" למנצח שיר מזמור" – סיפורו של מייסד המוסיקה המזרחית – יוסף בן ישראל- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

יוסף בן ישראל 1

אי אפשר לתאר את מעמדה של המוסיקה המזרחית בישראל לדורותיה מבלי לציין את סולל הדרך הראשון בה, האיש שנלחם בידיו ושיניו בכדי לתת לה ביטוי ובמה בימים בהם הממסד סירב לעשות זאת וראה במוסיקה הזו נטע זר- יוסף בן ישראל, האיש שבלעדיו ייתכן והמוסיקה המזרחית הייתה נשארת ב"גטו" הפולקלוריסטי עד היום. למורת רוחי, אין שום פיסת מידע על יוסף בן ישראל או על תרומתו למוסיקה הישראלית כלל והמזרחית בפרט, לכן ביוזמה אישית, נסעתי יחד עם הזמר משה הלל למושב שורש, בו מתגורר בן ישראל עם רעייתו יהודית בדיור מוגן, בכדי לגולל, לראשונה בהיסטוריה, את סיפורו של מייסד המוסיקה המזרחית בישראל. כולי תקווה שבן ישראל יזכה ע"י המדינה, התקשורת ובכלל בציבור להכרה ולהערכה לה הוא ראוי ( אף להדליק משואה על תרומתו הגדולה ביותר למוסיקה המזרחית שבלעדיו לא הייתה שורדת את החברה הסטריאוטיפית של שנות ה-50,60,70) .

 

יוסף בן ישראל נולד כיוסף עקילוב בבוכרה בשנת 1928 . הוריו עסקו שם בתחילה בזהב ויהלומים ולאחר מכן במסחר. ב1930 עברה משפחתו לפרס, שם המתינה לוויזה כדי להגיע לישראל. בשנת 1935, בהיותו בן 7, עלה עם משפחתו לישראל, תחילה הגיעו לראש פינה ולאחר מכן  המשפחה עברה לירושלים והשתכנה בשכונת הבוכרים.

 

ב1937 עברה המשפחה להתגורר ברחוב יפו בירושלים ( ליד קולנוע אדיסון המיתולוגי) , שם הייתה לאביו מספרה. יוסף, שלמד באותה תקופה בבית ספר לתלמוד תורה "נזר אהרון"  ,  מציין כי באותה תקופה, לא היה באיזור בית כנסת מזרחי, אלא רק אשכנזי. אביו לקח אותו להתפלל בבית הכנסת האשכנזי שהיה ממוקם בבית הספר לבנות "למל" בשכונה.

כילד, נהג יוסף להאזין בהערצה רבה  לזמר האופרה הירושלמי חיים ויטוריו ויינברג, ששר בין השאר את "לכה דודי". מרגע ששמע זאת, יוסף החל לשיר את השיר בבית הכנסת ובהיותו בן 13, בשנת 1941, ביצע את השיר כסולן בחגיגות 40 שנה למקהלת "שירת ישראל" באירוע שנערך בבית הכנסת "ישורון" ושודר על גלי האתר בתחנת הרדיו של המנדט הבריטי בישראל- "קול ירושלים" . זו למעשה הייתה ראשית דרכו המוסיקלית של בן ישראל.

בשנת 1943, נרשם לקונסרבטוריון בכדי ללמוד מוסיקה ולהתמקצע בתחום. הוא למד לנגן על כלי הנגינה צ'אנג. הוא למד  עד 1948.  שם, נפגש באופן אקראי עם המוסיקולוגית הנודעת אסתר גרזון-קיוי, שביקשה ממנו לסייע לה ללקט חומר על תרבות בוכרה. הוא החל ללקט מידע בקרב המשפחות שפקדו את בית הכנסת הבוכרי באיזורו, בשיטת מחקר שרכש אצל קיוי.

