אריק אינשטיין על 45- סיפורו של היוצר והזמר גידי שרון – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא התפרסם כזמר רוק-פופ בתחילת שנות ה-80 עם להיטים כמו "אהבה כפרית", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45", אך חוסר הפרגון התקשורתי וחזרתו בתשובה גדעו את הקריירה המוזיקלית הנכספת שנולדה מחדש בשנות ה-90 עם האלבום הפיוטי-דתי "לחיות לנצח". סיפורו של המוזיקאי ושדרן הרדיו הדתי גידי שרון, הבטחה מפוספסת של רוק ישראלי.

גידי שרון

 

גדעון (גידי) שרון נולד בירושלים למשפחה דתית בשנת 1960. מגיל קטן נמשך למוזיקה וגדל על השירים העבריים של אריק אינשטיין, יהורם גאון, "התרנגולים" ועוד ששמע דרך הרדיו המשפחתי. בגיל 15 החל לנגן על גיטרה, להלחין ולשיר.

 

בהיותו בן 16 השתתף בתחרות "קריאת תסכיתים" ברדיו שנערכה במסגרת התכנית "לאם ולילד" ב"קול ישראל" וגילה יכולות רדיופוניות יוצאות מן הכלל. במקביל, החל להופיע עם הגיטרה במסיבות באיזור ירושלים והסביבה.

 

בשנת 1978 ניגש לאודישנים ללהקה צבאית אך לא התקבל. למרות זאת, עם שחרורו מהצבא בשנת 1981, החליט לא לוותר על החלום המוזיקלי, עבר להתגורר בתל אביב, החל להופיע במועדונים מקומיים באיזור המרכז והחל להקליט באולפני "טריטון" ו"קוליפון" המיתולוגיים.

באותה שנה (1981) הקים את להקת "האיילות" עימה הקליט שני שירים: "דרכים" ו"כנרת מול גולן" שהפיק מוזיקלית אבי אדריאן.

 גידישרון

בשנת 1982 הוציא שרון את סינגל סולו הבכורה שלו ללא הלהקה – "אהבה כפרית" שהושמע תדירות ברשת ג' ובאותה שנה הוציא את אלבום הבכורה – "פילוסופיה" שכלל להיטים כמו "בית חם", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45" שכלל מחרוזת בביצועו ללהיטיו של אינשטיין.

 

"אני זוכר שכש'אריק אינשטיין על 45' יצא לרדיו, השדרן אלי ישראלי אירח את אריק אינשטיין ואותי ברדיו והשמיע שירים שלו ושלי וניסה למצוא מי שר מי. השוו בינינו כי היה לנו קול כמעט זהה. השיר הוקלט בהשפעת תקליטי 'על 45' הלועזיים שכללו מחרוזות להיטים בינלאומיים באותה תקופה", מספר שרון.

 

עם ההצלחה החל להופיע בתכניות טלויזיה שונות בהן "זהו זה" וכדבריו הוריד באותה תקופה את הכיפה הסרוגה כי זה לא השתלב עם התעשייה, כטענתו.

בשנת 1984 החליט לקחת פסק זמן ממוזיקה. "התאכזבתי מאד כי העיתונים דחו אותי ולא כתבו עליי, ואם כתבו אז ביקורות מוזיקה קטלניות. הרדיו אהב אותי אבל העיתונות לא כל כך פרגנה לי אז התייאשתי והחלטתי לרדת קצת מעסקי המוזיקה", מספר.

 

באמצע שנות ה-80 התחזק שוב בדת, פנה ללימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטה ובשנת 1993 הוציא אלבום ראשון שלו כדתי-חרדי – "לחיות לנצח" שכלל בין השאר דואט עם המוזיקאי אילן דמרי מלהקת "המדרגות". את האלבום בתקופה ה"חילונית" שלו הוא מעדיף לא לזכור. "בקהילה הדתית, אלבום שנעשה בחיים החילוניים שלך הוא כמו 'כתם' שאתה מעדיף שלא יידעו עליו. רק מי שמבפנים יכול להבין", מסביר.

לאורך השנים שימש שרון בעיקר כשדרן רדיו דתי וביסס מעמדו כמומחה בפיוטים יהודיים. הוא שידר בשנות ה-90 בערוץ 7 הדתי, בהמשך עבד ברדיו "קול חי" ובשנים האחרונות עמל ברדיו "מורשת" בתחנת "קול ישראל".

 

בימים אלו פתח חברת הפקות לקריינות וג'ינגלים משל עצמו ("גידי שרון הפקות"). ב-25 השנים האחרונות לא הקליט שירים חדשים, אך מוסיף לכתוב ולהלחין עד עצם היום הזה.

 גידי שרון היום

 

תודה מיוחדת לגידי שרון שהתראיין ותרם מידע לצורך תיעוד סיפורו במסגרת פרויקט "דודיפדיה" – פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית.

 

תודה לסטיב ראש על התמונה ה"חילונית" של גידי שרון מעטיפתו האחורית של תקליטו – "פילוסופיה" (1982).

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

מודעות פרסומת

"ערב של זהב"- סיפורו של הפזמונאי נחום סלמן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

נחום סלמן הוא משורר ופזמונאי שפעל בעיקר בשנות ה-60 וה-70 בעיקר בסצנת הפופ והמוזיקה המזרחית הישראלית.

נחום סלמן

נחום סלמן נולד בעיראק בשנת 1949. עם עלייתו לארץ בשנת 1957, משפחתו התגוררה במעברה בטבריה. מגיל קטן מאד נמשך לשירים עבריים ושירים ערביים שנהגו הוריו לשמוע ברדיו המשפחתי וסומן כתלמיד מחונן.

 

בנעוריו, נמשך סלמאן לשחמט ובשנת 1965, בהיותו בן 16 זכה בתואר "אלוף הארץ לנוער" במשחק השחמט.

נחום סלמן 1

בשנות העשרה המאוחרות לחייו החל לכתוב שירים, תחילה למגירה ובהמשך ניסה להפיץ שיריו בריש גלי.

