני הקלטות : כתבתי, הפקתי, שרתי לפרסומות, סרטים, תכניות טלויזיה, עשיתי כיף והתפרנסתי יפה מהמוסיקה שלי מבלי ה"כוכבות" הזו."

 

 

איך הגעת לכתוב שירים ל"מלך", אלביס פרסלי?

 

"חייתי בניו יורק, ליד משרדיהם של מנהלי חברת התקליטים של אלביס,אז, כששמעתי שאלביס מגיע לסשן הקלטות באולפן, עזבתי את הכל והשקעתי את מלוא מרצי בכתיבת שירים שחשבתי שאלביס יאהב. זה היה די קל עבורי. הגעתי אליהם עם השירים, השמעתי אותם לפרדי ביינשטוק, שבחר את השירים שאלביס ישמע, ועד שהוא החזיר לי תשובה, הייתי פקעת עצבים לדעת אם אלביס יקליט את השיר או לא. בסוף הוא הקליט את I Gotta Know  שגם קליף ( ריצ'ארד) ביצע ואת Something Blue שדי הצליחו."

ידעת ששיריך מהווים חלק מפסקול סדרת סרטי "אסקימו לימון" הישראלית המצליחה?

 

"האמת? "חששתי" שמשהו טוב קורה עם השירים שלי בישראל בגלל בקשות זכויות יוצרים שקיבלתי מישראל ואלבומים שנמכרו בארץ הקודש".

 

האם פעם חשבת לבקר בישראל או יותר מכך, להופיע פה?

 

"אשתי ואני תמיד חשבנו על לבקר בישראל. פשוט מעולם לא מיצינו את הרעיון הזה. האמת שאף פעם לא גיששתי לגבי הופעות בישראל ובטח הייתי מתעצל לעשות זאת לו היו פונים אליי, קשה לי להופיע רחוק מ"המקום הבטוח" שלי בעירי ניו יורק".

 

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"בימים אלה כמה משיריי משמשים תכניות טלויזיה, פרסומות וסרטים, אז הפכתי לסוג של "איש עסקים" כדי לוודא שהחוזים הוגנים ושהכסף מגיע כמו שצריך לחשבון הבנק שלי. אני עדיין כותב שירים ומחכה לעוד "פריצה גדולה" בתחום. היי, לעולם אי אפשר לדעת" (מחייך) .

יש לך מסר לקוראיי הישראליים ?

 

"בוודאי, תודה ענקית על כל הצלחה שיש לשיריי בישראל. יש לי קרובי משפחה בישראל, וכן יש לי חברים בארה"ב שבמקור הגיעו מישראל. אני מעריץ את האומץ והיצירתיות של הישראלים וללא ספק שיש מקום ענק לישראלים בלבי היהודי".

 

תודתי הגדולה נתונה לפול אוונס היקר על שפינה מזמנו להתראיין לצורך פרויקט תיעוד תולדות הרוקנרול האמריקאי שלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.