 

הוא החל לארגן מופעי פולקלור לעדה הבוכרית , תחילה בירושלים ולאחר מכן בכל רחבי הארץ ובעקבות זאת, משך את תשומת לבו של מרדכי זלוטניק, מנהל התכניות של "קול ירושלים", ששלח את יוסף למוסיקאי מרק לברי  , שלימד אותו את רזי המקצוע. ב1950, לברי, שהיה אחראי על מחלקת המוסיקה "קול ציון לגולה" , תחנת השידור של הסוכנות היהודית שהחלה שידוריה עם קום המדינה, מינה את בן ישראל לעבוד, לערוך ולהגיש תכניות פולקלור שונות בתחנה.

בן ישראל מספר כי באותה תקופה הקצו לו 10 דקות שידור ביום למוסיקה הפולקלוריסטית ( "עממית" ) , כי במנהלת הרדיו נאמר ש"לא צריך להקדיש פינה לבני עדות המזרח" , אמירה שהעלתה חמתו של בן ישראל. בן ישראל לחם ובחירוק שיניים הצליח לעבור מ10 דקות יומיות ל30 דקות יומיות.  הוא נזכר שכל הזמרים מעדות המזרח: תימנים, טורקיים, סלוניקאיים, בוכרים, עיראקים, מרוקאיים וכו' פנו אליו בכדי שיקליט אותם לראשונה והוא זה שנתן להם את החשיפה הראשונית באותה תקופה. אמנים כשלמה מוקעה, שלמה דחיאני ועוד.

 

ב1953 הוא עבר מ"קול ציון לגולה" ל"קול ישראל" וייסד במו ידיו את " המדור לפולקלור ומוסיקה מזרחית" , במסגרתו נתן במה למיטב האמנים ה"מזרחיים" שמסגרות אחרות סירבו לקבלן: ג'ו עמר נתגלה ע"י בן ישראל  וקיבל אצלו את הבמה הראשונה והצ'אנס הראשון ( השיר הראשון שעמר השמיע לישראל היה " ישמח משה" במחצית הראשונה של שנות ה-50. בן ישראל מספר כי ג'ו הגיע אליו הביתה, הביא לו תקליטים וביקש שישדרם. בן ישראל לקח את עמאר לאולפן, הקליט אותו ודאג לנגנו שוב ושוב עד כי לא היה אחד במדינה שלא הכיר את ג'ו עמר).  כך היו גם אריס סאן, אהרון עמרם, מאיר לוי, פטי ארמו ( אביו של קובי פרץ), פלפל אל מסרי ( בשירים העבריים שלו) , נעמי לוי, שושנה טובי, מרים נעמן ועוד רבים מנושאי הדגל של המוסיקה המזרחית של אותן שנים. כמו כן, הוא הקים להקות פולקלור שונות שהופיעו ברחבי הארץ עם מיטב שירי העדות השונות. הוא קרא לערבי הפולקלור הללו "מהווי המזרח" .

ב1953 חבר לבמאי והשחקן  יוסף מילוא  ויזם יחד איתו את המחזמר המצליח " תעלולי נאסר א דין" שעלתה ב"קאמרי" וכללה פזמונים מצליחים, שהבולט בהם היה "בבוכרה היפה" ( מילים: חיים חפר) ,  שהביא בן ישראל והפך שלאגר ענק  ולאחד מלהיטיו הראשונים של אריק לביא, אותו ביצע בהצגה יחד עם משפחת אליעזרוב. המחזמר הועלה שוב בהצלחה ב1965 ומאוחר יותר בשנת 2000 .