 

הזמר הראשון עימו שיתף פעולה לראשונה בשלהי שנות ה-60 היה ג'ו עמר, לו כתב סלמן את השירים: "ספרי הכל" (השיר הראשון של סלמן שהוקלט ופורסם בשנת 1967), "העלמה והרוח" ו"כוכב אהבה".

בתחילת שנות ה-70, אחרי שחרורו מהצבא, עבר מטבריה לתל אביב והחל להתערבב עם הבוהמה התל אביבית, בין השאר התחבר מאד עם הזמר רומן שרון ז"ל (שנהרג בתאונת דרכים בסיני במהלך מלחמת יום הכיפורים) ועם אריה מוסקונה.

 

עבור מוסקונה, עימו התגורר למשך תקופה בדירה שכורה בתל אביב, כתב את השירים "סיבוב שלא נגמר" ו"לך אל נמלה עצל", משירי הסולו הראשונים של מוסקונה בתחילת שנות ה-70.

בתחילת שנות ה-70 כתב שירים למיטב האמנים: לאבי טולדנו כתב את "כוכב כתום" (שהלחין מתי כספי), לדליה עמיהוד ז"ל כתב את השיר "מזל טוב" ולמשה הלל ("הצנחן המזמר") כתב את השיר "ערב של זהב". כמו כן, כתב מספר שירים שהולחנו על ידי מוני אמריליו ואלי עולש אך לא הוקלטו בסופו של דבר.

בשנת 1973 החליט סלמן לעזוב את הארץ ועבר להתגורר בניו יורק. תחילה התעסק בלימוד שחמט מקצועי ובהמשך פנה לעסוק בנדל"ן ותיווך דירות (מקצוע בו עוסק עד היום).

 

תודה מיוחדת לנחום סלמן והרצל סלמן על העזרה בליקוט המידע וחומרי הארכיון.

 

כתב, ערך, תחקר, ראיין ותיעד: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

 

אבן חיה – סיפורו של הזמר והמוזיקאי פליקס אבן חיים – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

פליקס אבן חיים הוא מוזיקאי, יוצר, נגן וזמר שפעיל משנות ה-60 ועד ימינו בסצנת המוזיקה הישראלית. הוא שירת בצוות הווי סיני וניגן במופעים כ"נסיעה מדומה" (משירי לאה גולדברג) להקת "שום בצל" והיה חבר בלהקות קצב שונות: Les Bip Bip, The Life Stone Band, "אקסודוס", "פרדייס", "תל אביב אקספרס", "החלומות" ו"להקת 84". תחקיר מאת חוקר המוזיקה דודי פטימר.

פליקס 1

 

פליקס אבן חיים נולד בעיר סאפי שבמרוקו בשנת 1946. כמי שגדל בבית מוזיקלי לאבא מתופף ואמא שנהגה לשיר, דבק "חיידק" המוזיקה בפליקס כבר בגיל 11 כשקנה מפוחית והחל לנגן. בהיותו בן 14 קנה לו אביו את הגיטרה הראשונה שלו.

 

במרוקו, נהג לשיר ולנגן בנשפים, אירועים ומסיבות שונות ובמקביל החל ללמד עצמו לנגן על כלי נגינה נוספים: סקסופון אלט, בס, תופים וקלידים. לבדו אף למד לקרוא תווים ובנעוריו לימד ילדים לנגן בבתים.

 

בשנת 1964, בהיותו בן 18 הצטרף ללהקת "החתולים השחורים", להקת רוק מרוקאית בהנהגתו של הזמר ז'אק קורייאט וניגן עימה במשך שנה אחת בלבד. הלהקה ניגנה גרסאות כיסוי לשירי הביטלס, ה"צלליות", לוס אינדיוס טבחאראס ובעיקר מוזיקה מגוונת לריקודים.

 

בשנת 1965,  הקים יחד עם אחיו ואחיותיו: ז'אק, ג'ו, הדסה וריקי אבן חיים ועם בן דודו ג'קי בר ששת    להקת קצב שנקראה  Les Bip Bip שנתפרסמה במרוקו בשל להיטיה: "Safi" (על שם עיר ילדותם) ו"To Tefini" ("הכל נגמר", השיר הראשון שיצר פליקס בגיל 14, שנת 1960) שכתב והלחין פליקס.

פליקס 2

בסוף 1965, עם זמנו להתגייס לצבא מרוקו, החליטו אחיו והוא שאם הם כבר מתגייסים, זה רק לצבא הישראלי וכך ביצעה המשפחה עלייה לישראל. המשפחה הגיעה לישראל והתגוררה באבן יהודה. להקת ה-Les Bip Bip הוסיפה להופיע עד גיוסם לצבא של האחים.

בשנת 1966 התגייס פליקס לחיל השריון. בסוף הטירונות, ניגן במסיבת הסיום יחד עם חבריו מהטירונות. באותה מסיבה, נכחו במקרה קצין התרבות הראשי שאול ביבר ומנהלה המוזיקלי של להקת גייסות השריון – רפי בן משה, שהזמינו את פליקס להקים צוות הווי בחיל השיריון שייקרא "צוות הווי סיני".

 

פליקס הופיע במסגרת צוות הווי בין השנים 1967-1970 כגיטריסט וזמר. הוא השתתף בתכניתו של צוות ההווי משנת 1968 – "קפוץ לי על הטנק" (התכנית לא יצאה על גבי תקליט, אך תועדה ע"י רדיו גלי צה"ל במהלך הופעתה החיה בבית החייל בתל אביב), עבורה כתב והלחין אבן חיים את הלהיטים: "זר זכרונות", "החורף פשט את מדיו הקרים" ו"פת לחם, יין וחבר".

המעבדים המוזיקליים שעבדו עם צוות הווי על התכנית היו אלדד שרים ובני נגרי. פליקס חתום אף הוא על שלושה עיבודים מוזיקליים בתכנית- לשירים שיצר.

