"גאון נולד" – חייו ומותו של המוסיקאי זיגי סקרבניק ז"ל – כותב: דודי פטימר

רשומה רגילה

634606-5

בכותבי את הביוגרפיה הבאה, אני מודה כי לאורכה ורוחבה הזלתי מספר דמעות של צער.  במחקריי הרבים בעת האחרונה את תולדות מוסיקת הג'אז, נתקלתי לא פעם בשם "זיגי סקרבניק" ואודות היותו עילוי מוסיקלי, אגדה וגאון . לפני מספר שבועות, פנה אליי משה ניב, אחיו של זיגי , וביקש ממני לכתוב סיפורו של זיגי , במידה ואמצא לנכון.

 

כמובן שמצאתי לנכון לכתוב על חייו ומותו הכל כך טרגי בטרם עת של זיגי בגיל 24 בלבד,  ראשית חייו, שכן מלבד היותו מוסיקאי מוכשר הראוי לתיעוד, אזכור והערכה, הוא גם אחד מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית בשנות ה-60 שבנוסף לכך שעיצב  דור שלם של מוסיקאים, הוא תרם רבות  להתפתחות המוסיקה הישראלית בפופ, ג'אז ורוק.

 

לצורך התחקיר המוסיקלי, ראיינתי את  האנשים שהיו קרובים מאוד לזיגי וכתבתי את סיפורו אותו אני מציג בפניכם.

 

זיגי סקרבניק נולד בשנת 1943 ביערות אוזבקיסטן, בעת שהוריו ברחו במלחמה מפולין ואשר אליה חזרו אחרי המלחמה.

 

 כבר בילדותו בפולין  נתגלה כישרונו המוסיקלי של זיגי ושם כבר ניגן גם על כינור ואקרדיאון והכל בעצמו ללא רקע מוסיקלי משפחתי. חשוב לציין כי זיגי לא למד תווים והכל בא לו רק משמיעה.

 

כשעלה זיגי עם משפחתו ארצה בשנת 1957 ,הוא עזר כבר אז בכלכלת הבית וניגן בפסנתר את כל סוגי המוסיקה. זיגי גדל בתל אביב, ברחוב סמטת התבור (ליד שוק הכרמל) , והיה אף שכנו של מתופף חשוב נוסף במוסיקה הישראלית , אבי פארין.

 

בראיון עימו, אבי פארין כתב על היכרותו עם  זיגי כך : "זיגי  נחשב לפסנתרן הג"אז הצעיר והמוכשר שקמו למדינה בשנות השישים, והיה גם שכני ברחוב יצחק אלחנן ליד שוק הכרמל ,שם גרנו ממש דלת מול דלת, זכיתי לנגן איתו באילת עם לארי ווקר, ובמלון הולילנד בירושלים,  לאחר מכן הוא נסע לתקופה לניו-יורק שם ניגן עם נגני ג"אז אמריקאים "

 

לפני גיוסו  של זיגי לצה"ל שמע אותו אריק טייך ומייד צירף אותו לצוות תזמורת חיל האויר עד לשיחרורו. הוא שירת בתזמורת חיל האוויר בין השנים 1961-1963 . אהבת חייו היה הג'אז ושמו של זיגי נישא לרחוק בסצינת הג'אז

 