 

בשנת 1970 יזם ונאבק בן ישראל להקים את פסטיבל הזמר המזרחי. הוא נתקל בבעיה: הזמרים בני עדות המזרח לא רצו להיכנס למיתוג של "זמר מזרחי", ומצד שני ברדיו לא מצאו כל כך עניין בלהקים "פסטיבל מזרחי", כי כבר היו מספיק פסטיבלים: פסטיבל הזמר, פסטיבל החסידי, פסטיבל ביידיש, פסטיבל שירי תנ"ך ועוד. בן ישראל לא ויתר והפסטיבל יצא לאור לראשונה ב1970. הוא מיזג בין מזרח למערב בכך שהביא זמרים ואמנים משלל העדות ( לאו דווקא "מזרחיים") , כמו למשל מינה את משה וילנסקי כמנהל המוסיקלי, כותבים כדוד זהבי, זמרים כמוטי פליישר, ששי קשת לצד לילית נגר, עדנה גורן ועוד.

הפסטיבלים הפכו להצלחה מסחררת והזניקו את הקריירות של מיטב הזמרים מהז'אנר, לצד להיטים רבים שהפכו לקלאסיקות, כשהמפיק, המלהק,  ההוגה והעורך הראשי הוא יוסף בן ישראל. הפסטיבלים נתקיימו  בבנייני האומה בירושלים בין השנים 1970-1985 ושודרו בטלויזיה. הם נתנו את הפריצה הגדולה ללב הקונצנזוס לזמרים כמשה הלל, זהר ארגוב, שימי תבורי, עפרה חזה, אורי שבח, אבנר גדסי, ניסים גרמה, ראובן ארז ועוד. הפסטיבל אף נתן את ההכרה הראשונה של הקהל לאביהו מדינה, שכתב מיטב להיטי הפסטיבלים. תחילה הפסטיבל נקרא " למנצח שיר מזמור- פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי בסגנון עודת המזרח" ותוך זמן קצר שונה  ל"דרור- למנצח שיר מזמור", לזכרה של דרורה בן אב"י ז"ל ,ממייסדות הפסטיבל לצידו של בן ישראל, שנפטרה כמה חודשים לפני שהפסטיבל יצא לדרך.

 

ב1975 הקים את הפסטיבל הבינלאומי לפולקלור- "מעטף" ( הפעיל עד היום) מתוך מטרה לעשות פסטיבל בינלאומי לריקודים ושירה פולקלורית ללא תשלום. במסגרת הפסטיבל, כל שנה הזמין מעל 100 רקדנים מכל העולם. בן ישראל ניהל זאת עד 1993.

בן ישראל שימש בתפקידו כמייסד המדור לפולקלור ומוסיקה מזרחית וכמנהל מחלקת התרבות של רשות השידור עד שנת 1993 , עת יצא לפנסיה מהרשות בגיל 65.

11421435_585361438273847_1538673746_n

לאורך השנים ניצח וניהל מוסיקלית מקהלות זמר שונות, כשאחת הנודעות בהן היא מקהלת "מזמור שיר" , שהוקמה ב1958 על ידו וביצעה מיטב שירי עדות המזרח ואף ליוותה מיטב זמרי הז'אנר כעליזה קשי, ג'ו עמר, תזמורתו של זוזו מוסא ( תזמורת רשות השידור בערבית), כוכבה הררי, אהובה צדוק, חנה אהרוני  ועוד.

 

בן ישראל, החבר כיוצר באקו"ם משנת 1954,  חתום כמעבד וכמנצח על מעל 200 שירים, ביניהם: " שיר המשפט", "הבי יין", "מתי שוב ניפגש", " ילדתי", "הכל בגלל האהבה" ( לו הייתי) , " אהבת הדסה", " יד ענוגה" , "שובי שובי השולמית"  ועוד.

לאחר פרישתו מרשות השידור, עבר להתגורר תחילה ברעננה ולאחר מכן ועד היום מתגורר בדיור מוגן במושב "שורש" , ליד ירושלים.

דודי ויוסף בן ישראל 9.6.2015 - Copy

 

תודה מיוחדת ליוסף, בן ישראל ורעייתו יהודית על האירוח, המידע והיחס החם. תודה ענקית גם למשה הלל על שהתלווה אליי וסייע ביצירת הקשר תוך שהוא מלווה את התחקיר  מראשיתו ועד סופו.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s