 

עם שחרורו מהצבא, בשנת 1970, הצטרף בעידוד רפי בן משה לצוות המופע "נסיעה מדומה" (מופע משירי לאה גולדברג) בו ניגן כבסיסט בהופעות ובהקלטת האלבום משירי המופע. באותה שנה, הפך לנגן הבית של מועדון ה"קרוואן" ביפו (שנקרא באותן שנים מועדון "אקרופוליס"), שם שימש בין השאר נגן ליווי של אמנים כצביקה פיק, אופירה גלוסקא, עוזי מאירי וג'קי אלקיים.

 

בשנת 1971, שוב בעידוד רפי בן משה, הצטרף כנגן בלהקת "שום בצל" (הלהקה הבין-קיבוצית של ישובי עמק יזרעאל) ותועד אף בתקליט הלהקה שיצא אותה שנה. בלהקה ניגן בשלל כלי נגינה.

 

בשנת 1972 הקים שוב עם אחיו את להקתם, הפעם תחת השם – The Life Stone Band ("להקת אבן חיים") שפעלה לפרקים עד שנת 1990.

פליקס 3

במקביל, ניגן לאורך שנות ה-70 בלהקות קצב שונות: "תל אביב אקספרס", "החלומות", "להקת 84" ו"אקסודוס". כמו כן, שימש בעיקר כנגן בהקלטות אולפן שיזמו המוזיקאים רפי בן משה ומוני אמריליו.

 

בשנת 1978 השתתף שירו "את חלומי" בפסטיבל השירים בנתניה והעפיל למקום השלישי.

בשנת 1980 הקים אבן חיים אולפן הקלטות ביתי בשם "מילים ולחן" ולאורך אותו עשור התמקד בהפקות מוזיקליות ויצירת שירים. בשנת 1988 הפיק מוזיקלית את אלבומו של הזמר רמי רם – "לרגל שנות הארבעים למדינת ישראל" שכלל את הלהיט "איציק ודנה" שתרגם פליקס לעברית בהשראת השיר ההודי הנודע – "איצ'יקדנה" וכן את הלהיט "באתי לעיר זרה".

 

באותן שנים שימש כמנהלה המוזיקלי של להקת "ילדי אבן יהודה" (יחד עם המוזיקאית אסתר סמדג'ה) שהופיעה דרך קבע בפסטיבלי ירושלים. במקביל, הופיע בחתונות עם להקת האירועים – "פרדייס".

בשנת 1991 הקליט את השיר "שיר הממונה" (אחדות עם ישראל) שזכה להצלחה ברדיו ובשנת 1993 הוציא פליקס את אלבום הבכורה שלו – "כל אחד מאיתנו" שכלל שירים מקוריים שכתב והלחין.

לאורך שנות ה-90 הופיע כנגן עם הזמר משה הלל, הזמרת ורדה גולדברגר והזמר גדעון נוריאלי.

עד היום יצר פליקס מעל 250 שירים ומעל 40 מתוכם רשומים על שמו באקו"ם.

 

במקביל לעבודתו כמוזיקאי, עבד סמוך לקריירה המוזיקלית כמנהל חשבונות. בימים אלה מוסיף להופיע, לכתוב, להלחין ולהקליט שירים.בנו, יאיר אבן חיים, ממשיך דרכו ואף הוא מוזיקאי.

פליקס 5.jpg

תודה מיוחדת לפליקס אבן חיים היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית והמוזיקאים בישראל. .

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"בקרוב אגיע להופיע בישראל"- ריטה פאבונה, כוכבת הפופ האיטלקייה משנות ה-60 וה-70 בראיון בלעדי ומיוחד לדודי פטימר

רשומה רגילה

rita-pavone-per-tutta-la-vita-polydorאלביס פרסלי צייר אותה , טום ג'ונס ופול אנקה העריצו אותה , ברברה סטרייסנד הקליטה איתה דואט ודיאנה רוס והסופרימס אירחו אותה . ראיון בלעדי עם ריטה פאבונה , הדיווה האולטימטיבית וכוכבת הפופ-רוק האיטלקייה של שנות ה-60 וה-70 ששיגעה את העולם .

 

 

 

 

אי אפשר לדמיין את שנות ה-60 בסצינת המוסיקה העולמית ללא פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי , פסטיבל הזמר שהנחיל אינספור להיטים חובקי עולם עד היום . אחת הכוכבות הגדולות של הפסטיבל הייתה צעירה אנרגטית מלאת סקס אפיל בשם "ריטה פאבונה" , ללא ספק אחת התופעות המוסיקליות של אותן שנים .

היא נולדה באיטליה בשנת 1945 והחלה דרכה כנערה ב1962 עם הלהיט La partita di pallone שפתח אחריו שרשרת להיטים כ : Cuore   הרומנטי , Solo Tu  הסנטימנטלי וכמובן –ה-להיט שלה : Zucchero  ("סוכריה") , להיט הפופ המתקתק (תרתי משמע) שביצעה בפסטיבל סאן רמו 1969 וכבש כל מצעד פזמונים אפשרי , גם בישראל (על אף שבמקום הראשון באותו פסטיבל זכה בובי סולו עם Zingara ) .

 

לצד קריירת הזמרה המפוארת, פאבונה שיחקה בשישה סרטים לאורך שנות ה-60 והפכה למותג . הרגישות הגדולה לצד תדמית ה"רוק סטאר" הפכו אותה לדיווה נצחית , עד היום .

 

ראיינתי את ריטה בראיון בלעדי שנערך בשפה האיטלקית ( בסיוע ולנטינה, מנהלתה האישית) ואלו עיקריו :

 

 

 

ריטה. קודם כל כבוד ענק הוא לי לראיין אותך במדור שלי . ספרי לי , איך ומתי התחלת לשיר?

 

"התחלתי לשיר בגיל צעיר מאד באירועים משפחתיים ומסיבות חברה. הפעם הראשונה שהופעתי בפני קהל הייתה בגיל 9 – במופע כשרונות צעירים – צבעתי פניי בשחור, לבשי חליפה זהובה נוצצת ושרתי את Swanee של אל ג'ולסון בחיקוי קולו. תשואות הקהל והצלחת הופעתי מילאו אותי באנרגיה של אושר לשבוע שלם, וזה היה השלב בו החלטתי שאני רוצה להיות זמרת, להופיע בפני קהל ולשיר עד שאמות.