אהרלה קמינסקי, אחד מדור הצברים שהיו ממייסדי מוסיקת הג'אז בישראל, והיה מקורב מאוד לזיגי,  סיפר לי כי בתקופת היותו מתופף בלהקת הנח"ל , באחד הערבים החופשיים בסוף 1960, הוא קפץ עם חבריו ללהקה למועדון "עומר כייאם" ביפו, וראה שלישיית נגנים מופיעים: זיגי (לפני גיוסו לצהל) פסנתרן, סמי מתופף ורוז'ה אברהם בסיסט. המתופף הלך לרגע לבר לשתות משהו, ואהרל'ה עלה לנגן , ואז נוצר הקליק בינו לבין זיגי, שהפך לשותפות מוסיקלית וחברות נפש עד יומו האחרון של זיגי . זיגי התלהב מנגינתו של אהרל'ה , והשניים קבעו מדי פעם ג'אם סשנים במועדון "אילקה ואביבה" ביפו (של אילקה רווה) בשבתות בצהריים והקליטו עצמם על טייפ סלילים (ההקלטות נמצאות אצל קמינסקי איפשהוא) . לאט לאט החלה חרושת שמועות על הג'אם סשנים הנהדרים באילקה ואביבה, והחלו להגיע נגנים מכל רחבי הארץ ומחו"ל לנגן עימם ג'אז בשבת בצהריים אצל אילקה ואביבה. היה זה בשנת 1961 , ממש לפני גיוסו של זיגי לצה"ל. לאחר מכן, הג'אם סשנים הועברו למספר מועדונים ברחבי תל אביב : "צברה", "המפתח", "ברברים", "צוותא" (שהיה ברחוב מאפו) וכו' . קמינסקי סיפר לי כי  את הבסיס הראשוני לג'אז הוא למד מזיגי בן ה-17 שהיה גאון מוסיקלי מלידה .

 

 .בתחילת שנות ה-60 ביקר בארץ פסנתרן הג'אז הנודע אוסקר פיטרסון וכששמע את נגינתו של זיגי , התלהב והעניק לו מלגת חינם לבית ספרו בניו-יורק. רק אז למד זיגי תווים. זיגי נסע לניו יורק אחרי הצבא והחל לנגן במועדונים הנחשבים ביותר שם , לצידם של מוסיקאי ג'אז נבחרים והפך לאחד המוערכים והנחשבים שם . קמינסקי הוסיף בשיחתי עימו, כי לזיגי הייתה בעיה ש"לא היו לו מרפקים" לדחוף עצמו שם , אלא היה צנוע וביישן מאוד, לא העריך עצמו כפי שאחרים העריכוהו .

 

באותה תקופה, בסביבות שנת 1965 חזר זיגי לישראל בעקבות כאבי בטן חזקים שהקשו עליו לתפקד. איש לא ידע ממה זה נבע , גם לא הרופאים בהתחלה.

 

 משחזר ארצה ליווה אמנים רבים וניגן במועדוני לילה בינהם: כליף, עומר כיאם,צברה, ג'מים במועדון של אילקה ואביבה, ובר ברים. הוא מאוד התחבר עם הזמרת עדנה גורן, אותה חשף למוסיקת הג'אז לראשונה והפכו ידידי נפש עד יומו האחרון .

 

 באמצע שנות ה-60 , מעיד משה ניב, אחיו של זיגי , הוקמה להקה שנקראה: "לארי זיגי וסם" אשר ניגנו במועדונים שונים.

 

באמצע שנות ה-60 שמעו אודותיו אריק איינשטיין ושמוליק קראוס שנתוודעו אליו יום אחד באחת מהופעותיו במועדוני הלילה , וצירפו אותו ואת עיבודיו לחלונות הגבוהים. התקליט יצא באפריל 1967 ונחשב לחדשני מאוד מבחינה מוסיקלית, העיבודים הם ממש "חו"ל" , כפי שהגיטריסט שמוליק ארוך ציין פעם ..

 

מיותר לציין כי עד אז היתה המוסיקה והשירה הישראלית די "מקובעת" בסיגנון ה"אומפה אומפה" של אז והחדשנות המודרנית הגיעה רק עם הקמת להקה זו – ממהפכניות הפופ והרוק הישראלי לתולדותיו. 

 

ג'וזי כץ , הצלע הנשית מלהקת "החלונות הגבוהים", סיפרה לי בשיחתי עימה על זיגי כך : "זיגי היה כישרוני מלידה, הוא נולד עם כישרון. כשאני ושמוליק (קראוס) ראינו אותו לראשונה מופיע ב"עומר כייאם", הוא ניגן ג'אז ושמוליק מאוד הוקסם ממנו ומנגינתו. כשהתחלנו את החזרות על התקליט של "החלונות הגבוהים", שמוליק ביקש מזיגי לעבוד עימם ורוב עיבודי התקליט הינם שלו .