 

כילדה, אהבתי מאוד סרטים מוסיקליים, ואבי , שהיה המעריץ הגדול הראשון שלי, לקח אותי לקומץ הסרטים האלה שהוקרנו אז באיטליה ומיד התאהבתי בקולה של ג'ודי גרלנד, קולם של בינג קרוסבי, פרנק סינטרה, פרד אסטייר, מיקי רוני וכו' , אך היה זה באמצע שנות ה-50 שלמדתי באמת להעריץ אלילי נוער : אלביס פרסלי, ברנדה לי, ג'רי לי לואיס, בובי דארין, ליטל ריצ'ארד, פאטס דומינו ועוד – אלו אמנים שהשפיעו עליי הרבה לאורך הקריירה ועדיין משפיעים".

 

לאורך השנים תמיד כינו אותך כרוקרית . מה את אוהבת יותר לשיר : שירי פופ קצביים או בלדות שקטות?

 

 

"שמע, תמיד אהבתי פופ-רוק , ולשיר זאת ממלא אותי באנרגיות פיזיות ונפשיות, אך יש בי גם צד רומנטי והאהבה משתקפת בבלדות שאני שרה. תשאל אותי איך אני שומרת על תדמית הרוקרית לאורך השנים ? ובכן, אני פשוט עצמי , כי אתה נולד לשיר רוקנרול, לא נבנה לכך ".

בשנות ה-60 חוללת היסטריה בקרב חובבי המוסיקה האיטלקית בישראל, כשהגעת לסיבוב הופעות. ספרי קצת על החוויה וזכרונות מהופעותייך בארץ הקודש.

 

" ייחדתי פרק שלם לכך באוטוביוגרפיה שפרסמתי באיטליה בשנת 1995 . ההופעה הראשונה שלי בישראל הייתה בשנת 1967, מיד אחרי מלחמת ששת הימים , במלון "הילטון" בתל אביב .

סיבוב הופעות נוסף שערכתי היה בשנת 1969 ,הופעה שבאה בעקבות הלהיט שלי מפסטיבל סאן רמו (פסטיבל הזמר האיטלקי הנודע של אותם ימים) – "Zucchero" ("סוכרייה") , שהגיע למקום השני במצעד הפזמונים שלכם בישראל. אני זוכרת שבשהותי במלון הילטון ,פגשתי בגנרל שלכם משה דיין, הוא כל הזמן נהג לכתוב רשימות, בטח אסטרטגיות צבאיות .

 

הופעתי יחד עם להקתי בבאר שבע,חיפה,תל אביב,ירושלים. כמו כן, הופעתי בפני חיילים ישראלים פצועים בבית חולים וזה ריגש אותי מאוד.

 

ביקרתי בכל המקומות הקדושים : בית לחם, הכותל המערבי , וביליתי אפילו לילה אחד בנגב המדברי. כמו כן פגשתי את ראש הממשלה שלכם גולדה מאיר, מאוד הערצתי אותה ואת נחישותה. הפנים שלה תמיד הזכירו לי את סבתא שלי."

מה את עושה בימים אלה ?

 

" בשנת 2005 החלטתי לפרוש מהסצינה ואני יותר ממסופקת. חיי הבמה שחייתי יותר ממילאו אותי : הופעתי בכל רחבי העולם, במועדונים והאולמות המפוארים ביותר , חלקתי במה עם ענקיים כאלה פיצ'ג'רלד, דיזי גילספי, דיוק אלינגטון, הביץ' בויז, האנימלס,אורסון וולס, תקליטיי מכרו מיליוני עותקים והופעתי בתכניות הטלוויזיה הפופולאריות ביותר (מציינת את תכנית הבידור האמריקאית של אד סאליבן, ששבר שירי רייטינג כשאירח את אלביס ומאוחר יותר הביטלס) . קיבלתי את הפריצה הגדולה שלי כנערה בת 17 , ההצלחה הייתה מיידית, ומעולם לא דמיינתי גורל אחר עבורי .

 

בגיל 60 החלטתי לפרוש ולהשקיע במשפחתי : 2 הבנים שלי : אלכס וג'ורג' (אלכס עיתונאי בריטי וג'ורג' מרק, זמר נודע שהנחיל כמה להיטים למצעד הבריטי).

 

כיום אני חיה בספרד באיי מיורקה עם בעלי (בקרוב אנו חוגגים את יום נישואין ה-47 ) . יום אחד , נמאס לי לשיר לעצמי למקלחת והחלטתי לחזור ולהקליט אלבום כפול של גרסאות כיסוי לאמנים שגדלתי עליהם . האלבום יצא השנה (2014) ומלווה במופע בשם Rita Is Back! . הביקורות על האלבום וההופעה נלהבות ומפרגנות וזה מחמם לי את הלב.

 

לסיום, יש לך מסר למעריצים שלך בישראל ?

 

"מה אומר ? אני מקווה שבעתיד הקרוב מאוד אני אחזור להופיע בישראל עם המופע החדש שלי ולשחזר את הקסם וההצלחה של הופעתי האחרונה אצלכם ב1970 . אני חוזרת , אתה נולד לרוקנרול, לא נבנה לכך" .

 

"בדרך שלו"- ראיון מיוחד עם המוסיקאי רפי קדישזון – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור רפי קדישזון

הוא נחשב לאחד המוסיקאים המשפיעים והמצליחים בישראל ומחוצה לה, ובכל זאת, בביקור בביתו של המלחין, מנצח, מעבד , מתזמר, פסנתרן ומורה למוסיקה רפי קדישזון, הצניעות והחינניות בוקעים ממנו בקסם בלתי נדלה של אנושיות מעוררת התפעלות.

 

זה זמן לא קצר במהלכו ניסיתי לארגן פגישה עם קדישזון, אחד האנשים העסוקים בארץ (אולי אפילו יותר מראש הממשלה) וכשזה סוף סוף קרה, מודה שהתרגשתי מאד, הן מבחינת מפגש עם אושיה מוסיקלית שכזו והן מבחינת השאלות שאשאלו.

 

הוא נולד ב-21 בדצמבר 1953 בתל אביב ליצחק קדישזון (מייסד מועדון התיאטרון ומנכ"ל תיאטרון הקאמרי) וחווה קדישזון (סופרת וציירת). את הכשרתו המוסיקלית הרבה קיבל, מלבדהפן האוטודידקטי שכדבריו לימד אותו המון, באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין  בתל אביב ובבית הספר גילדהול למוסיקה ודרמה בלונדון.

 

את שירותו הצבאי עשה כעורך תכניות בגלי צה"ל (1971-1974) ועם שחרורו ליווה מיטב אמני ישראל והלחין מספר פזמונים מוכרים דוגמת "חיה לי מיום ליום" (תיקי דיין), "משוואה בכמה נעלמים" (קרן הדר), "צלם אדם" (להקת פיקוד מרכז), "את הכל אזכור" (אורה זיטנר), "לקום בבוקר חי" (מקהלת הזקנים), "אמיל" (נורית גלרון), "המחנכת" (שרי צוריאל), "סלח לי עץ" (הראלה בר), "אני כבר גדול" (מזי כהן)

כזוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (2008) ופרס אקו"ם על מוסיקה לתיאטרון, קדישזון מלווה נאמנות את סצינת המוסיקה הישראלית והעולמית, הקלאסית והמודרנית, זה יותר מארבעה עשורים במהלכן הלחין אינספור יצירות לקולנוע, לטלוויזיה החינוכית ("פרפר נחמד" למשל) ולתיאטרון בהן "פנטזיה על נושא רומנטי" ו"בלוז לחופש הגדול" עליהם זכה בפרסים.

 

כמו כן, ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ראשון לציון, התזמורת הסימפונית חיפה, הקאמרטה הישראלית ירושלים, סימפונט רעננה ועוד, לצד זה שיצירותיו נוגנו על ידי התזמורות הפילהרמוניות והסימפוניות הגדולות בחו"ל.

 

בימים אלה, מלבד עיבודים, תזמורים וניצוח על מיטב המופעים הגדולים בארץ, קדישזון משקיע מלוא מרצו בטיפוח דור העתיד של המוסיקאים ומלמד מוסיקה בין השאר באקדמיה למוזיקה בירושלים, בבית הספר "רימון" ובמכללת אונו.

 

בשיחה מלאת הומור, ערגה נוסטלגית ופרספקטיבה מעניינת על המוסיקה העכשווית ועל יצירותיו, למדתי מקדישזון המון על גישתו הנכונה למקצוע שבחר בו ונבחר על ידו.

 

 

גדלת בבית מוסיקלי?

 

"זו תשובה מורכבת, אף אחד מהוריי לא עסקו במוסיקה, אמי בנאדם מאד מוסיקלי וחובבת מוסיקה מאד רצינית והיא למעשה פתחה לי את הצוהר לשמוע מוסיקה מכל מיני סגנונות ותקופות, אז שמעתי יצירות מודרניות של מוסיקה קלאסית לצד ספיריטואלס וגם ג'אז ועוד".

 

אז מה הייתה הנגיעה הראשונה שלך עם מוסיקה?

 

"הוריי היו הבעלים של מועדון התיאטרון ושם נחשפתי לתחום הבמה והתרבות: אריק לביא, העופרים, כל החבר'ה שהופיעו שם טיפחו אותי. במועדון התיאטרון היו שני פסנתרי כנף וכילד בן 3 וחצי הייתי מכריח את השחקנים לשבת על הכסא של הפסנתר כדי שאוכל לשבת עליהם ולנגן והם גם היו צריכים להמציא סיפורים. הם היו מספרים סיפור ואני הייתי מאלתר אותו מוסיקלית. יום אחד עבר שם באיזו חזרה פרנק פלג, הפסנתרן הבינלאומי מהפילהרמונית, ששמע אותי מנגן ואמר להוריי שהם צריכים לשלוח אותי ללמוד מוסיקה. אז בגיל 3 וחצי התחלתי ללמוד פסנתר ומאד נהניתי. אני זוכר שכשהייתי בן 5, אבי ואני פגשנו את פרנק ברחוב, הוא רצה לעלות אלינו הביתה לבדוק איך אני מתקדם, אז ניגנתי לו משהו וכשסיימתי לנגן, הוא תיקן אותי והדגים לי, אז אמרתי לו : "לא, אני אעשה את זה איך שאני ארצה", ילד בן 5 אומר את זה לאחד מגדולי הצ'מבליסטים, הוא התלהב ואמר לי: "טוב מאד, תעשה איך שאתה רוצה". זו הייתה ההתחלה".

 

אז התחלת להופיע כבר כילד?

 

"עדיין לא, הוריי שמרו עליי מאד. בנעוריי הופעתי עם תזמורת הגדנ"ע של עמי מעייני. כמו כן , הכנתי עיבודים מוסיקליים והלחנתי מוסיקה לסרטים קצרים. בגיל 16 הייתי מוסיקאי אסיסטנט לשלום חנוך כשעבד על האלבום "שבלול" עם אריק אינשטיין".

 

זוכר את היצירה הראשונה שהלחנת?

 

"תראה לאלתר תמיד אלתרתי, ממש לכתוב מוסיקה זה היה בגיל 9 זה היה משהו איום ונורא".

 

 

איזה תלמיד היית?

 

"למדתי בתלמה ילין ומלבד מקצועות המוסיקה הייתי תלמיד גרוע ממש".

 

רצית להקה צבאית?

 

"לא ניגנתי ברמה כל כך גבוהה לתזמורת צה"ל או חיל אוויר. שירתתי בגלי צה"ל".

 

 

מה עשית שם בדיוק בגלי צה"ל?

 

"התחלתי ליצור תסכיתים לרדיו, אך בעיקר הייתי עורך תכניות. נהגתי לקחת את משבצת הלילה מחצות עד 6 בבוקר, מתי שאין רייטינג ומתי שיש יד חופשית, שם הייתי מתפרע עם המוסיקה, לפעמים היו בעיות עם זה. הייתי יכול לעשות למשל לילה שלם של סשה ארגוב או לילה שלם מודרן ג'אז, דברים מיוחדים שלא היו הכי פופולאריים באותה תקופה. ידעו את הראש שלי ולא ניסו לעשות ממני עורך מקצועי".