הוא היה מאוד ביישן, אישיות מופנמת, הוא היה אדם מקסים ונחמד וחביב , כולנו אהבנו אותו כל כך. היה לו חוש הומור נהדר, הוא היה אדם מתוק. הוא חלה מאוד אחרי הסשנים הראשונים על האלבום של החלונות הגבוהים , אך תמיד נשאר אופטימי . מאוד נעצבתי לשמוע על שנפטר בגיל כל כך צעיר, 24 , זה היה שוק עצום לכולנו. אני מתגעגעת אליו "

 

ואכן, משה ניב, אחיו של זיגי מעיד כי זיגי היה אדם צנום וצנוע ,ביישן וחייכן.לא התבלט בקרב הבוהמה של זמנו אבל מושפע ממנה, טוב ליבו ונדיבותו נודע ברבים וגם זכה בפרסים בחידונים למיניהם.

 

דני גוטפריד, ממייסדי מוסיקת הג'אז בישראל , ופסנתרן בחסד שניגן באותה תקופה של זיגי (אך לא עם זיגי , שכן שניהם פסנתרנים) , אמר : "הוא היה פסנתרן מדהים, אני זוכר שאוסקר פיטרסון שמע אותו והמליץ שייסע לארה"ב להשתלם. עד כמה שאני זוכר הוא נסע ואחרי כמה חודשים חזר ארצה בעקבות כאבי בטן חזקים. מותו הפתאומי בגיל כל כך צעיר מאוד זעזע אותי " .

 

 

משה ניב נזכר, כי  בימיו האחרונים של זיגי  כששכב כבר בבית החולים , הוא  הטיף מוסיקלית ממיטת חוליו הוראות אחרונות לאריק אינשטיין ושמוליק קראוס (מהחלונות הגבוהים)  ואף לחבריו האחרים. כנראה הבין ממצבו שימיו ספורים. למרות שלא יכול היה לקום ,רצה לתרום למאמץ המלחמתי במלחמת ששת הימים. זיגי נפטר ממחלת הסרטן ב21 ליולי 1967, שלושה חודשים אחרי שיצא התקליט המופתי של להקת "החלונות הגבוהים" – פאר יצירתו.

 

<p 634605-5dir="RTL">למרות שלא נשארו הקלטות שלו, שולבו קטעי נגינה של זיגי בשיר שהוקדש לזיכרו "היה היה (לזיגי)" המושר ע"י אריק איינשטיין ז"ל בתקליטו "פוזי"  משנת 1969 , שיר שנכתב לזכרו של זיגי ע"י אריק אינשטיין והולחן ע"י מישה סגל, שהיה גם אחד מחבריו הקרובים ביותר .

 

אמנם זיגי סקרבניק נפטר לפני כמעל 47 שנה ,  עדיין  שמו נישא עד היום כמי שבתקופה כה קצרה ובגיל כל כך צעיר יזם וביצע כה הרבה למוסיקה בארץ בכל המובנים.

 

ולסיום, זיכרון אישי מאת משה ניב , אחיו של זיגי : " כשמלאו לי 50 שנה צילצל אלי אריק איינשטיין בעיקבות פניית בתי, לאחל לי מזל טוב ליום הולדתי. לא לכל אחד היה אריק עושה זאת לולא ההערכה, הזיכרון והגעגועים שלו לזיגי. בזה נסגר מעגל. אני בטוח ששם למלעלה כבר לא בוכה אלוקים,שכן הוא (זיגי)  ,אריק ושמוליק ממשיכים ליצור מוסיקה מעולה" .

 

תודתי נתונה למשה ניב, אהרלה קמינסקי , ג'וזי כץ, אבי פארין, דני גוטפריד.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s