מה עשית אחרי השחרור. ידעת כבר אז שמוזיקה זה הייעוד שלך??

 

"ידעתי כבר לפני. אחרי הצבא, ליוויתי את מיטב האמנים ( יותר קל לי לומר מי לא) וכמעבד השתתפתי במספר לא מבוטל של הקלטות".

תוצאת תמונה עבור רפי קדישזון

חשבת פעם לשיר?

 

"כל כך הורידו לי את הבטחון שהחלטתי לא לעשות זאת. כל כך הייתי מת לשיר אבל דיכאו אותי בקטע הזה".

 

אתה פרפקציוניסט?

 

"בגבולות הנורמלי, כן. פיתחתי בגיל די צעיר גישה בה אני לא רוצה לשלוט על כל תו ותו בדיוק כמו שתכננתי. אני כותב את התפקיד, אז אני רוצה שינגנו את התפקיד שכתבתי, אבל אני יודע שפטר ורטהיימר ינגן את זה אחרת מגורי אגמון וכל אחד יביא את ערך המוסף שלו ובסופו של דבר אני המרוויח הגדול. אני לא קונטרול פריק וזה גם מה שאני מעביר לתלמידים שלי. חשוב שיהיה אגו, אבל כדאי לשים אותו במקום הנכון, כי אחרת אתה מפסיד".

 

אף פעם לא נמשכת ליצור להיטי רדיו, נכון?

 

"לא כל כך, אני זוכר לפני 40 שנה הייתה לי בדיוק כזו שיחה עם חבר טוב, יוני רכטר, שהשמעתי לו מוסיקה שכתבתי לקולנוע ותיאטרון והוא אמר לי: לא בא לך לכתוב להיט? אז אמרתי לו גם שלא ממש מעניין אותי, מעבד ומנצח היה יותר מעניין אותי. כ-15 שנה אחרי הצבא בעיקר כתבתי תיאטרון, קולנוע וטלויזיה חינוכית".

ומתי פיתחת את הקריירה בינלאומית?

 

"דרך הקולנוע והתיאטרון".

 

 

יש לך טביעת חותם משלך?

 

"כן, לפחות זה מה שקולגות מספרים, משער שזה בא עם השנים".

 

אתה עוד מופיע?

 

"פעם הייתי מופיע במופעים רצים כמו עם יוסי בנאי, נורית גלרון, אהוד מנור ועוד, כיום אני בעיקר מופיע באירועים חד פעמיים עם הפילהרמונית בערבי הוקרה חד פעמיים אך לא באופן שרץ ונמשך. מה שהתחיל לקחת יותר ויותר את זמני זה הלימוד. מגיל 13 התחלתי ללמד, התלמידה הראשונה שלי היא גילה חסיד בת ה-7. תראה היום אני מלמד בשלושה מוסדות: האקדמיה למוסיקה בירושלים,מכללת אונו, בית ספר רימון , כל מיני כיתות, כל שנה מאות תלמידים חדשים".

 

מה דעתך על מצב המוסיקה הישראלית כיום?

 

"תמיד יש את מה שמבריק בהווה ויש דברים שפחות מבריקים, הזמנים משתנים. כותבים היום שירים יפים מאד, אז אני מספיק לומר : "בולשיט", פעם כתבו הרבה זבל וגם כמה שירים טובים וגם היום אותו הדבר. מה "אליפלט" היה שלאגר? באותה תקופה של "אליפלט" השלאגר היה "יש לי חתולה שקוראים לה בלונדה מיאו מיאו מיאו". אין לדעת מה יהפוך להיט ויכול להיות שלא. דברים משתנים".

 

14224911_775151152628207_7836519400494670754_n

 

תודתי הגדולה נתונה לרפי קדישזון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

דודי פטימר בראיון בלעדי עם כוכב שנות ה-60 – ג'וני טילוטסון – מראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

hh

תחילת שנות ה-60 במוסיקה העולמית היו ללא ספק שייכות לפופ המתקתק והרוק’נרול הקיצ'י שניפקו אלילי הנוער האמריקאים: כך היה את ריקי נלסון, פול אנקה, ניל סדקה, אלביס, קליף (בריטי) , פראנקי אבאלון, פביאן וג'וני טילוטסון, שמעטים אולי מהדור הצעיר מכיר בשמו, אך את שיריו אין אחד שלא מכיר, שכן הם כיכבו נון סטופ בסרטי "אסקימו לימון" וגידלו את פסקול חייהם של בנצי, מומו ויודל'ה ובעצם פסקול חיינו.

הוא נולד ב-20 לאפריל 1939 בג'קסונוויל, פלורידה ופרץ לראשונה לתודעה בשנת 1958 עם תקליטונו הראשון שכלל את הלהיטים Dreamy Eyes/Well Im Your Man שכתב והלחין בעצמו וזכו להצלחה רבה. בין השנים 1958-1965 זכה טילוטסון להצלחה כבירה כאליל נוער וכמכונת להיטים משומנת, כשבין להיטיו הגדולים: Princess Princess, Poetry In Motion, Judy Judy Judy, Without You, Talk Back Trembling Lips,It Keeps Right On A Hurtin, I Cant Help It (If Im Still In Love With You), True True Happiness, Pledging My Love, Why Do I Love You So, You Can Never Stop Me Lovin You ועוד ועוד ועוד רבים וטובים.

 

 

ג'וני, מה הדבר הבולט שלמדת מתקופת היותך "אליל נוער" אי שם בתחילת שנות ה-60 ?

 

"תמיד להראות הערכתך למעריצים שנתנו לך מתנה גדולה בלהיות מסוגל להתפרנס בכבוד מלעשות מה שאתה אוהב – לשיר ולבד. אתה רוצה תמיד לתת להם הופעה מעולה: בעבודה תמיד תהיה מקצועי, תופיע בזמן, תהיה חברותי, סבלן וידידותי לצוות ותן את המיטב שלך".

 

לו ניתן לך הצ'אנס, היית חוזר לאותם ימים שוב ?

 

"הייתי חוזר בהחלט. זו הייתה תקופה יצירתית ומרגשת בחיי. ניתנה לי האפשרות לעבוד עם מיטב המוסיקאים והכשרונות של אותה תקופה, יצרתי כל כך הרבה חברויות ארוכות טווח והיה פשוט כיף חיים".

 

 

היכן אתה מופיע בימים אלה?

 

"בדיוק חזרתי משיט של מספר שבועות בו הופעתי במופע "Rockin' The Caribean" ואעשה זאת גם בשנה הבאה. אני משתתף במופע "אגדות אמריקן בנדסטנד" (מחווה לתכנית המוסיקה האמריקאית הפופולארית של שדרן הרדיו והטלויזיה דיק קלארק המנוח) ומופעי רוקנרול ודו וופ ברחבי ארה"ב. אני עדיין יוצא לסיבובי הופעות בדרום מזרח אסיה, ובקיץ הקרוב אני חוזר להופיע שוב בתאילנד. באמת ובכנות שבורכתי".

 

 

איך היום שלך נראה?

 

"אני עובד על מוסיקה, כותב שירים, שר, יוצא עם חברים ומשפחה. אנחנו מאד אוהבים ללכת לקולנוע".

 

 

האם אי פעם ביקרת בישראל?

 

"עדיין לא, אבל תמיד רציתי לבקר אצלכם, אך התזמון תמיד לא הסתדר.

 

האם יש סיכוי שאי פעם תופיע בישראל?

 

"אני מקווה שכן, היו לי כל כך הרבה להיטים בישראל בשנות ה-60 והייתי מאד רוצה לבקר את הארץ והאזרחים, אבל זה בדרך כלל תלוי במפיק המקומי של הארץ להרים את הכפפה, אז נחזיק אצבעות.."

 

 

האם ידעת ששיריך כיכבו בסדרת הסרטים המצליחה ביותר בישראל – "אסקימו לימון"?

 

"לא ידעתי זאת, אבל אני תמיד מוקיר תודה על כך שאנשים אוהבים את המוסיקה שלי".

 

 

האם יש לך מסר לקוראים הישראלים?

 

"תודה על שאי פעם קניתם תקליטים שלי, ביקשתם שיריי ונהניתם מהמוסיקה שלי. אני מעריך זאת מאד ומקווה מאד שתינתן לנו האפשרות להיפגש בהופעה בישראל באחד מן הימים".

 

אז למה אנחנו מחכים?

 

האתר הרשמי של ג'וני טילוטסון : http://www.johnnytillotson.com/

MV5BOTE5Nzk3ODc2MV5BMl5BanBnXkFtZTcwMDI4NzY2Nw@@__V1_UY1200_CR152,0,630,1200_AL_

 

תודה מיוחדת לג'וני טילוטסון היקר ורעייתו על שפינו מזמנם להתראיין (לראשונה בישראל) ולהנעים זמני !

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה העולמית!

"הכל עובר חביב" – סיפורו של המתופף לאון חביב – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

IMG-20150713-WA0007

קחו מתופף ישראלי, המופיע בהרכבים שונים של ג'אז, פופ ורוק, הוסיפו טוויסט לעלילה בכך  שבצעירותו היה חבר בלהקת רוק מפורסמת בטורקיה ונחשב שם עד היום לרוק סטאר (או אם תרצו "אגדה חיה"), ותקבלו את סיפורו של לאון חביב, עימו נפגשתי בכדי לתעד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

לאון חביב נולד באיסטנבול (טורקיה) ב-3 בינואר 1945. אביו נהג לנגן על עוד והחדיר את אהבת המוסיקה גם ללאון. לאון מעיד כי כילד, הוריו נהגו לקחת אותו למיטב המופעים של נגני המוסיקה הטורקית הקלאסית, על אף שלאון נמשך יותר למוסיקה המערבית, הפזמונים האיטלקיים, הצרפתיים והלועזיים של אותה תקופה.

 

כילד בן 5, נהג לקחת מקלות ולתופף על שולחנות וכסאות בבית וכבר אז גילה כשרון קצב. דודו קנה לו דרבוקה ולאון נהג לנגן וללמד עצמו באותו שלב לתופף. בגיל מאוחר יותר, הוריו רכשו לו בונגוס והוא כבר השתלט על הכלי. בחגיגת בר המצווה שלו, ב-19 לינואר 1958, ניגן על התופים יחד עם התזמורת שניגנה באירוע. באותה שנה התאסף עם חבריו: לאון על בונגוס , חברו סואט ז"ל ניגן על כינור ועוד חבר ניגן על אקורדיון. החבורה ניגנה מדי שבוע ובשנת 1959 הופיעו במועדון יוצאי הונגריה. בהמשך הופיעו עם פזמוני התקופה ושירי רוקנרול (שהחל להשתלט על העולם), צ'ה צ'ה צ'ה, ממבו  וכו'.

IMG-20150713-WA0005

השלישיה הפכה להרכב בשם "קוורטט X" שהוקם בשנת 1960 כלל את: ג'קי קובו (פסנתרן), לאון חביב (תופים), סואט מטלון (בסיסט) וזמר בשם סנדרו מורדו. הקוורטט ניגן בעיקר סטנדרטים של ג'אז, בוגי ווגי, איטלקית, צרפתית, רוק ועוד  ונהג להופיע במספר מקומות. במקביל באותו זמן, התחבר לחבר ילדותו, הזמר  ג'ם קראג'ה, להרכב מוסיקלי נסיוני שהופיע תקופה קצרה.

IMG-20150713-WA0012

באותו זמן, בצד האנטולי של איסטנבול, הופיעה להקה בשם "הצעירים העליזים", שניגנה רוקנרול וחיפשה בסיסט, פסנתרן ומתופף. לאחר שסנדרו הזמר פרש, שלושת הנגנים של קוורטט X (לאון, סואט וג'קי) התאחדו עם להקת "הצעירים העליזים" שכללה כבר גיטריסטים וזמר. הלהקה החלה להופיע בהופעות גדולות כמו: בתי קולנוע, היכלי תרבות ועוד. כיוון שחברי הלהקה הושפעו רבות מקליף ריצ'ארד ולהקת הShadows , הם קראו לעצמם The Apaches (ע"ש נעימתם המפורסמת של ה-Shadows ) או בטורקית "אפשלאר". היה זה בשנת 1962.

הלהקה הופיעה במקומות המכובדים ביותר באיסטנבול ונחשבה ללהקת קצב מקומית בולטת מאוד. הלהקה פעלה בין השנים 1962-1964 והתפרקה ב-1964.

ב-1965 התגייס לאון לצבא הטורקי והתקבל לחיל הים, שכן בחיל הים היה חסר מתופף. הוא שירת בתזמורת חיל הים ובמסגרת שירותו למד באיסטנבול קורס נגינה.

IMG-20150713-WA0011

 

בזמן היותו בצבא, נערכה בטורקיה תחרות "מיקרופון הזהב", תחרות זמר של להקות רוק טורקיות צעירות שהקליטו בטורקית. אחת הלהקות שהשתתפה שם הייתה להקת ה"אפשלאר" שהתאחדה עם הזמר ג'ם קראג'ה ( הלהקה נקראה אז "ג'ם קראג'ה והפשלאר") וזכתה במקום השני. הלהקה הפכה לסנסציה בן לילה בעוד לאון בצבא, קורא על כך בעיתון ומתרגש עבור חבריו. הלהקה נשלחת לגרמניה לסשן הקלטות מקורי. הלהקה הופכת להיסטריה ( מעין "ביטלס" טורקיים), עם שומרי ראש, מעריצות, כתבות וכל היוצא מכך.

 

בשנת 1968 לאון משתחרר מהצבא, ומקבל שיחת טלפון מפתיעה מהלהקה שהזמינה אותו להצטרף אליה ולהחליף את המתופף הקיים. לאון הצטרף ללהקה שהפכה לאגדה בזמן אמת ומאותו רגע הפך לאייקון מוסיקלי כמעין "רינגו סטאר" של טורקיה. הלהקה הוציאה תקליטים רבים שנמכרים במעל חצי מיליון עותקים ונכנסה לפנתיאון המוסיקה הטורקית כמייסדת הרוק הטורקי ("אנטוליאן רוק"). לאון מעיד כי עד היום, כשהוא מבקר בטורקיה, אנשים מתייחסים אליו כאגדה ומזהים אותו ככוכב.

IMG-20150713-WA0014

בשנת 1970 הלהקה התפרקה. באותו זמן, החליט להתחיל מחדש את הקריירה המוסיקלית שלו ועלה לישראל בכדי להתחיל מחדש כמתופף. הוא הגיע לדודו שחי בארץ בבת ים והצטרף לקרוב משפחה שלו שניגן בפאב תל אביבי קטן. הוא החל לנגן במועדונים השונים ובדיסקוטקים השונים, וניגן בין השאר עם הקלידן דריו מלכי ז"ל, ליווה אמנים כגרי אקשטיין, יפה ירקוני, שושנה דמארי, בעז שרעבי ועוד.

בשנת 1972 התחתן ובאותה שנה התגייס לחצי שנה מילואים (שלב ב') ושירת בתותחנים. בשנת 1973 נלחם בסיני (משם ניצל בנס). אחרי המלחמה, סצינת המוסיקה השתנתה ובמחצית השניה של שנות ה-70 לאון הצטרף ללהקות חתונות כ"הגל הירוק", "הסולנים" ועוד הרכבים מזדמנים. בשנת 1980 הצטרף ללהקת "אביב" (עם הסולנית עליזה אביב) שהופיעה גם  בחו"ל.

28148_10200939983170120_371234574_n

במקביל לעבודה המוסיקלית, לאון הבין שאין בטחון כלכלי במוסיקה והחל לעבוד בחנות לכלי נגינה של אלי סולם (גיטריסט "הגל הירוק") בשנים 1977/8 ולאחר מכן, בעקבות היכרותו עם יואל ברנט, הבעלים של כלי זמר,  קיבל הצעה מיואל לעבוד בכלי זמר ולייסד מחלקת תופים בחנות. היה זה בשנת 1982. בהמשך החליט לאון לעזוב את המוסיקה לטובת קידום בכלי זמר ובהמשך הפך למנהל סניף תל אביב של כלי זמר. לאון עבד בכלי זמר עד שנת 1995 עת פרש מכלי זמר.

בשנת 1995 פתח חנות לכלי בית ומתנות ברמת השרון, אך הגעגועים למוסיקה נתנו בו אותותיו  והוא החליט לקנות סט תופים. השמועה כי לאון רכש בכלי זמר סט תופים הגיעה  לחבר מוסיקאי של לאון שפנה אליו למלא מקומו של מתופף וכמובן שלאון נענה להצעה ונגרר שוב למעין "קאמבק" עם המוסיקה. היה זה בשנת 1996.

 

מאותו רגע, החל לנגן בלהקות שונות, במועדוני ג'אז למיניהם ומופעים כמו מופע ג'אז עם הפסנתרן קובי ארליך (מופע בו נטלו חלק דפנה ארמוני בשירי אלה פיצ'ג'רלד, אלי גורנשטיין בשירי פרנק סינטרה), חני לבנה  ועוד.

בשנות ה-2000 סגר את החנות ברמת השרון ועבד כשכיר בחנות למתנות ולאחר פרישתו לפנסיה עבר להתעסק בלבד במוסיקה ונגינה.

בימים אלה לאון מנגן במופעים כגון: עם הזמר הצרפתי מרשל מארין  במופע "פריז פריז" ומנגן לעיתים עם זמרת הג'אז דפנה לוי, עדנה גורן  ובכל מיני הרכבים למיניהם.

תודתי הגדולה נתונה ללאון חביב על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

10801467_583602155116442_6345610451524049356_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.